ביום רביעי שעבר, מיד לאחר יום העצמאות, הודיעה מסורבת הגט צביה גורודצקי שנקעה נפשה ושהיא פותחת בשביתת רעב. גורודצקי מסורבת גט כבר 17 שנה, ובמשך 16 שנים וחצי מתוכן בעלה יושב בכלא על סרבנותו.
כמוה יש עוד רבות, למשל ג', אשתו-עגונתו של עודד גז שהתפרסם לאחר שבית הדין הרבני הוציא עליו צו להרחקות דרבנו תם (סנקציות שאפשר להפעיל על בעל המסרב לתת גט לאשתו). גז אף ברח מהארץ באמצעות דרכון מזויף, וכמו מאיר גורודצקי, בעלה-מעגנה של צביה גורודצקי, גם הוא יושב כעת בכלא.
שביתת הרעב של צביה גורודצקי מתקיימת תחת דרישה ברורה מאוד מהקואליציה, ובפרט מחברי ועדת השרים לחקיקה שמתכנסת היום, יום ראשון: תמכו בהצעת החוק להפקעת קידושין או לפחות אפשרו הצבעה חופשית – כאשר החוק יעלה להצבעה ביום רביעי הקרוב במליאה.
צילום:
פנינה עומר, יד לאישה
מהי הפקעת קידושין ומה אמור לעשות החוק?
כאשר מקרים מהסוג הזה נידונים בפורומים שונים וברשתות החברתיות, עולה דרישה – מדוע שלא ייתן בית הדין את הגט במקום הבעל הסרבן? ובכן, לבית הדין אין סמכות כזאת, משום שלא בית הדין נשא את האישה, ורק האיש רשאי לתת את הגט לאשתו. אבל האינטואיציות נכונות: אפשר להעניק למדינה, כשליחה של הציבור (הקהל), יכולת להפעיל סמכות מסוימת לאיון הנישואין, מה שנקרא בלעז Annulment, הפקעת הקידושין.
הפקעת הקידושין היא עיקרון הלכתי מוכר. למשל, היא מופיעה בכמה מקרים בתלמוד, בתשובות רב שרירא גאון ובמקרים נוספים לאורך ימי הביניים. הכלל קובע שלקהל ולמוסדותיו יש הסמכות להפקיע ממונות ולפיכך להפקיע את כסף הקידושין. באופן זה אפשר להפקיע את שווה כסף הקידושין – כלומר, הטבעת שנותן החתן לכלה בחופה – כך שכביכול שווה הכסף מעולם לא היה שייך לאיש שקידש את האישה. משמעות ההפקעה היא שהקידושין מעולם לא התקיימו ולכן הזוג פנוי, כלומר לא נשוי. בימינו מצוי כוח זה בידי הכנסת, שהיא המוסד המוסמך לחוקק בענייני ממון (למשל, לקבוע מסים). הכנסת יכולה להסמיך את זרועות המדינה (כגון פקידי בית הדין הרבני או משרד הפנים) להפקיע את שווי טבעת הקידושין בתנאים מסוימים. כך, באורח רטרואקטיבי הקידושין מבוטלים, ובני הזוג מוכרזים כלא נשואים. יש להדגיש, עם זאת, שהזוג אינו גרוש אלא לא נשוי. כלומר, הנישואין לא פורקו על ידי גירושין, אלא אוינו, נהפכו לאין.
צילום:
שרון מייבסקי
הצעת החוק, שהיא למעשה תיקון לחוק בתי דין הרבניים (קיום פסקי גירושין), מציעה שכאשר ברור שיש לסיים את הנישואין בגט אך הוא מתעכב יתר על המידה – למשל על פי ההצעה, אם עברה שנה מיום מתן פסק דין המחייב מתן גט אך במהלכה טרם נמסר הגט, או אם עברו כמה שנים מפתיחת התיק – אזי תפעיל המדינה את האפשרות להפקעת קידושין. במקרה כזה, תקל מלאכת בתי הדין: הם לא יצטרכו להפעיל סנקציות מול הבעל או לנסות לשחד אותו, אלא יוכלו להסתמך על ההפקעה ולפסוק למסורבות הגט שחרור.
להצעה הזאת כמה יתרונות: ראשית, התערבות המדינה במקרה הזה סמלית ומינורית בהרבה מאשר שאר הסנקציות שמתיר החוק, כגון שלילת רישיון נהיגה, עיכוב יציאה מן הארץ, מרדפים אחר סרבני גט בחו"ל ואף כליאה ממושכת (או סנקציות מותרות הלכתית אך אסורות בחוק, כמו מלקות). שנית, הפתרון שהיא מציעה עוקף את ההתנהגות האלימה של הבעל כלפי אשתו או את האלימות של סרבנית גט כלפי מסורב, ומאפשר התרת נישואין בהתדיינות הדדית ארוכה אך לא אלימה. לפיכך, וזהו יתרון שלישי, היא עשויה להפחית מקרי סרבנות באופן כללי.
היתרון הגדול ביותר של ההצעה הזאת הוא ההצהרה החברתית החד-משמעית ולפיה סרבנות גט, כלומר החזקת בני זוג בנישואין לא רצויים, בכפייה, היא חולי חברתי שיש להכחיד.
הצעת החוק הוגשה בכנסת הנוכחית ועולה להצבעה ביום רביעי הקרוב.
= תגובה ללא תוכן
= תגובה עם תוכן