קוראים יקרים. לא אלאה אתכם ואגלה לכם כבר בהתחלה את התוצאה הסופית של המאמר: אני בטוח במאת האחוזים וברור לי באופן חלוט שלא יהיה איחוד בין העבודה למרצ. הלוואי שאתבדה!
- לפיד הציע לכנס דיון בפרטי האיחוד בין מרצ לעבודה, מיכאלי סירבה
- מיכאלי, היועץ - והכסף מקופת המפלגה
- סקר "פגוש את העיתונות": מרצ עוקפת את העבודה
למה בעצם נדרש איחוד בין המפלגות? הרי הסקרים מראים שדווקא הליכה נפרדת שלהן מחזקת את מחנה השינוי, כי נכון לרגע זה כל אחת מהן מקבלת, ברוב הסקרים, כחמישה מנדטים. איחוד של שתי המפלגות לכדי ריצה משותפת מוריד את סך המנדטים. לא רק הסקרים הנוכחיים מנבאים זאת, אלא גם ניסיון העבר. שתי המפלגות כבר רצו יחדיו בבחירות לכנסת ה-23, ואז סך המנדטים היה נמוך ממה שכל אחת מהמפלגות קיבלה בבחירות לכנסת ה-24.
לכאורה מדובר בטיעונים מנצחים, שמוכיחים מעל לכל ספק שריצה משותפת איננה נכונה - ולא תפגע רק בכל אחת מהמפלגות אלא גם תחליש את הגוש כולו. אלא שלטעמי המתנגדים לאיחוד מסדרים לעצמם את המציאות כך שתתאים לחלומותיהם ולרצונותיהם.
נתחיל בעובדה שאין היום כמעט הבדל מהותי אמיתי בין העבודה ומרצ, כעת אף יותר כשעמר בר-לב ונחמן שי האקטיביסטים הביטחוניים אינם ברשימת העבודה. דווקא יאיר גולן הביטחוניסט נמצא במקום ריאלי ברשימת מרצ. לפחות לפי המדד הביטחוני, מפלגת העבודה של היום נמצאת שמאלה ממרצ. נוסיף לכך את ידידי הרפורמי הרב גלעד קריב, שצובע את רשימת העבודה בצבעי שמאל עזים עוד יותר.
מעבר לתפיסות האידיאולוגיות הדומות לחלוטין, שרק חדי ראייה וחדי שמיעה יצליחו להבחין בהבדלים הדקים ביניהן, יש כאן הימור גדול ומשמעותי לא רק על גורלן של שתי המפלגות - אלא גם על סיכויי הגוש כולו. אתחיל בכך שתוצאות החיבור בכנסת ה-23 לא מוכיחות דבר, כי אף אחד לא יודע מה הייתה התוצאה אילו המפלגות היו רצות בנפרד. בנוסף, המציאות הנוכחית קשה לאין-שיעור כי מעבר לעובדה שכמעט תמיד מתקיים פער בין הסקרים לבין תוצאות האמת לרעת מפלגות המרכז-שמאל (תוצאות הבחירות האחרונות הן סטייה נקודתית שנבעה מהאווירה שהביאה עמה ובצדק מרב מיכאלי), במערכה הנוכחית נכנס אלמנט נוסף שעלול להיות קטלני עבור אחת משתי המפלגות לפחות: המאבק על ראשות הגוש.
העובדה שגנץ קורא תיגר על מנהיגותו של ראש הממשלה לפיד בגוש תוביל בוודאות לקניבליזציה חסרת רחמים מצד שניהם. זה יבוא, בראש ובראשונה, על חשבון העבודה ומרצ. לכן, הגוש עלול להפסיד לא רק מנדט אחד, אלא כמה מנדטים. אין דרך "טובה" יותר להכתיר את נתניהו לראש הממשלה מאשר הפלגנות של השמאל. בדיוק כך התרחש בבחירות בשנת 1992, כשגאולה כהן, יחד עם פרופ' יובל נאמן, התמודדו לכנסת במפלגת התחיה שלא עברה את אחוז החסימה. במקרה הזה, הפלגנות הובילה, לשמחתי, להכתרתו של יצחק רבין ז"ל.
אני יודע שחלק מחבריי שעדיין פעילים במפלגת העבודה מתנגדים לאיחוד מהסיבות שמניתי ומסיבות נוספות. עם זאת, במצב הנוכחי שבו השמאל הישראלי כל כך חלש, חייבת להתקיים ראייה היסטורית שתבנה שמאל ישראלי חזק ומאוחד, שבבחירות הקרובות יקטין את סיכוייו של נתניהו לשוב לשלטון ולא יחזק אותו.
במקרים כאלו, סבתא שלי חממה ז"ל הייתה אומרת לי משפט בתימנית שהתרגום שלו הוא - "אתה חונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה". תפילה עימי שההנהגה הנוכחית לא תוביל, חס וחלילה, להורדת המסך על אחת או שתיים מהמפלגות ולהכתרת ראש ממשלה מהגוש הנגדי.