ראש אמ"ן, אלוף אהרון חליוה, אמר השבוע שהאיראנים "משחקים על כל המגרש" – ובכל הזירות הם אגרסיביים ומוכנים להפעיל מהלכים "חריגים ומטלטלים". המעריך הלאומי, שאחריותו להתריע על סיכונים אסטרטגיים לביטחון ישראל, הביע חשש שאיראן תקדם את תוכנית הגרעין ותעשיר אורניום ל-90 אחוז. זאת על רקע המשך אספקת נשק מתקדם לחיזבאללה, התבססות בסוריה, תקיפות נגד הכורדים בעיראק, איומים על סעודיה, תקיפת מיכלית במפרץ, תכנון טרור בגיאורגיה, בלונדון, בארצות הברית ובטורקיה ואף כוונה לפגוע במונדיאל בקטאר.

הפעילות של איראן אכן רחבת היקף ואינטנסיבית, אך נדרש לבחון את המאזן של טהראן בזירות השונות. יש להעריך אם מדובר ביוזמה לניצול הזדמנויות לקידום יעדיה ארוכי הטווח, או שמא דווקא ביטוי ללחץ גובר בניסיון להסיט את תשומת הלב של הציבור מאירועי המחאה המתמשכים והאלימים באיראן פנימה, ומכישלונותיה בזירות החוץ.

  1. ברמה האסטרטגית הגלובלית: איראן בודדה עצמה בהדרגה והעמיקה להתייצב, לצד סין ורוסיה, במחנה האנטי-אמריקני, ואף אנטי-מערבי. גוש זה מערער על הסדר העולמי המערבי – הדוגל בדמוקרטיה, זכויות אדם, חופש דיבור ועיתונות וכלכלה חופשית. סין ורוסיה מסייעות לאיראן בגיבוי דיפלומטי, בעקיפת הסנקציות שהטיל המערב, ובנשק מתקדם. עם זאת, על דיכוי המחאה, ובעיקר על אספקת הנשק לרוסיה במלחמתה האכזרית נגד אוקראינה משלמת איראן מחיר בין-לאומי כבד. אם בנושא הגרעין היה המערב נכון לדון עם איראן ואף להעניק לה ויתורים משמעותיים –עזרתה למתקפה הברוטאלית של רוסיה באוקראינה, כמו גם דיכוי רצחני של המחאות בבית, מעוררים ביקורת מקיר אל קיר נגד איראן, שאיבדה את אחרוני תומכיה באירופה וארצות הברית.

  2. סוגיית הגרעין האיראני – זהו הנושא החשוב ביותר והיחיד בעל פוטנציאל לאיום קיומי על ישראל. כאן הצביע ראש אמ"ן על שתי סוגיות – אפשרות שאיראן תתחיל להעשיר אורניום לרמה של 90%, אולי בתגובה לדרישות סבא"א בנושא התיקים הפתוחים, וסבירות שגם על חציית קו אדום זה העולם לא יגיב וישראל תישאר לבדה במערכה.

    למחרת היום התבררה תגובת איראן לסבא"א: תחילת העשרה ל-60% באתר פורדו, המוגן היטב במעמקי האדמה, והרחבה משמעותית של הספקי ההעשרה שם. במסלול צבירת החומר מחזיקה איראן כמות אורניום שניתן להעשירה לרמה צבאית עבור 3-4 פצצות בזמן קצר מאוד. כך, נראה שאיראן הגיעה לסף הגרעיני, וישראל וארצות הברית יצטרכו למקד מאמצים מודיעיניים ומבצעיים ביכולת לעצור את איראן בשלהי מסלול ההעשרה ובמסלול קבוצת הנשק.
  1. המערכה על ההתבססות בסוריה – ראש אמ"ן הצביע על "התרסקות החזון של קאסם סולימאני" לבניין כוח משמעותי נגד ישראל ולשכפול מודל חיזבאללה בסוריה. אין ספק שבזירה זו סופגת איראן מכות קשות ומתקשה להגיב עליהם. רצף תקיפות על אתרים ומשלוחי נשק במזרח סוריה, במרכזה ובמערבה, מעידות הן על נחישות איראן להמשיך לספק נשק מתקדם באוויר, בים וביבשה, והן על נחישות ישראל לבלום זאת. טהראן האשימה את ישראל באחריות לפיצוץ בדמשק שהביא למותו השבוע של קולונל ממשמרות המהפכה, שעסק בנשק מתקדם. איראן מבטיחה נקמה אך מתקשה להגן על אנשיה, נכסיה ושלוחיה מפני המערכה ההתקפית של ישראל נגד התבססותה בסוריה.
  2. בעיראק זכתה איראן בניצחון בנקודות – ממשלה שנתפשה כפרו-אמריקנית הוחלפה בממשלה מ"מסגרת התיאום" הפרו-איראנית, והמחנה של מוקתדא סאדר - שנראה מאיים על הדומיננטיות האיראנית – פרש מהמשחק הפוליטי. התקיפות החוזרות בטילים ובכטב"מים על כורדיסטאן העיראקית מפרות את ריבונות עיראק ומבטאות תסכול איראני עמוק מחוסר היכולת לסיים את המחאה, שהתחילה במחוזות הכורדיים של איראן.

    מוקתדא סדר האיש החזק בעיראק (צילום: רויטרס)
    האיראנים הצליחו לגרש את מחנה מוקתדא סדר מהשלטון בעיראק | צילום: רויטרס
  3. במפרץ – איראן חזרה ואיימה בחודש האחרון לתקוף את ערב הסעודית, שאותה האשימה בעידוד המחאות באמצעות התקשורת. על פי הדיווחים, ארצות הברית מנעה את תקיפתה של סעודיה כאשר חשפה את כוונת איראן ואיימה בתגובה. איראן גם תקפה באמצעות כטב"ם ספינה בבעלות חלקית של איש עסקים ישראלי, והצי האמריקני מיהר לפרסם את פרטי התקיפה וליחס אותה לאיראן באופן מהיר וחד-משמעי.
  4. מאמצי הטרור האיראני בעולם – כאן כשלה איראן כמעט לכל אורך החזית. מודיעין טוב ושיתוף פעולה בין-לאומי אפשרו לסכל את כל מזימותיה: מאיסטנבול ועד לונדון, גיאורגיה ווושינגטון. אם האיראנים מהרהרים בפגיעה במשחקי המונדיאל בקטאר - זהו יהיה להערכתי "גול עצמי" שיציבם בעימות עם כל הקהילה הבין-לאומית בכלל, ועם שותפיהם הקטארים בפרט.
  5. וחשוב מכול – באיראן פנימה נמשכות המחאות שפרצו לפני יותר מחודשיים, ומסלימה האלימות, המפילה חללים בשורות כוחות המשטר – קציני משמרות המהפכה, שוטרים ואנשי בסיג' – מידי המפגינים והמוחים, שחלקם הקטן חמושים. מוקד המחאה התרחב מסוגיית החיג'אב לנשים להתנגדות כוללת למשטר ולדיכוי מצידו. המשטר טרם הפעיל את כל עוצמתו, אולם ללא ספק הוא מוטרד מאוד מהתמשכות והסלמת המחאות. 

אז האיראנים אכן משחקים על כל המגרש, אך בינתיים התוצאה דומה למשחקם במונדיאל נגד אנגליה – הם בצד שספג הרבה יותר שערים משהבקיע.

עם זאת, הזירה האסטרטגית איננה משחק כדורגל, משום שבה יכולה חזית אחת להבטיח את הניצחון. החזית החשובה ביותר היא חזית ההתגרענות ושם נמצאים האיראנים בעמדת יתרון בולטת: מעולם לא היו איראנים קרובים כל כך לסף הגרעיני. דווקא לאור ההישג של ממשלת ישראל באי חזרת ארצות הברית להסכם הגרעין - מתבהר גודל האתגר בעצירת הזחילה האיראנית לפצצה.

מה ישראל צריכה לעשות ?

  1. על ישראל להציג פרמטרים של הסכם שהיא יכולה לחיות עימו –הסכם שירחיק את איראן מהסף למרחק של שנה לפחות וישאיר אותה שם לתקופה ארוכה. רעיון ההסכם "הממושך והחזק יותר" צריך להיות היעד של ישראל בעצירת איראן באמצעים דיפלומטיים. להסכם כזה לא ניתן להגיע ללא לחץ כלכלי כבד ואיום צבאי אמין, אשר יבהירו לאיראן את המחיר של אי הגעה להסכם.

    ג'ו ביידן (צילום: רויטרס)
    עלינו להבין מה הקו האדום האמריקני, הנשיא ביידן | צילום: רויטרס
  2. אם הסכם כזה איננו בקלפים, על ישראל לסכם עם מעצמות המערב על פעולות מיידיות לגביית מחירים מאיראן על התקדמותה בהעשרה, על אי שיתוף הפעולה עם הסוכנות הבין-לאומית לאנרגיה אטומית בנושא חקירת התיקים הפתוחים ועל פעילות הטרור ברחבי העולם. המהלך האפקטיבי ביותר מול איראן יהיה מהלך "SNAP BACK", שיחזיר את כל הסנקציות הבין-לאומיות על איראן (שהוסרו עם החתימה על הסכם הגרעין ב-2015), ביוזמת מדינות אירופה וללא יכולת ווטו רוסי או סיני. אופציית ה"סנאפ בק", המוגדרת בהסכם מ-2015, תפקע ב-2025, וארצות הברית, שפרשה מההסכם אינה יכולה להכריז עליו.

המהלך האפקטיבי ביותר מול איראן יהיה מהלך "SNAP BACK", שיחזיר את כל הסנקציות הבין-לאומיות על המשטר

  1. מול ארה"ב נכון לסכם מהו ה"קו האדום" שחציית איראן אותו תחייב פעולה, וכיצד תראה פעולה כזאת. ביקור הרמטכ"ל בוושינגטון, לפני שהוזעק לארץ עקב אירועי הטרור, עסק על פי דיווחים בתיאום האפשרת למהלך צבאי אמין בין צה"ל לצבא ארצות הברית, ואף בתרגול אווירי של המהלך בקרוב, בפרופיל גבוה. למקרה שוושינגטון תבחר לא לממשו, חשוב לתאם כיצד תתמוך בצה"ל כאשר תחליט ירושלים לעצור את תוכנית הגרעין האיראנית.
  2. הגברת המאמץ המודיעיני לאיתור הכנות לתחילת העשרה לדרגות גבוהות יותר, ויותר מכך מיקוד בחשיפת קבוצת הנשק שבלעדיה לא תוכל איראן להתגרען, ופיתוח יכולות מבצעיות לפגיעה בה.
  3. המשך המב"ם תוך ניהול סיכוניו. מוכנות למערכה מול חיזבאללה – אם כמענה להסלמה מצידו היה וישראל תתקוף באיראן, או למקרה של הסלמה בטעות, בשל ביטחון עצמי מופרז או מקח טעות בהליכה על הסף של נאסרללה מול ישראל.
  4. לא לתת לאיראנים "לחבר את החזיתות" – האירנים מנסים ללבות את האש בכל החזיתות מול ישראל. על ישראל להצביע על הפרוליפרציה הקונבנציונלית של איראן, שחורגת עתה מהמזרח התיכון לאירופה ודרום אמריקה. בנוסף, חשוב לגבות מחיר מהאיראנים ומשלוחיהם - בכל החזיתות - מעזה, דרך לבנון וסוריה ועד ירושלים, ולאורך צירי האספקה מאיראן, ביבשה, בים ובאוויר.
  5. רתימת הסעודים למערכה. אם הסעודים ישתכנעו שיש שינוי משמעותי בעמדת ארצות הברית, המבינה טוב יותר את האיום האיראני – הם יוכלו לסייע למאמץ האנטי-איראני – גם בהורדת מחירי הנפט וגם בתיאום מבצעי עמוק.
  6. תמיכה במחאה - עידוד המהלך המבטיח ביותר להתמודדות עם משטר האייתולות הרדיקלי – החלפתו, או לפחות המשך אתגורו והעסקתו בזירת הפנים. החלפה יזומה מבפנים, שתסלק את המשטר המושחת והקיצוני באיראן תהיה לטובת תושבי איראן, המזרח התיכון והעולם, כאשר זרועות הטרור שלה מאיימות על חמש יבשות.
אוהדי נבחרת איראן בכדורגל (צילום: Amin M. Jamali/Getty Images)
מפסידים על כל המגרש - אך עלולים לנצח דווקא בגזרת ההתגרענות | צילום: Amin M. Jamali/Getty Images
המהומות באיראן (צילום: רויטרס)
ההפגנות באיראן נמשכות - והן כבר לא רק על החיג'אב | צילום: רויטרס

לסיכום, איראן אומנם נוקטת גישה אגרסיבית במגוון זירות, אולם מדובר, בין היתר, בתוצאה של לחץ גובר בו נמצא המשטר בטהראן, שגם סופג לא מעט מהלומות. מניסיון העבר, כשאיראן מצויה בלחץ היא עושה טעויות. הדיכוי הברוטאלי שנוקט המשטר מבית ובחירתו האסטרטגית לתמוך בפשעי המלחמה של פוטין, הופכים את איראן ל"מצורעת" ומספקים הזדמנויות לגיוס המערכת הבין-לאומית להגברת הלחץ על טהראן ולבלימתה בכל הזירות ובראשון בחזית הגרעין. זו תהיה משימה מרכזית, חשובה ודחופה של הממשלה החדשה שתקום בישראל.

>>> אלוף (במיל') עמוס ידלין הוא ראש אמ"ן לשעבר, עמית בכיר במרכז בלפר שבאוניברסיטת הרווארד