לפני כמה חודשים נפל דבר בפייסבוק: הוסיפו רגשונים. לאלה מכם שלא חיים על הפלנטה הזאת, אעדכן שעד אותו יום ארור הייתה רק אפשרות של לייק ואז נוספו עוד חמש אפשרויות. סך הכול שש. נורא ואיום.
הרגשון הוותיק עם האגודל למעלה, הלוא הוא הלייק – נשאר כפי שהוא. הוסיפו לנו אחד עם פה פעור (הלם, שוק או סתם בדרך לטחון משהו), אחד כועס (או עם עצירות, קחו את זה לאן שבא לכם), אחד עצוב (בוכה, אבל בקטנה), אחד צוחק (אבל עם עיניים עצומות) ולב אדום (כי חייבים).
הכול היה נורא פשוט עד אותו יום. אהבת משהו? נתת לייק. לא אהבת? לא נתת. אבל לא, פייסבוק לא יעמדו מהצד וייתנו לנו לנהל חיים שקטים ושלווים בעלי תגובות גנריות. ממש לא. עכשיו אתה ממש צריך להשקיע מחשבה לפני שאתה לוחץ, כי "מוות וחיים ביד הרגשון".
נכון, אני מודה שזו תמיד הייתה התלבטות: האם לתת לייק למישהו שעכשיו כתב שאבא שלו נפטר או שהוא חולה? עם זאת, ההתלבטות לקחה לך שתי שניות. עכשיו, כל תגובה היא חלק משיקולים אסטרטגיים מורכבים. אבא של ההוא נפטר? רגע, הוא חבר קרוב או רחוק? מספיק רגשון בוכה או שצריך גם לב? מישהו כתב בדיחה מצחיקה אז חייבים פרצוף צוחק או שמספיק לייק? בקיצור, סיבכו לנו את החיים.
השלב הבא: טבלת אקסל
עד כאן היה הצד של המגיב, אבל מה עם הצד של הכותב? אם עד היום העליתי פוסט וספרתי רק לייקים, עכשיו אני כבר צריך טבלת אקסל. מי עשה לייק ומי נתן חיוך ולמה לעזאזל מישהו הגיב עם פרצוף כועס על בדיחה ממש מצחיקה? אולי אני צריך ליצור איתו קשר, אולי הוא לא הבין, אולי הוא סוגר כאן חשבונות. לא פשוט בכלל.
ואם כל זה לא היה מסובך מספיק, לפני כמה שבועות החליטו במחלקת הצקות של פייסבוק להוסיף את כל הנ"ל גם לתגובות. אני פונה אליך מכאן, צוקרברג. אתה הלוא יהודי, הבנט דה ג'ואיש פיפל סאפרד אינאף? עכשיו צריך גם לשים לב איך הגיבו לתגובה שלי? איך יהיה לי זמן לראות את הילדים שלי גדלים? ומה עם הדתיים? אם כבר הוספתם רגשונים, קחו את זה צעד קדימה. תתחשבו מגזרית.