את חיי הנצח הנכספים אנחנו כנראה לא נקבל בגלגול הזה ולפי התחזיות כולנו נהפוך בסוף לבר מינן (חמסה חמסה עד מאה ועשרים בדיור מוגן יוקרתי עם נוף לים ושבעים נכדים). כמו סדרות וסרטים רבים שעסקו בנושא, בוודאי גם אתם תמיד תהיתם מה קורה בחיים שאחרי. האם כל העולם הזה היה רק מסדרון ארוך ומג'וייף שמוביל לחיים מרהיבים ומלאים הרבה יותר? או שאחרי שהקברן מעמיס את נגלת החול האחרונה יש ריק של כלום ושום דבר? אז בדיוק בשבילכם יצאתי למסע במקורות היהודים והבאתי חמישה מיתוסים על מוות שיטלטלו את עולמכם (הזה והבא):
1. "לפעמים זה גן עדן, לפעמים גיהנום"
מצטערת לנפץ את החלום, אבל גן עדן הוא לא ענן ורוד בו מקבלים רום סרוויס עם שלל קינוחים והגיהנום לא מלא בבורות של לבה רותחת (וגם לא המבורגרים שאסור לאכול).
מאות אם לא אלפי יצירות אמנות נעשו בהשראת שני המקומות המיסטיים האלו והיו למקור דיונים אין סופי בין פילוסופיים ואנשי רוח, ככל הנראה מאז בריאת האדם ועד ימינו.
גן עדן הוא מקום משכנן של הנשמות קודם הלידה ולאחר המיתה. במקום ישנה סלקציה קפדנית ולא כולם זוכים להיכנס לשם בחזרה. על מנת לעבור את האודישן חלק אף נשלחים לגיהינום, שם מתמרקים חטאי העולם הזה ואז חוזרים לסלקטור בגן עדן ומקבלים צמיד כניסה.
"לאחד זה גן עדן, לאחר גיהנום" | צילום:
Renphoto, GettyImages IL
לגן עדן מיוחסים תענוגות רוחניים בלבד (!) של לימוד תורה באותם שולחנות עם צדיקי עולם והנאה מזיו השכינה. לעומתו, הגיהינום הוא מקום נורא, ששמו נקשר במקום "גיא- בן – הינום" שבירושלים. המקום מוזכר בספר יהושע, שם הקריבו ילדים כקורבנות לאלילים ומשם נגזר הביטוי של מקום אכזרי ששייך לחטאים ועבודה זרה.
החסידות נותנת גישה שונה ומחדשת כי אנחנו כבר נמצאים בגן עדן או בגיהינום – תלוי במה אנחנו בוחרים.
2. "מוות קליני"
תגידו, גם לכם יצא פעם לחפש שיר ביוטיוב וקיבלתם הצעה לצפות בסרטון על בחור שעבר מוות קליני וראה את האור? מסתבר שגם אתם וגם הוא לא לבד.
אנשים רבים ברחבי העולם (מספר מוערך של כ-30 מיליון!) דיווחו על חוויה רוחנית חזקה אחרי שליבם הפסיק לפעום כך שהיו על סף מוות כתוצאה מתאונה או מחלה וסיפרו על היפרדות הנשמה מהגוף, חזיונות של החיים שעברו או פגישה עם אנשים שנפטרו, וכמובן איך לא, אור גדול בקצה של מנהרה.
אפשר לפטור את הטענות של כל מי שדיווחו על מוות קליני כמשוגעים והוזים, ואפשר לבדוק מה המדע אומר על זה.
אז יש מסדרון לבן וארוך? או שהכל בכלל תופעה מוכחת מדעית? | צילום:
Yaorusheng, GettyImages IL
מתברר שהתופעה היא לא רק מיסטית אלא גם פיזיולוגית ונקראת "חוויית כמעט מוות". חוקרים מאוניברסיטת מישיגן בארה"ב גילו כי כשהלב מפסיק לפעום ישנה פעילות מוחית מוגברת הגורמת למוח לפעול ברמה גבוהה של עירנות ועלולה ליצור חזיונות והזיות מסוגים שונים. את הניסוי הם ערכו על חולדות כך שעצרו את פעילות ליבן ל-30 שניות וגילו כי גלי המוח היו חזקים פי שמונה.
אנשים ששרדו כדי לספר את חוויית המוות- קליני כנראה לא משקרים, וזו פעולה ביולוגית טבעית בשעת גסיסה. "חווית כמעט מוות" נותנת הסתכלות שונה על החיים שלאחר המוות ומאפשרת בחינה מחודשת על המושג סופיות אחרי החיים כאן.
3. "אני מאמין שתהיה תחיית המתים"
דתות שונות מדברות על קימה של המתים מהקבר ואחריהן אלמותיות מבורכת, אך רק ביהדות זהו מרכיב מהותי באחד משלושה-עשר עיקרי האמונה באלוהים.
תחיית המתים מוזכרת רבות בתלמוד ובמקורות בתנ"ך: "וְרַבִּים מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת עָפָר יָקִיצוּ אֵלֶּה לְחַיֵּי עוֹלָם וְאֵלֶּה לַחֲרָפוֹת לְדִרְאוֹן עוֹלָם..." (ספר דניאל, פרק י"ב, פסוקים ב'-י"ג) ומסמלת על תחילתה של הגאולה ותחייתו של עם ישראל.
"אני מאמין באמונה שלמה שתהיה תחיית המתים בעת שיעלה רצון מאת הבורא" | צילום:
Adyna, GettyImages IL
תחיית המתים מציפה אצל חז"ל והמפרשים שאלות רבות; האם המתים יקומו בלבוש בו נקברו? האם אישה שהתאלמנה צריכה לשוב להינשא לגבר הראשון? האם נכה או עיוור יקום עם אותה הנכות או יירפא? האם כולם יקומו לתחייה או רק הצדיקים?
ישנן תשובות רבות ומגוונות לשאלות האלו שקצרה הכתבה מלהכיל, אך ניתן למצוא כי מספר מפרשים מצביעים על הר הזיתים כנקודה בה תחל תחיית המתים, וכל המפרשים מסכימים כי ביום הימים היא אכן תקרה.
4. מתאבדים בחוץ
בעבר, בקהילות היהודיות היה נהוג לקבור מחוץ לגדר מי ששם קץ לחייו, ככל הנראה כדי להרתיע מן המעשה ולמנוע את התפשטות התופעה.
התורה שמרימה על נס את קדושת החיים ("וחי בהם") לא מתייחסת בסלחנות כלפי מתאבדים וההלכה מורה לקבור מחוץ לגדר ולא להתאבל עליו.
לא משאירים אף אחד בחוץ | צילום:
Artur Borzecki Photography, GettyImages IL
כיום לא נוהגים כך וקוברים את כל המתים בשטח בית הקברות על מנת לכבד את בני המשפחה ולהתחשב במצבם כיוון שלא משנה כיצד, הם איבדו את יקירם.
כמו כן, מקילים בעניין בהנחה שהמתאבד התחרט רגע קודם על מעשיו בשלב שכבר לא יכול היה להינצל ועל סמך הסיכוי הקטן הזה, קוברים אותו יחד עם שאר עם ישראל.
5. בלי קעקועים בבקשה
בוודאי תהיתם מה עושים חברא קדישא עם אדם מקועקע והדיבור הנפוץ הוא שמסירים את הקעקועים מהגופה לפני שקוברים אותה. אבל אם גם אתם החלטתם מתישהו בחייכם שאתם לא יכולים להמשיך בלי לקבע לעצמכם ציפור על הכתף או כתובת עם משמעות על הזרוע, אתם יכולים להירגע.
כבוד הנפטר חשוב לא פחות | צילום:
Nastasic, GettyImages IL
למרות האיסור על קעקוע הגוף ("וּכְתֹבֶת קַעֲקַע לֹא תִתְּנוּ בָּכֶם אֲנִי ה' " (ויקרא, פרק י"ט), אם אדם נפטר כשיש קעקועים על גופו - משאירים אותם ולא מסירים. טקס ההכנה לקבורה וטהרת המת כולל רחצה וניקוי הגופה מכל לכלוך על ידי אנשים שמוסמכים לעניין ומשתייכים לרוב לחברא קדישא. אחרי הניקיון והטהרה במים, עוטפים בתכריכים, תוך שמירה רבה על כבוד הנפטר וגופו. זהו ערך מקודש לא פחות ביהדות.
אבל עזבו אתכם שטויות, הכי חשוב שתהיו בריאים עד מאה ועשרים ואל תשכחו לעשות חיים.
= תגובה ללא תוכן
= תגובה עם תוכן