ישראל חייבת עכשיו לשקול ברצינות מהלך מרחיק לכת – "חומת מגן" מדינית – מבצע שתכליתו לשנות את תנאי הזירה כדי לחולל בהדרגה שינוי משמעותי במפת הטרור, ולא להסתפק רק בתגבור כוחות, כיול יכולות שב"כ בלנטר מפגעים פוטנציאליים. אלה צעדים מתחייבים, אבל לגמרי לא מספיקים מול ההשתנות המתמדת של דפוסי הפיגועים.
במילים פשוטות – ואני יודע שיש לא מעטים שירימו גבה – ישראל צריכה להבהיר שלא תנהל להבא עסקים עם גורמים המסרבים לגנות בפה מלא ובערבית את הטרור. יש בזה סיכון, יש לזה מחיר, אבל גם סיכוי גבוה להשיג תוצאות.
לעניות דעתי, מוטב לממשלה להודיע לארצות הברית, האיחוד האירופי, האו"ם והמדינות הערביות שכרתו עמנו שלום, שמכאן ואילך נתעקש על התנערות מכל סובלנות לטרור, ובוודאי מכל עידוד ודרבון לפיגועים:
לחמאס בעזה יש לומר כי כל עוד לא יגנו את מעשי הטרור ויוסיפו לשלהב את הרוחות, תיאלץ ישראל להשעות את מימוש ההסדרים שנועדו לשפר את רווחתה של האוכלוסייה בעזה, לעצור את כניסתם של 20 אלף הפועלים מהרצועה לישראל ולהקפיא שורה ארוכה של צעדים אחרים שגובשו בחודשים האחרונים. נכון שחמאס עלול להגיב בירי, אבל עדיף להתכתש סביב העניין העקרוני הזה.
לאמיר של קטאר, השייח' תמים, צריך להעביר מסר דומה. אם הממשלה בדוחא לא תגנה את הטרור כמו שעשו מדינות ערביות אחרות, לא תוכל ישראל להמשיך לקבל את פניו של הקבלן – השגריר מוחמד אל-עמאדי, האיש שמעביר את הכסף הקטארי לעזה. המשך הביצוע של ההבנות עם קטאר ימתין להודעת הגינוי מצידם.
לאבו-מאזן ניתן לומר תודה על הגינוי בחצי פה לפיגועים שהואיל להשמיע, אבל זה לא מספיק. הוועד הפועל של אש"ף, הוועד המרכזי של פתח וממשלת הרשות הפלסטינית מצופים לפרסם הודעות גינוי ברורות, בהתאם למחויבות שנטלו על עצמם בהסכמי אוסלו. בהיעדר היענות לתביעה כזו, תשעה ישראל את שורת המהלכים הארוכה לשיפור המצב הכלכלי בגדה המערבית. כמובן, דברים דומים צריך לשמוע גם מהנשיא ארדואן. טורקיה איננה יכולה לחתור לפיוס עם ישראל, בעוד היא מאכסנת מטה טרור של חמאס באיסטנבול המונה תריסרי פעילים שכל עיסוקם הוא בייזום פיגועים.
לטעמי, צריך היה לנקוט מדיניות כזאת לשינוי כללי משחק הדמים כבר לפני שנים, אבל לא מאוחר לעשות זאת גם עכשיו. אנו עשויים להיווכח שיש תמיכה בין-לאומית רחבה מכפי שאנחנו משערים לדרישה כזו. צעד כזה, כמובן, יעלה מיד את המתח ויש בו נפיצות, אבל למה בדיוק מחכים?