מכירים את זה שאתם יושבים במסעדה, סיימתם לאכול ואתם משוכנעים שאין לכם מקום בקיבה לפירור? אבל אז חברים שלכם מזמינים קינוח ופתאום אתם מגלים שאולי כן נשאר מקום אחרי הכל? אתם בהחלט לא לבד. אז נכון ש"עם האוכל בא התיאבון" ושאנחנו "אוכלים עם העיניים", אבל מתברר שאחת הסיבות לכך היא לאו דווקא "כוח רצון", אלא משהו שמוטמע בנו כנראה משחר האנושות.
לפי פרופ' ברברה רולס, מרצה למדעי התזונה באוניברסיטת המדינה של פנסילבניה שחקרה את הנושא במשך כ-40 שנה, מתברר שאותה "קיבה שנייה" שיש לנו לקינוחים למעשה קשורה למנגנון פיזיולוגי בגוף שלנו. המנגנון שעומד מאחורי זה, נקרא sensory-specific satiety – שובע תלוי חוויה חושית ספציפית. ובמילים פשוטות, ככל שאתם אוכלים יותר ממשהו, כך תאהבו אותו פחות, מה שנותן לכם את הרושם שאתם שבעים. אך למעשה, אתם רק שבעים מטעם, או מרקם ספציפי שאכלתם במשך זמן מה.
"הירידה בהנאה מאוכל היא ספציפית למזון שאכלתם או מזון שדומה לו", מסבירה ברברה. "אז בעוד שאיבדתם תיאבון כלפי מאכל מסוים, מאכל אחר עדיין ימשוך את תשומת ליבכם. זאת הסיבה שתמיד יש לכם מקום נוסף לקינוח".
עוד ב-mako בריאות:
>> מושלם: המאכלים שאפשר לאכול כמה שרוצים מהם
>> מילת הקסם שתחולל פלאים בסקס שלכם
>> הפרמדיק סירב לבצע החייאה – אב המשפחה מת
מנגנון אבולוציוני שתורם לבריאות
פרופ' רולס הצליחה להוכיח שמזון לא רק נעשה פחות טעים ככל שהארוחה מתקדמת, הוא גם נראה, מריח ומרגיש פחות טוב. וזה למעשה מה שמעודד אותנו לנסות משהו אחר. אז למה בעצם זה קורה? האם הגוף שלנו מנסה לגרום לנו להשמין יותר ויותר?
אז מתברר שיש לכך סיבה אבולוציונית ופיזיולוגית מאוד הגיונית. הסברה היא שאותו מנגנון של שובע תלוי-חושים התפתח כדי לשמור על הבריאות שלנו. כשהתיאבון שלנו כלפי מזון מסוים מוגבל, זה בעצם מעודד אותנו לשנות למזון אחר ובכך למעשה זה מעלה את הסיכוי שנצרוך תזונה שמכילה את כל מגוון הרכיבים התזונתיים ואבות המזון שהגוף שלנו זקוק להם.
ממחקר שנעשה בשנות ה-20 של המאה הקודמת, נמצא כי תינוקות שנגמלו מיניקת חלב והוצגו בפנים צלחות עם מאכלים שונים, נטו בכוחות עצמם לבחור לאכול באופן מגוון מאשר התקבעו על מזון מסוים. מה שהוביל את החוקרת הראשית, קלרה דיוויס, למסקנה כי ככל הנראה ישנו מנגנון אוטומטי מולד שהוביל אותם לזה. ככל הנראה שמנגנון שובע תלוי-חושים הוא הסיבה להתנהגות הזאת.
מנגנון זה לא רק מסביר למה תמיד יש לנו מקום לקינוח, אלא גם יכול להסביר למה כל כך קל לנו לאכול יתר על המידה בבופה, ב"על האש" או כל אירוע אחר שבו מוצע מגוון רחב של מאכלים. אם אתם עושים דיאטה ומתקשים לסרב לקינוח בסוף הארוחה – אל תרגישו רע, אתם דווקא יכולים להשתמש במנגנון הזה כדי ליהנות מקינוח בלי תחושות אשמה. מכיוון שלפי המנגנון, כל שעלינו צריכים לעשות זה לשנות את סוג או מרקם המזון כדי ליהנות ממנו, זה אומר שכל שינוי יספק את החשק שלכם לקינוח. גם אם מדובר בקינוח שמכיל פחות קלוריות, כמו סלט פירות או גלידה דלת-שומן או פרוזן יוגורט.