אם נכנסת לבית וראית צלחות תלויות על הקיר, סבירות גבוהה שהגעת לבית של סבתא. לא משנה מהי ארץ המוצא, הסבירות שיש לה ויטרינה בסלון עם כמה צלחות נוי שהגיעו ממקומות אקזוטיים שקשורים בשורשים המשפחתיים או כמה צלחות כאלה תלויות על הקיר - גדולה. בשנים האחרונות האופנה הזאת חוזרת, וייתכן שגם הנכדים שלנו יוכלו לומר שזה סימן זיהוי לבית של סבתא - רטרו הוא רטרו הוא רטרו. די להציץ בקטלוג החדש של איקאה או לבקר בבתי קפה אופנתיים בחו"ל די להבין שההסטוריה חוזרת, ובגדול!
בתערוכת הבוגרות של מכללת "אמונה" ניתן למצוא פרוייקט מקסים שמפרגן לתופעה האסתטית הזאת, עליו אחראית האמנית הצעירה שרה רוכמן שאולוב: "הפרויקט שלי התחיל מחלום, ראיתי סרוויס על שולחן ובתוכו דיוקנאות של המשפחה שלי שחלק עדין בחיים וחלק שלא זכיתי להכיר. כולם מארצות שונות ומתקופות שונות אך "יושבים" סביב אותו השולחן. העבודה שלי היא המסע הזה בין הזיכרונות שלפעמיים אמתיים ולפעמים הם בדימוין, בין המשפחה הגרעינית שלי לבין זו שהקמתי. אני בת יחידה לאמא שהגרה מאלג'יר ולאבא צרפתי שמשפחתו מאשכנז." שרה מספרת כי משכה אותה העבודה עם הצלחות כי מדובר בכלי שמצד אחד מכיל בפשטות את האוכל, את הריחות, את הבסיסי ביותר. מצד שני הצלחות האלה הפכו לביטוי תרבותי שלם. "עליתי לארץ לפני 7 שנים כמעט ומאז קיים מתח בין להזניח את מה שהבאתי איתי: הצרפתיות ואולי גם האוניברסליות, לבין לשמר אותם. ההתלבטות מאד נוכחת אצלי וגם בפרויקט הזה"
ההזמנה לתערוכה | יח``צ:
יחסי ציבור
במערב, הסרוויס נושא את המטען המשפחתי דורות על גבי דורות. הצלחת היא הדימוי המרכזי בעבודות של שרה. הצלחת כאמצעי, ככלי הזנה וחיבור שמסוגל לאחד ולספר, ויוצר במה לזיכרונות חולפים.
המיצג מורכב משני חלקים עיקריים: מיצב המורכב משלוש ערמות של צלחות, בגבהים שונים, ומעל לערימות צלחת מצויירת המתארת סצנה מומצאת המחברת בין דיוקנאות משפחתיים למקומות אוריינטליסטיים. בעבודה השנייה צלחת תלוייה על הקיר, כחלק ממנו ועליה מוקרן וידיאו מתוך הארכיון המשפחתי שצולם בין שנות ה 60 ל שנות ה 80 .
חיבור נצחי בין עולמות
במיצב, האובייקט ה"תרבותי" שעשוי מחרס, חוזר לאדמה, אליה המזרח קרוב וקשור. הצלחות באות לחבר בין העולמות השונים - זה שהאמנית הגיעה ממנו וזה שהיא חיה בו כיום: "אני מבקשת להעלות כאן שיח בין התרבות "הגבוהה" לתרבות "הנמוכה", איפה הן נפגשות ואיפה הן נבדלות. בציורים ובוידיאו אני מנסה לאחוז באותם זיכרונות מסופרים ומצולמים וליצור איזשהו עיוות דמיוני ששואף לגשר בין הפערים וליצור רצף, כשהצלחת משמשת כאובייקט זכרון מכיל ונושאת בעבודתי את המטען האישי והקולקטיבי.
סרוויס ילדים. שלא יישבר לעולם | יח``צ:
יחסי ציבור
אחרי ארבע שנים של יצירה ולמידה יציגו בוגרות החוג לאומנות ולעיצוב גרפי במכללת אמונה, החל משבוע הבא ועד ספטמבר, בגלריית טדי את תערוכת הגמר שלהן. 20 בוגרות עבדו ועמלו שנה שלמה על מנת להגיע לתוצרים הסופיים ומעוררי ההשראה שיוצגו, חלקן עבודות פיסול, חלקן צילום, חלקת ציור ואף וידאו.
מכללת אמונה היא מכללה אקדמית דתית להכשרת מורות, הממוקמת ברחוב דרך בית לחם שבשכונת בקעה בירושלים. המכללה הוקמה בתחילת שנות השבעים על ידי נשות "אמונה" מאמריקה ומישראל, במטרה להקים מוסד שיאפשר לנשים דתיות לרכוש מקצוע ולבטא את כשרונן האמנותי. המכללה מעניקה תואר ראשון בחינוך, אך ייחודה הוא בלימודי תעודה למקצועות אמנות, דרמה ועיצוב גרפי באווירה דתית ואמונית.
= תגובה ללא תוכן
= תגובה עם תוכן