"התחלתי להדליק נרות כשהבת שלי, דניאלה, נולדה. יש משהו במעבר מקודש לחול שגם אם אני לא שומרת שבת כהלכה, חשוב לי לציין אותו. הדרך נפתחת כשמדליקים נרות ומדברים ונוצר מפגש בלתי אמצעי ביני ובין האלוהים בשיחה, במחשבה, בדיאלוג וברצון, והמפגש הזה קדוש בשבילי. גם אם אני בחו"ל בנסיעה עסקית או בחופש וגם אם יוצא שאני ביום שישי במסעדה, אני לא מוותרת. כמות הפעמים שבהן הדלקתי נרות בקנטינה היא מביכה; אני לא מפספסת את המצווה הזאת כי זה לא עניין של בית, זה עניין שלי עם עצמי, זה חשוב לי.
"בשבוע שעבר הייתי בניו יורק במסגרת נסיעה עסקית, ומראש הכנסתי ללו"ז שלי ביקור בשישי אחר הצהריים אצל בני הדודים שלי שגרים שם. אפילו לא אכלתי שם, רק נכנסתי, נתתי נשיקות לכולם, הדלקתי נרות והמשכתי ביום שלי. זה מה שמחבר אותי למשפחה שלי, לעבר שלי, למסורת שלי ובכלל למסורת של הקהילה היהודית. אני מגדירה את עצמי כיהודייה ואני מאוד מאמינה בטקסים ובמסורת ובמנהגים שחוזרים על עצמם באופן שבועי כדי לגרום לך להרגיש את גבולות היומיום שלך. אם השבוע מתחיל ונגמר והימים חולפים ושעה רודפת שעה אין ערך אמיתי לחיים. כל רגע שאני נועצת בו מסורת הוא בעל ערך בעיניי וזה משהו שחשוב לי להעביר לבת שלי. בתי בת השש מדליקה איתי נרות והרבה פעמים גם מצאתי את עצמי מדליקה נרות לבד בבית כשהיא בסופי שבוע אצל אבא שלה.
= תגובה ללא תוכן
= תגובה עם תוכן