בימים אלו, כשמחד העצבים של הציבור רופפים ומאידך השטח מוצף בכלי נשק קצרים וארוכים (הדגש על החוקיים, כמובן), ולאור מקרה הריגתו השגויה של יובל קסטלמן ז״ל ביום חמישי שעבר, הגיבור שניטרל מחבלים, מנע פיגוע גדול בהרבה ונהרג על ידי כוחותינו - הגיע הזמן לעצור לרגע, להבין את תמונת המצב העכשווית ולחשוב איך מצמצמים את הסיכוי שמקרה אומלל כזה יישנה.
ללא ספק, קיים צורך שמקרה זה ייחקר עד תום ויופקו הלקחים הנכונים. חבל שלכאורה כבר נפלו פגמים ראשוניים בחקירת המשטרה, בדגש על ההחלטה שלא לנתח את הגופה.
עובדתית, לאורך עשרות שנים, אזרחים חמושים שנקלעו לגזרות פיגוע רבות נטרלו מחבלים ומנעו את המשך ההרג. אזרח חמוש ובעל רישיון כנדרש, שיודע להפעיל את נשקו במיומנות בסיסית נדרשת, מהווה מרכיב מרכזי בביטחון האישי של הציבור ונדבך חשוב בחוסן הקהילתי. מהבחינה הזו, יש חשיבות להגדלת כמות נושאי הנשק בשטח. לאור זאת, מתן אישורים לנשיאת נשק לאנשים שנמצאו ראויים ושעומדים בכל התבחינים היא נכונה, כאשר היא מבוצעת בצורה מפוקחת ומבוקרת.
עם זאת, הרושם שנוצר בחודשים האחרונים ובמיוחד לאחר השבת השחורה של ה-7 באוקטובר הוא שיש ריצת אמוק לנפק כלי נשק קצרים וארוכים (לכיתות כוננות, בעיקר, יוזמה מבורכת בעיקרה) תחת הכותרת "עכשיו יש מלחמה" וכל האמצעים כשרים, לרבות הגמשת הקריטריונים וניפוק נשק לגורמים בעייתיים, לכאורה.
התפטרות ראש האגף לכלי ירייה, ישראל אבישר, הממונה על מתן רישיונות - חייבת להדליק נורה אדומה מהבהבת ולהיבדק על ידי גורמים רלוונטיים ברמת המדינה (מבקר המדינה? ועדה מיוחדת אחרת?). במידה ויימצאו פגמים מהותיים בתהליך, יש מקום לשקול אף הגשת תלונה פלילית לגבי האחראים.
מתן רישיונות נשק לגורמים בעייתיים שלא עומדים בתבחינים, מהווה בעיה קשה בהווה ועלולה ליצור בעיה גדולה עוד יותר בעתיד. לפיכך, רצוי לבחון למי ניתנו רישיונות לאחרונה ואם הינם עומדים בתבחינים הנדרשים.
הגיע הזמן לעצור לרגע, לקחת אוויר ולחשוב איך הצונאמי הזה של הצפת השטח בכלי נשק לא מטביע את כולנו, בהווה ובעתיד. יש צורך בבחינה מחודשת של הקריטריונים, לוודא כשירות נפשית, לחדד הוראות פתיחה באש, לחייב בהכשרה ראויה ושמירת כשירות לאורך זמן, צורך בנשיאת אמצעי זיהוי, נהלי אחסנה ועוד.
צריך להדגיש, בצורה ברורה שאינה משתמעת לשתי פנים, שקיים הבדל גדול בין אירוע מתגלגל שבו עדיין קיים חשש ממשי ומיידי לחיי אדם, לבין אירוע שכבר הסתיים והאיום הוסר. במקרה הראשון צריך לחתור לניטרול מלא של האיום. בשני, כשכבר הוסר האיום לחלוטין, לרבות ידיים מורמות ונשק שלא נמצא בקרבה מסכנת, יש לחדול את האש תוך שמירה על עירנות מבצעית באם האיום מתחדש.
גם אילו היה זה מחבל, חייבים לפעול מהראש ולא מהבטן וזה מה שעשוי למנוע את התקלה הבאה - מניעת ירי דו-צדדי שגוי ומיותר. זה המקום להדגיש שחייבת להיות גם אמירה נחרצת וחד-משמעית של גורמים בכירים, האמונים גם על "רוח המפקד" המפעפעת למטה, לציבור החמוש ולעיתים גם תאב הנקם.
לסיכום, כדאי שנמשוך לרגע את המושכות של הסוס הדוהר הזה, להאט מעט את דהירתו, לפני שנידרדר לתהום ונתעורר מאוחר מדי.
>>> ניצב בדימוס זהר דביר הוא סגן המפכ״ל לשעבר ומפקד הימ״מ בעבר, ממקימי קבוצת ניצבים בחזית, המקדמת פתרונות טכנולוגיים שייעודם שיפור הביטחון האישי והחוסן הקהילתי