"אחרי שנתיים של חברות, ביום ההולדת ה-30 שלי, התחתנו. זה היה אחרי ציפייה ארוכה והמון אכזבות. כל אירוע חשבתי שהוא יציע, שיוציא טבעת יהלום אבל זה לא קרה. התחלתי ללחוץ ממש חזק למרות שידעתי שלא יהיה קל לחיות אתו. הוא מעולם לא היה מאוהב בי , לא היה חם אלי, וגם לא מאד נמשך. אבל אני רציתי כבר להתחתן. בסוף הוא נכנע ללחץ ובחג פסח הוא הציע בנוכחות כל המשפחה. הייתי בעננים. הצלחתי!"
"את המילה גירושים שמעתי מהר מאד. כבר חודשיים אחרי החתונה הוא אמר שהוא עשה טעות איתי והוא רוצה להתגרש. התרסקתי, התחננתי, בכיתי והוא ירד מזה.
"אחרי שנה ילדתי את בני בכורי. היום הוא כבר בן שנתיים. גם בתקופת ההיריון לא ליקקתי דבש. הרעיון להתגרש היה אצלו כל הזמן. כל דבר הכי קטן היה מנפנף במילה גט. ובכל פעם שרצה ללכת התמוטטתי, התעלפתי, התרסקתי. והוא נשאר כי ריחם עלי.
"האיום שהוא רוצה לעזוב אותי כל הזמן ריחף עלי. ניסיתי להיות האישה המושלמת בשבילו. יצאתי מגדרי. ניקיתי, בישלתי לו מה שהוא אוהב, פינקתי, ספגתי עלבון ולא צייצתי. פחדתי שהוא ילך. הסכמתי לכל מה שהוא רצה, ונזהרתי שלא להגיע למריבה.
"אבל כל זה לא עזר והוא ממשיך לרצות ללכת. הוא אומר לי בפירוש שהוא לא אוהב אותי. הוא לא רוצה לשכב איתי למרות שאני מנסה ליזום כל יום ומקבלת סירוב. הוא לא מתייחס אלי, לא מחמיא. לאחרונה הוא ישן בסלון, רואה סדרות ונרדם כל ערב מול המסך.
"אני בדיכאון. לא ישנה טוב, לא אוכלת. אין לי כוח לטפל בילד, אין לי כוח ללכת לעבודה. אני במיטה המון שעות, עצובה ומבוהלת, בעוד הילד עם בייביסיטר, ואני נטולת אנרגיות.
"בעלי מזלזל בזה. הוא רואה שאני לא מתפקדת. נראה לי שהוא מחכה שאתאושש ואז הוא יוכל ללכת ממני".
"אני לא רוצה להתגרש. האם יש דרך למנוע את פירוק המשפחה? אני מוכנה לעשות כל מה שתגידי".
זה הזמן לשנות גישה
ראשית את צריכה להתחייב לעצמך, ולתהליך של שינוי. אני מקווה שאת באמת רוצה לעזור לעצמך.
אני לא מוסמכת לתת מרשם לתרופה אך דבר ראשון הייתי ממליצה לך ללכת לרופא או פסיכיאטר לקבל טיפול נגד דכאון וחרדה. זה לא יפתור את שורש הבעיה אך זה יטפל בסימפטומים, זה ירים אותך מהמיטה וייתן לך אופק אופטימי יותר. תצליחי לתפקד ולטפל בבנך הקטן שמאד זקוק לך ואת אינך.
כל ההתנהלות שלך הפוכה ואת רק מתרחקת מהמטרה. את מבוהלת מעניין הפרידה ומשותקת מלעשות מעשה. את כנועה ואומללה ופועלת מתוך מצוקה קשה. את ממאיסה את עצמך על בעלך וגם מחלישה את עצמך.
את חיה עם אדם שלא מעוניין וסופגת דחייה יום יום. והתוצאה שאת רוצה להשיג - לא מגיעה.
דבר ראשון אמרנו ביקור אצל רופא. השלב השני זה להפסיק לאלתר להתחנן על נפשך אלא ההיפך. לבקש מבעלך שיעזוב את הבית תוך הבנה שאת לא רוצה שיישאר בבית מתוך רחמים. זה אולי לא יקרה מחר בבוקר אבל זה מה שצריך לקרות.
תתחילי לטפל בילד- זה הדבר הכי חשוב.
כל יום שאת הולכת לישון בהרגשה שאת אמא לא מספיק טובה רק מחליש אותך עוד ועוד. בעלך מפחד לעזוב, כי הוא מבין שאין אמא שאפשר לסמוך עליה. הוא לא רוצה להפקיר את הילד בידי אמא ללא תפקוד. זאת עוד סיבה שהוא נשאר ושלכאורה משרתת אותך.
כל יום שאת הולכת לישון בהרגשה שאת אמא לא מספיק טובה רק מחליש אותך עוד ועוד. בעלך מפחד לעזוב, כי הוא מבין שאין אמא שאפשר לסמוך עליה. הוא לא רוצה להפקיר את הילד בידי אמא ללא תפקוד
התפקוד הירוד שלך הפך "חבר" שלך. זה עובד בשבילך וזה מונע את יציאתו של בעלך מהבית. את מסתפקת בעצם נוכחותו בבית ומוותרת על הכל. חיה חיי סיוט והעיקר שלא ילך.
הפעולות שיחזקו אותך הן דווקא אלה שקשות לך. את נותנת לפחד לנהל אותך ולכן את סחוטה ומרוקנת.
קחי את עצמך ממקום הקורבן וקומי על הרגליים. תהיי אקטיבית. תעשי!
צאי מהמיטה, תתלבשי, תתאפרי, צאי לעבודה מטופחת, תעשי ספורט ותשימי גבול ברור לבעלך. לא עוד אישה קטנה לא עוד השפלות, לא עוד סוחטת רחמים, לא יוזמת מין, ולא מתחננת.
אהבה מקבלים -לא מבקשים. תתחילי להתרחק ממנו כאשר היעד שלך הוא לצאת לגמרי מהקשר הזה.
מאד יכול להיות שבעלך יחוש בשינוי שלך ובהתחזקות. אולי תשתנה הרגשתו וישנה את דעתו. כי הרי אישה חלשה ומתרפסת טבעי שלא תהיי אטרקטיבית ומושכת. ההיפך- אין סקסי יותר מאישה עוצמתית ועצמאית.
שימי לב שגם הוא כנראה עוד לא סגור על עצמו. ההחלטה שלו עוד לא נחושה. כבר זמן רב שהוא נובח ונובח ונשאר במלונה. ואדם, כידוע לך, מצביע ברגליו ולא במילותיו.
>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות?
בבקשה: Yaelyb4@gmail.com