1. "כשהתחילה המלחמה זה השיר היחיד שהרשתי לעצמי לשמוע. לא ידעתי שזה יהיה שיר המלחמה של כולם". זו כנראה התגובה הכי מייצגת לכך שמאז אירועי 7 באוקטובר, הישראלים לא מסוגלים להתנחם במשהו שהוא לא "יהיה טוב" של יסמין מועלם. זו גם הסיבה שאנחנו לא מופתעים מכך שהשיר שלה במקום הראשון בהיטליסט - מצעד המוזיקה הרשמי של ישראל, בגרסה המיוחדת שהקליטה עם עומר אדם, וגם במקום השלישי בגרסה המקורית שיצאה באלבום.

    מרגיש כמעט מיותר לנסות להתפלפל על מילות השיר, על ההגשה של יסמין שנעה במינון המדויק בין אפיסת כוחות לתקווה, והאמירה המאוד ישראלית "יהיה טוב". דיוויד ברוזה הוציא לפני 45 שנה את "יהיה טוב" שלו לכבוד הסכם השלום עם מצרים. כשיסמין כתבה את שלה, כבר נהננו מפירות הסכמי אברהם, עוד לא דובר רשמית על הסכם השלום המתגבש עם סעודיה (שנעצר כמובן) ולא ידענו שאנחנו לקראת זוועות שיטלטלו את כל המדינה. אולי יסמין באמת מכשפה, כמו שרבים טוענים, והרגישה שאנחנו עוד נצטרך את זה.


    "יהיה טוב" מוכיח, שוב, כמה מוזיקה חשובה לחיים של כולנו. אין יצירה נגישה יותר משירים. הקולנוע סגור, ולרבים אין כל כך חשק (עדיין) לראות סדרות. הדבר היחיד שאנחנו מרשים לעצמנו, וכנראה כי הוא באמת תואם את מצב הרוח הלאומי כרגע, הוא השיר של יסמין.

    גם "יחפים" שיסמין הוציאה בסוף 2021, הפך למיני המנון, במיוחד עם השורה "זאת המלחמה שלי". השבוע הוא טיפס למקום 14 במצעד, אבל קרו כל כך הרבה דברים בינתיים, שכבר הספקנו לקבל ביצוע ויראלי של לוחם מג"ב מסווג לשיר - ואז ביצוע עוד יותר מרגש ומשותף של יסמין יחד אותו, וסביר להניח שהוא יכנס לעשירייה בשבוע הבא. קשה לדעת איך יסמין מועלם תאכל את זה שהפכה להיות הזמרת הלאומית של המלחמה. סביר להניח שזה יגרום לה לחשוב הרבה על עצמה ועל המדינה, ואולי לכתוב עוד שירים - אבל אין ספק שיש לה כוח מאגי שמעטים ניחנו בו, במיוחד בישראל.
  2. בתקופה של היום, בעיקר בזכות ריבוי הפלטפורמות, כמה שירים שונים יכולים להפוך להמנון התקופה/מלחמה. "לצאת מדיכאון" של יגל אושרי, שנמצא במקום השני השבוע, הוא לחלוטין אחד מאותם שירים. מספיק לגלול בפוריו הישראלי בטיקטוק בשביל לראות שאי אפשר להתחמק ממנו (יחד עם Si No Estas של איניגו קינטרו שנמצא במקום החמישי!). כשהשיר יצא ב-15 באוגוסט - מי האמין שכולנו נתחבר לשיר שנפתח בשורות "אתם יודעים מה הדרך הכי טובה לצאת מדיכאון?", ומגיע לשיא שלו עם השורות "עוד יבואו ימים טובים, אני מבטיח". אגב, כן חשוב לציין שגם בימים כאלה, הרדיו מוכיח את הניתוק מהעם. "לצאת מדיכאון" לא נמצא בעשירייה הראשונה של תחנות המוזיקה הגדולות, אפילו לא בעשרים. חומר למחשבה.

  3. חוץ מהשירים שיצאו רגע לפני המלחמה, יש כמובן את הקלאסיקות שרבים עכשיו מתנחמים בהן: "עד מחר" של אביתר בנאי במקום 28, "כאב של לוחמים" של עידן עמדי, שמתחרה עם הרמטכ"ל על התואר "החייל מספר אחת בצה"ל", נכנס למעצד למקום 57. זה כנראה לא יהיה מיקום השיא שלו ולא נופתע אם הוא ימצא את עצמו בעשירייה הראשונה. ואי אפשר, כמובן, בלי שלמה ארצי: "תתארו לכם" נמצא במקום 60. יש גם בכל זאת שירים חדשים שיצאו ונכנסו למצעד: "מולדת" של חנן בן ארי במקום 24, "עם ישראל חי" של אייל גולן במקום 32 ו"7 באוקטובר" של איזי במקום 39.

  4. עומר אדם בדיוק הוציא את "תרקוד לנצח" יחד עם אינפקטד מאשרום. "לקח לי זמן ולהגיב אומנותית למה שקרה בשבת השחורה" העיד אדם על השיר. אני לרגע לא מזלזל בסנטימנט שלו ואני בטוח שהוא לקח את זה קשה כמו כולנו, - וראוי לציין שזה כן שילוב שמרגיש טוב: הכתיבה של שרק, הקול של עומר וההפקה של אינפקטד מאשרום - אבל זה בכל זאת מוזר, ואפשר להפנות את זה לכל האמנים שעמלו על שירים בשלושה שבועות האחרונים, זה מובן שאתם מרגישים שזו הדרך שלכם להגיב לאירועים, אבל זה בסדר גם לקחת את הזמן ולחכות עם שירים חדשים. הריבוי והעומס (שלא לדבר על הקליפים הגנרים עם המילים) גורמים לזה להרגיש טיפ-טיפה ציני.

    שוב, אני מאמין שזה לא ממטרה צינית, כי בסוף כל מי שהוציא מוזיקה הם גם אלה שנמצאים כבר שבועיים בבסיסי צה"ל מופיעים בלי הפסקה ובלי שום קבלת תרומה - וכולנו ראינו את הלייבים מההופעה של אדם בבסיסים. כן יש יחצנים שדואגים להפיץ את זה לכולם, אבל יש גם כאלה שלא וזה ראוי להערכה. בקיצור, חכו רגע עם כפתור ה-Publish, אתם גם ככה לא תצליחו להתחרות בשירים שיצאו לפני ומרגישים אותנטיים.