כבר עשיתם לנו לייק בפייסבוק?
אפשר להבין אותם, אבל תחושת ההשפלה היא מאוד קשה. כשמישהו היה מרים את התיק כדי שתתיישב לידו, היא הייתה מסרבת בנימוס ואומרת שנשארו לה כמה תחנות, אפילו כשהנסיעה הייתה ממש ארוכה. ארוכה ולא נעימה. שמחה תמיד הייתה מחפשת שני מושבים פנויים, אבל בדרך כלל כל המושבים הזוגיים היו תפוסים בבקרים.
הכל היה כל כך קשה עבורה, שבאיזשהו שלב לשמחה פשוט נמאס. לא רק מהאוטובוסים, אלא גם מהחיים עצמם עם 120 קילו. אחרי שניסתה את כל סוגי הדיאטות, היא התייאשה. "די כמה אפשר?! כל החיים אני מנסה לרזות וכלום לא מצליח, השומנים פשוט לא יורדים", היא אומרת לנו. כצעד אחרון של ייאוש היא פנתה לאחות בקופת חולים לאומית בבקשה לגשת לניתוח קיצור קיבה.
במקום ניתוח: סדנה קבוצתית
חוץ מבעיית האסתטיקה במשקל העצום, היא גם החלה לסבול מבעיות בריאותיות. היא סבלה מקשיי נשימה שהשפיעו על השינה, קשיים בהליכה, חוסר יציבות, הזעת יתר וכאבי ראש מטורפים. ברמה שהייתה מסיימת בקבוק אופטלגין תוך שבוע. שמחה מספרת שהייתה כבר מוכנה לניתוח קיצור קיבה. אבל לשמחתה, האחות עצרה אותה וכצעד אחרון הציעה לה את סדנת ההרזיה של לאומית.
עוד ב-mako בריאות:
>> לא תמימה: האם מדובר בטבעונות או בהפרעת אכילה?
>> דברים שרק רופאים יודעים: המדריך המציאותי לרופא בישראל
>> כוח מתפרץ: האימון המושלם לאחרי שבועות
בסדנה היא קיבלה הדרכה מסודרת של תזונה נכונה, ותפריט דיאטה בשילוב עם פעילות גופנית. מהצוות המקצועי שמחה קיבלה תמיכה, כמו גם משאר חברי הקבוצה שהתגבשו ונהיו לחברים גם מחוץ לסדנה. כמובן שהיו גם רגעים קשים, אך בזמנים כאלו תמיד היה את הצוות שהיה זמין בטלפון גם מחוץ לשעות הנורמליות. כבר בשבועות הראשונים ראתה איך הקילוגרמים יורדים בקצב מעל המצופה ותוך חצי שנה כבר הייתה עם 29 קילו פחות.
היום שמחה שוקלת 74 קילו אחרי שהורידה 46 קילו. "חשבתי שאי אפשר להוריד כל כך הרבה משקל בלי ניתוח", היא אומרת. לסיכום החוויה, ניתן לומר כי שמחה מאושרת מכל שניה שלא ויתרה לעצמה ושלא הלכה על הפתרון הפשוט של ניתוח, אלא לסדנה בלאומית. במיוחד בשל העובדה שכל מפגש בסדנה עלה לה רק 10 שקלים. מאז הסדנה כל חייה השתנו, היא הולכת לעבודה עם קופסאות אוכל מסודרות מהבית ונהנית מהארוחות במקום סתם לאכול לא בריא ולא מסודר.
שמחה פשוט למדה שהאוכל נועד להזין את הגוף ולכן היא גם לא מדלגת על ארוחות. "סוף סוף ירדתי למידה 44 אחרי שהייתי 52. זה מטורף, אני פתאום עוצרת מול מראות ומסתכלת על עצמי, פעם הייתי נגעלת", היא מספרת. "היום סוף סוף באוטובוסים אני לא מחפשת שני מושבים פנויים, אני יכולה לשבת על מושב אחד בנוחות. והרגע הכי מאושר הוא שאני יכולה לשלב רגל על רגל, פעולה שלא עשיתי שנים, גם באוטובוס. הכל אפשרי אם רק מוכנים להשקיע, והתוצאות ללא ספק מדהימות.