"עוד רגע אני חוגגת 33 ובתעודת זהות עדיין רשומה כרווקה. אני מתה כבר להתחתן.
"יצאתי עם עשרות גברים, הייתי בכל האתרים, ניסיתי הכל וכלום לא צלח. נחלתי אכזבות צורבות ומשפילות. המקסימום שהצלחתי לשרוד עם גבר זה לא יותר משלושה חודשים ותמיד הם סיימו איתי. לא הלך לי עם המין השני. עם הזמן הלחץ הלך וגבר ואם זה לא מספיק אז גם המשפחה שלי לחצו עלי ללא רחם ונתנו לי תחושה של לוזרית חלושה שאפילו גבר לא יכולה להשיג.
"לפני שנה הכרתי את עמוס, רווק בן 40. כבר לא האמנתי שמישהו יתאהב בי. הייתי חסרת מוטיבציה והגעתי לקשר הזה קולית. חשבתי שהוא עוד גבר שיהיה איתי ועוד רגע יעזוב. אבל הוא נשאר עד היום ואוהב אותי מאד. כל יום אני צובטת את עצמי לדעת שזה אמיתי. עברה שנה, אנחנו ביחד והכל יפה אבל אני רוצה להתקדם. חתונה ובעיקר ילדים. הזמן דוחק. ההורים שלי יושבים עלי חזק ומטפטפים לי במוח שגם הוא לא רציני ועד שאין טבעת מבחינתם הוא משחק איתי.
"אני רוצה לתת להורים שלי נחת. אני רוצה להוכיח לעולם שזה קרה לי וגם אני נשואה פלוס. זה החלום ומהמקום הזה התחלתי ללחוץ על עמוס. כל שיחה זה על חתונה. על ילדים ומתי אתה מתכוון להציע כבר.
"איימתי עליו שאם זה לא יקרה תוך חודש אני עוזבת. אני מציבה אולטימטום וכלום לא זז. הוא אומר לי שבלחץ זה לא ילך. הוא אומר לי שאני האחת שלו והוא על זה אבל הוא עוד לא בשל הוא רומז לי שבקרוב זה יקרה. אני מתחרפנת. אני לא רגועה. לא מתפקדת. חושבת רק על זה. אני מפחדת שתעבור עוד שנה ואהיה באותו מצב".
את לא העגלה שנגררת אחרי הסוס
הלחץ שלך רק דופק אותך ומרחיק אותך מהמטרה. אל תתני לרעשי הרקע סביבך (הורים, חברים) להלחיץ אותך.
אני מבינה לליבך. מה שאת מתארת מאד אנושי ואפילו הגיוני. את בת 33 ואת רוצה להקים משפחה. מאד מובן ולגיטימי. אלא מה, אהבה ורומנטיקה לא הולכים טוב עם לחץ ואולטימטומים. בדרך הזו את מחרבת את היחסים.
נכון שגבר רווק בן 40 מדליק נורה אדומה. אולי הוא לא היה מסוגל למחויבות כזאת ולכן זה לא קרה לו עד היום וגם היום הוא לא מאד ממהר. אבל הדרך שלך למטרה לא תועיל לך. את מפספסת.
אם את אומרת או יותר נכון מאיימת עליו שאם זה לא יקרה תוך זמן מסוים את הולכת וכשמגיע המועד את נשארת האיום שלך לא שווה כלום.
זה עניין של החלטה שלך. את לא עגלה שנגררת אחרי סוס ואת לא קורבן מסכן. את מחליטה כמה זמן את מוכנה לחכות. ואת זאת שמרגישה אצלו את הדופק ולאן נושבת הרוח.
בינתיים את אתו, אז תהיי אתו. קחי צעד אחורה מהלחצים עליו. תרפי מהניג'וס שלא מקדם אתכם.
אם הוא בבסיסו חרד מחיי נישואין ומחויבויות את רק מראה לו שיש לו ממה לחשוש. הוא רואה מולו אישה לחוצה שלא מעניין אותה כלום
תעשי בדיוק הפוך מאינסטינקט.
הוא אמר שהוא על זה, תני לו צ'אנס ליזום, תצרי אוירה נעימה ביניכם, תוציאי את הנושא הזה ממרכז היחסים. הלחץ והאולטימטומים רק מבהילים אותו ומקלקלים את הקשר. אם הוא בבסיסו חרד מחיי נישואין ומחויבויות את רק מראה לו שיש לו ממה לחשוש. הוא רואה מולו אישה לחוצה שלא מעניין אותה כלום חוץ ממטרתה, כמי שרוצה לרצות את משפחתה ואת העולם, ואת אוכלת לו את הראש. זכרי, ההחלטה להמשיך להיות שם או לא להיות היא שלך והאיומים עליו מיותרים ולא משיגים את התוצאה הרצויה.
בפעם הבאה שאת מחלטה על דד ליין תעמדי בו. החלטת שעד הקיץ זה הזמן שאת מוכנה לחכות? אז תהיי ב-100% עד שהקיץ יגיע. אני יודעת שזה לא קל, אבל רק כך תקבלי תמונה אמיתית על עתידכם המשותף. ואם הגיע הקיץ וכלום לא זז תארזי ותלכי. זה אומר שאולי זה לעולם לא יזוז ולך אין את כל הזמן שבעולם. הביולוגיה מתקתקת והזמן רץ.
גם עמוס מבין שאישה בת 33 שרוצה ילדים בחיים צריכה להזדרז. ואם למרות ההבנה שלו הוא לא יעשה צעד קדימה זה יהיה באמת הזמן שלך לפרוש. אולי הפרידה תזעזע אותו אבל אם הלכת אל תבני על זה. פשוט תלכי. ועד אז תראי לו את הצדדים הנעימים שלך, הרכים והמכילים. זה יעשה לו חשק הרבה יותר מהאישה שיושבת לו על הוורידים.
תזהרי מהפחד שלך מפרידות לאור ההיסטוריה שלך עם גברים. כי אם הפחד ללכת יהיה המנהל שלך את תמצאי את עצמך עוד שלוש שנים עם עמוס בדיוק באותה פוזיציה. שזה הרבה יותר בעייתי בשבילך מכל תרחיש אחר.
>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות?
בבקשה: Yaelyb4@gmail.com