פעילות גופנית דורשת השקעה פיזית, ולא פחות מזה מנטלית: אנחנו נכנסים לסרטים של אשמה כשאנחנו מתעצלים, נקלעים לייאוש כשאנחנו נשברים ומתבאסים כשאנחנו נקרעים. אבל מחקר חדש ומרתק שנערך במכון לחקר נשים ומגדר באוניברסיטת מישיגן מראה שיש מוצא מהסבך הזה.
>> לייק בפייסבוק כבר עשיתם?
המחקר ניתח את רמת הפעילות הגופנית של נשים, והצליב אותה עם הציפיות שלהן מעצמן והתפיסות הבסיסיות שלהן לגבי כושר גופני. הממצאים העלו שנשים פחות פעילות מצפות מעצמן להתאמן לעיתים קרובות יותר ובעצימות גבוהה יותר – מה שהורס להן את המוטיבציה להתאמן בכלל, כי המעט שהן מצליחות לעשות נתפס בעיניהן כחסר ערך.
מישל סגאר, אחת מעורכות המחקר, אמרה בראיון ל"דיילי מייל": "למדנו שנשים מאמינות במסר שלפיו יש להתאמן בעצימות גבוהה במשך 30 דקות לפחות כדי להפחית משקל ולשפר את המצב הבריאותי, אבל האמת היא שהמלצות עדכניות יותר מדברות על פעילות קצרה יותר ופחות אינטנסיבית. הבעיה היא שרוב האנשים לא יודעים את זה או לא מאמינים בזה".
צריך לשנות את המסרים בנוגע לפעילות גופנית
סגאר צודקת. רק לאחרונה כתבנו כאן על הטרנד החדש של אימון איטי (אמנם לא קל, אבל בדופק נמוך), ולפני חודשים אחדים דיווח ה"טלגרף" הבריטי על היתרונות העצומים של אימון LISS (ראשי תיבות של "עצימות נמוכה בקצב קבוע", אבל גם רמז לכיוון של אימוני HIIT, שהם ההפך הגמור – זיעה ומוות). הבעיה, כאמור, היא שהתפיסות הישנות בסגנון "אין כאב – אין רווח" הן עדיין על תקן החוכמה המקובלת.
המסר העיקרי של סגאר הוא שיש צורך לשנות את המסרים בנוגע לפעילות גופנית, מפני שהמידע הלא מעודכן בנושא גורם לרבים לוותר מראש על כל העניין. "הגישה המסורתית עשויה ממש להסב נזק למוטיבציה להתאמן", אומרת סגאר. "המחקר שלנו מראה שהתפיסות המקובלות גורמות לנשים להציב לעצמן מטרות לא סבירות".
עוד ב-mako בריאות:
>> אמיתי לגמרי: האימון הזה מצעיר ב-10 שנים
>> נמצא כשל חמור בפיקוח על חומרי הדברה במזון
>> דירוג: הלחמים הטובים והגרועים ביותר שיש
המחקר במישיגן עקב אחרי שמונה קבוצות מיקוד של נשים לבנות, שחורות והיספניות בגיל 22-49, שחולקו לשתי קטגוריות – "פעילות גבוהה" ו"פעילות נמוכה". בשתי הקטגוריות רווחו אמונות דומות בנוגע למושגים כמו "אושר" ו"הצלחה", אבל בנוגע לפעילות גופנית הסתמן הבדל עצום: בעוד שהנשים הפעילות ייחסו לכושר גופני רק מאפיינים חיוביים, הנשים הלא-פעילות הביעו חרדה מעצם העיסוק בנושא. יותר מזה: ככל שהאישה הייתה פחות פעילה, ככה היא הייתה משוכנעת יותר שפעילות גופנית חייבת להיות עצימה, אחרת אין בה טעם. מקרה מובהק של הנחה שמקיימת את עצמה.
החוקרים ציינו שנשים בשתי הקטגוריות הגדירו הצלחה כהשגת מטרות, אלא שבכל הנוגע לכושר גופני, המטרות שהצטיירו בעיניהן נראו לא-ריאליות וסותרות את רצונן ליהנות בזמנן החופשי. "ראינו קונפליקט ישיר בין מה שהנשים הללו תופסות כפעילות גופנית מועילה ובין הצורך שלהן לנוח ולפרוק לחצים בשעות הפנאי", אומרת סגאר. "חוויות העבר שלהן הוכיחו להן שפעילות אינטנסיבית קשה להן, והן ויתרו למעשה על אורח חיים פעיל". מעניין שדווקא הנשים הפעילות יותר הביעו גמישות גדולה יותר בהשקפותיהן על כושר גופני, העידו שלא קורה שום אסון אם הן מחפפות קצת באימונים והגדירו את חשיבות העניין כולו כבינונית.
"אנחנו צריכים לחנך נשים להבין שפעילות גופנית אמורה להרים אותן ולא להתיש אותן", מסכמת סגאר. "כדי להגביר את המוטיבציה שלהן להיות פעילות, אנחנו צריכים לגרום לנשים לרצות להתאמן. לא להרגיש שזה משהו שהן צריכות לעשות".