יחסי הציבור הבלתי מחמיאים שלהם זכו הקטשופ והמיונז, המציבים אותם בקטגוריית הג'אנק פוד, שכולל כידוע כמויות גדולות של נתרן וסוכר, גרמו לרבים מאתנו לצרוך מהם פחות. שאלנו את יעל היינמן-ברמן, דיאטנית קלינית ב"כללית", מחוז שרון שומרון - האם אכן בצדק?
"ראשית חשוב לזכור שאנחנו מדברים פה בסך הכול על תיבול קל של ארוחה, או על תוספת מינימלית, כך שלא מדובר בכמויות גדולות שבאמת עלולות להזיק באופן משמעותי. מעבר לכך, הייתי מציעה להתעסק פחות במה מכיל יותר מלח או סוכר, מאחר שכאמור מדובר בכמויות זניחות, כך שלרכיבים האלה אין הרבה משמעות. יתרה מכך, מחקר גדול שנעשה לאחרונה התייחס להשפעת צריכת המלח על הבריאות הכללית, וממסקנותיו עולה שבניגוד למה שחשבנו, האוכלוסייה היחידה שעליה להפחית בצריכת מלחים כוללת בעיקר אנשים בעלי לחץ דם גבוה, הצורכים תזונה עשירה מאוד במלחים (מעל 6 גרם ליום). לכן, חשוב להבין שמלח הוא רכיב חשוב בתזונה ובגוף האדם, וצריכה מתונה שלו (לא מתחת ל 3 גרם ולא מעל 6 ביום) טובה ומועילה.
אז מה כן חשוב? "באופן כללי, כדאי לבחור במוצר הכולל את הרשימה הקצרה ביותר של הרכיבים, ולהימנע מכאלה שבראש רשימתם מצוינים רכיבים כגון סוכר, מה שמעיד על העובדה שזהו המרכיב העיקרי במוצר", היא מסבירה.
ביקשנו מהיינמן לפרט מה כדאי לנו לבדוק בכל אחד מהרטבים, ולדרג אותם מהבריא ביותר לפחות. הרשימה לפניכם.
קטשופ: מכיל ליקופן, נוגד חמצון חשוב להגנה על מערכת החיסון
הקטשופ הוא ללא ספק אחד הכוכבים הראשיים בצלחת של כל ילד. המבוגרים שבינינו מקיימים יחסי אהבה-שנאה עם המותג הוותיק הזה: מצד אחד אין צ'יפס ששלם בלעדיו, ומצד שני: רבות דובר בגנות הסוכר והמלח שהוא מכיל. והאמת? "בהחלט אפשר לומר שזו מהומה רבה על לא דבר. למעשה, כף קטשופ מכילה פחות מכפית סוכר, והיום אפשר אפילו להשיג קטשופ שמכיל 50 אחוז סוכר, כך שזה ממש לא נורא. גם לגבי המלח כאמור לא הייתי דואגת, בהנחה שהילד לא אוכל קטשופ עם אוכל, אלא אוכל עם קטשופ – אם אתם מבינים למה אני מתכוונת. בל נשכח גם שמדובר במוצר שמכיל ליקופן, נוגד חמצון חשוב שנשמר ואף מתעצם בתהליך הבישול והשימור, שאף הופך אותו למרוכז יותר".
וכדי למנוע אי הבנות, היינמן מדגישה: "קטשופ זה לא עגבנייה ולא קרוב לה מבחינת התכונות הבריאותיות, ולכן לא כדאי לצרוך אותו במקום הירק. עם זאת, בשורה התחתונה מדובר במוצר שלרוב אינו מכיל חומרי שימור מעבר למים, מלח וסוכר, כך שאם הילד (או ההורה) חושק בתוספת קטשופ סבירה בארוחה, אין כל סיבה להימנע מכך".
ומה לגבי קטשופ אורגני? "העובדה שמצוין על מוצר 'אורגני' לא הופכת אותו לבריא יותר. אם חשוב לכם לצרוך מוצרים אורגניים, כדאי לוודא שמוצר כזה אכן מופחת בכמות ההדברות שבו ואינו מכיל כמויות גדולות יותר של רכיבים פחות רצויים כגון סוכר".
חרדל: כדאי לבחור אחד שאינו מכיל חומרים משמרים
הבעיה במוצר הזה לדברי היינמן היא העובדה שלעתים הוא מכיל חומרים משמרים כגון 222E - כלומר מלח על בסיס חומצה גופריתית (חומר שעלול להחמיר תופעות אלרגיות), שלפעמים מצוין בשמו השני "סולפית", ובחלק מהמוצרים אפשר למצוא גם מווסתי חומציות, שגם הם לא בדיוק עונים להגדרה של מזון בריאות. בקיצור, אם קונים חרדל, כדאי לבחור באחד שלא מכיל את כל התענוג זה, ויש כאלה.
האם יש בחרדל משהו בריא? בהחלט לדברי היינמן: "חרדל גרגרים וגם חרדל רגיל מכילים את זרעי החרדל שבהם אומגה 3, סלניום, ברזל, סידן, אבץ, מגנזיום, מַנְגָּן, ניאצין וסיבים – כלומר הרבה רכיבים חיוניים וטובים לבריאות. חרדל צהוב 'חלק' מכיל גם כורכום, תבלין בעל תכונותיו אנטי-דלקתיות שלפי מחקר חדש גם משפר את הזיכרון והמצב רוח. נוסף לכך, רוב סוגי החרדל דלי קלוריות (חרדל דיז'ון למשל מכיל כ-15 קלוריות לכף).
גם ברפואה העממית נהוג לייחס לחרדל תכונות של צמח מרפא. במחקרים חדשים מצאו שזרעי החרדל עשויים להקל כאבי שרירים, מטפלים בהצטננות, ממריצים את מחזור הדם ועוד. למרות סגולות אלה, לא כדאי לבנות על רוטב חרדל כמקור עיקרי להשגתן".
סויה: שימו לב שלא מצוין על המוצר "הידרוליזט סויה"
"בגדול, יש שני סוגי סויה: מסורתי ותעשייתי כימי. רוטב הסויה המסורתי עובר תסיסה של פולי סויה וגרעיני חיטה יחד עם עובש האספרגילוס. תהליך שנמשך כחצי שנה לפני שהרוטב עובר פסטור המיועד לחסל את כל החיידקים. כל התהליך הזה גורם לרוטב להיות עשיר מאוד בטעמים.
לעומת זאת, ברוטב סויה כימי מתבצע תהליך שונה ומהיר יותר, שבסופו נוצר רוטב סויה שמכונה 'הידרוליזט סויה'. מאחר שרוטב זה חומצי מאוד, בדרך כלל מוסיפים לו סודיום קרבונט, חומץ, סוכר, מייצבים, צבע מאכל קרמל, משפרי טעם כמו מונוסודיום גלוטמט (החשוד בהעלאת הסיכון לאלצהיימר והפרעות קשב וריכוז) וכן חומרים משמרים שנועדו לחקות טעם הדבר האמיתי. בשורה תחתונה: מומלץ לבחור ברוטב שכולל מעט רכיבים, וכזה שאינו מצוין עליו 'הידרוליזט סויה'".
מיונז: בניגוד למה שחשבתם - הדל שומן לא עדיף
מיונז, כידוע, הוא מוצר רגיש שיש לשמור בקירור, מאחר שהוא מכיל ביצים, ועלול לגרום להרעלת מזון חמורה. אם אתם בונים על סלט קולסלו בקרוב, הנה ההצעה של היינמן:
"ראשית חשוב להביא בחשבון שמיונז עלול להכיל חומרים משמרים כגון 200 E - חומצה סורבית שנועדה לדכא שגשוג פטריות, שברמות גבוהות עלולה לגרום לגירויי עור, ואפילו הוגבלה לשימוש באיחוד האירופי. כמו כן, הוא עלול להכיל גם 211E (סודיום בנזואט), חומר משמר שנועד לקטול חיידקים ולמנוע פטריות, האסור לחלוטין לשימוש במדינות מסוימות. הבעיה העיקרית עם החומר הזה היא שלא תמיד ברור איזו כמות שלו המוצר מכיל. הוא עלול לגרום למגוון תופעות כגון אלרגיה, אסתמה, היפראקטיביות, הפרעות קשב, הפרעות עיכול ופריחה. הוא עשוי גם להכיל חומר מעכב חמצון – 385E, שלעתים מופיע כ-EDTA ואף הוא אסור לשימוש בחלק מהמדינות". גם במקרה הזה מציעה היינמן לשים לב לאותיות הקטנות, ולהעדיף מוצר שאינו מכיל חומרים מהסוג הזה.
עוד ב-mako בריאות:
>> כמה פעמים ביום אתם אמורים לעשות פיפי?
>> הבטן מתנפחת אחרי האוכל? תנסו את הדבר הבא
>> 5 מזונות אנטי אייג'ינג שאתם חייבים להוסיף לתפריט
אם אתם בכל זאת לא יכולים לוותר על התענוג, היינמן מציעה שתבחרו דווקא במוצר הרגיל ולא בדל השומן: "רבים מפחדים להשתמש במיונז בגלל השומן הרב שבו. אף שהיום ניתן למצוא מיונז דל שומן, לא הייתי ממליצה לבחור דווקא בו, מאחר שבנהוג להוסיף לו חומרים מסמיכים. עם זאת, כדאי לציין שהוא מכיל כמחצית מכמות הקלוריות ולכן מתאים יותר לתפריט דיאטה. נוסף לכך, עדיף לבחור מוצר על בסיס שמן זית או קנולה, העשירים יותר בחומצות מסוג אומגה 3 ואומגה 9 הידועות בסגולותיהן נוגדות הדלקת, מרחיבות כלי הדם ומדללות דם. זאת לעומת מיונז על בסיס שמן צמחי, שככל הנראה מכיל שמן חמניות או סויה העשירים באומגה 6, המעודדת בין היתר דלקת ומצרות כלי דם".
ואם אתם רוצים ללכת על בטוח, הינמן מציעה שפשוט תשקלו לייצר רטבים ביתיים בעצמכם, על בסיס שמן זית, לימון, דבש, מייפל, יוגורט, אבוקדו ועוד.