מייקל פלפס, השחיין האמריקאי בעל 21 מדליות הזהב האולימפיות (נכון לרגע כתיבת הידיעה), הגיע לבריכה בריו כשכתפיו וגבו מכוסים בכתמים כחולים-סגולים עגולים לחלוטין. המראה עורר מיד גל של שמועות והשערות. עד מהרה התברר כי פלפס לא חמק לשחייה לילית במפרץ ונתקל בתמנון ענק, אלא קיבל טיפול שמקורו ברפואה עתיקה וזוכה כעת לעדנה: כוסות רוח.
>> כבר עשיתם לנו לייק בפייסבוק?
אז מה זה, בעצם, כוסות רוח? מטפלים בשיטה זו מניחים על גוף המטופל כוסות זכוכית או חימר ויוצרים בתוכן ואקום מקומי. הוואקום מושך פנימה את העור ושובר את נימי הדם – וכך נוצרים אותם עיגולים אופייניים.
מקורה של השיטה הוא ככל הנראה ברפואה סינית, אך גרסאות שונות שלה היו נהוגות בעת העתיקה גם במצרים וביוון. באופן מסורתי, המטפלים נהגו לחמם את האוויר שבכוס בעזרת להבה במשך כמה רגעים, ואז הניחו את הכוס על הגוף והשאירו אותה במקומה במשך כעשר דקות. האוויר החם שבכוס התקרר ותפס פחות נפח, וכך נוצר הוואקום. כיום, מטפלים רבים – ובהם אלו שמטפלים בפלפס ובספורטאים אחרים – יוצרים את הוואקום בעזרת משאבה. צורה פופולרית פחות של הטיפול משלבת בין הוואקום של כוסות רוח לטיפול עתיק אחר – הקזת דם. בשיטה זו המטפל מבצע חתך קטן בגב ואז מניח עליו את הכוס, והוואקום שנוצר שואב דם מתוך החתך.
אין ראיות ליעילות
האם כוסות רוח אכן יעילות לטיפול בבעיות רפואיות, ואם כן, אילו בעיות? הטיפול משווק כפתרון לכאבי פרקים, שרירים וגב תחתון, לחרדה ולדיכאון, לבעיות עור כגון שלבקת חוגרת, לאקנה ולצלוליטיס, למחלות נשימה (מהתקררות ועד שחפת), לבעיות עיכול ועוד. הרשימה הארוכה הזאת היא דגל אדום בפני עצמה: לעתים רחוקות מאוד תרופה אחת או שיטה יחידה אכן יעילות בטיפול במחלות רבות ושונות כל כך. אך אין להסיק מכך, כמובן, שכוסות רוח אינן יכולות לעזור לפחות במקרים מסוימים. נעיין אפוא במחקרים.
עוד ב-mako בריאות:
>> קיבלת מחזור בגיל מאוחר? זה מעולה לך
>> שערה חודרנית: למה כדאי לגלח רגליים דווקא במקלחת?
>> מקרה האבעבועות הכי קשה שראינו
בשנים האחרונות התפרסמו בנושא כוסות הרוח כמה מטא-אנליזות – מחקרים המסכמים מספר גדול של מחקרים קודמים. המסקנה העיקרית העולה מהן היא: אין מספיק מחקרים טובים המצביעים על כך שכוסות רוח הן יעילות.מטא-אנליזה מ-2010 הראתה כי רוב המחקרים שבדקו את יעילות השיטה סבלו מבעיות מתודולוגיות רבות, כגון חוסר בסמִיוּת: החוקרים ידעו מי קיבל את הטיפול ומי קיבל פלצבו. גם מחסור בסטנדרטיזציה מקשה את הערכת הטיפול: כל מחקר משתמש בשיטה אחרת כדי לקבוע אם הטיפול יעיל או לא. מטא-אנליזות נוספות, מ-2012 ומ-2015, הראו כי ייתכן שכוסות רוח עוזרות בטיפול בבעיות מסוימות, ובהן שלבקת חוגרת, אקנה ושיתוק בפנים, אך גם העדויות לכך חלשות, בשל האיכות הירודה של רוב המחקרים.
בלתי מזיק ברובו
בהנחה שכוסות רוח אכן עושות משהו – איך הן אמורות לעבוד? גם זה עדיין לא ממש ברור. ישנן השערות כי הלחץ השלילי גורם לזרימת דם מוגברת לאזור ובעקבות זאת להקלה בכאב, או שמשיכת השריר תורמת לשחרורו, אך בסופו של דבר מנגנון הפעולה אינו ידוע.
אז האם הטיפול בכוסות רוח אכן עזר לפלפס, ולספורטאים אחרים בריו שהעיגולים האופייניים הופיעו על גופם, לזכות במדליה הנכספת? בהנחה שאין להם שלבקת חוגרת וגם לא שיתוק בפנים, הסיכוי שלטיפול הייתה השפעה כלשהי על ביצועיהם הוא אפסי. הטיפול אמנם אינו מזיק, כל עוד מבצעים אותו כראוי – אם כי היו מקרים של מטופלים בכוסות חמות שנכוו כוויות קשות – אך אין כל הוכחה שהוא מסוגל לעזור לכם לרוץ או לשחות מהר יותר.
כוסות הרוח הן כנראה עניין של אופנה, כמו טיפולים רבים אחרים שמאחוריהם מדע מפוקפק – קינזיו טייפ, קריו-תרפיה, רצועות נשימה לאף ועוד ועוד. כדבריו של פרופ' טים קולפילד, חוקר בתחום מדיניות הבריאות מאוניברסיטת אלברטה, המשחקים האולימפיים הפכו ל"פסטיבל בינלאומי של פסאודו-מדע של הספורט", כאשר כל סבב משחקים מביא עמו טיפול חדש, מבטיח וחסר ביסוס מדעי. הסיבה ברורה: כל ספורטאי מנסה להשיג את היתרון הקטן שיעזור לו לגבור על מתחריו, ולשם כך הוא מוכן לנסות כמעט כל דבר – גם אם בסופו של דבר, הוא לא יעזור לו יותר מכוסות רוח למת.
* הכותבת היא ד"ר יונת אשחר, יועצת אקדמית במכון ויצמן למדע וכתבת באתר מכון דוידסון.