ממבט מפוכח מהספה בזמן שהקרדיטים רצים בסיום הפרק התשיעי בעונה החמישית של "משחקי הכס" (משודרת ב-yes Oh מדי יום ב' ב-4:00 וב-22:00), הזעזוע סביב האונס בפרק 6 נראה אפילו יותר מוזר מכפי שנראה בזמן אמת. נראה שמאז אותו פרק קונטרוברסלי, יוצרי "משחקי הכס" נמצאים במסע אלים להוכיח שהם יכולים להיות עוד יותר אכזריים, כאילו הם לא היו אכזריים מספיק מאז שנבראה הסדרה עם גיבורה נאנסת וראש כרות. בפרק 7 ראינו זקנה שעורה נפשט מעליה ולוחם שגרוגרתו נשפכה מצווארו. בפרק 8 קיבלנו ילדים זומבים שצובאים כמו זאבים על פראית-סקנדינבית בזמן שמכל עבר פראים משופדים והלכים לבנים נרמסים. אם כל זה לא הספיק לכם, הנה השיא החדש: ב"משחקי הכס" שרפו חיים ילדה. איך אמר ת'יאון גרייג'וי? תמיד יכול להיות גרוע יותר.
לא שזה בא לנו בהפתעה. כבר לפני שני פרקים הציעה מליסנדרה לסטאניס להקריב את בתו שירין. מחד – מי האמין שזה יקרה? מאידך – זה "משחקי הכס", אז למה בעצם שזה לא יקרה?
זהו אחד היתרונות הגדולים של "משחקי הכס", שבאכזריות חסרת הגבולות שלה כלפי דמויותיה העבירה את צופיה למצב של ישיבה תמידית על קצה המושב בדאגה. יצירות מן המניין תמיד יבטיחו את שלומם של גיבוריהן. "משחקי הכס" תמיד תבטיח שהם יחיו בחרדה.
אל תבכי, ילדה, אל תבכי | צילום:
helen sloan, yes דוקו
עקידת שירין
שירין תפסה חלק נכבד למדי בעונה החמישית, והיה ברור לכל בר דעת שזה הופך אותה למועמדת בכירה לפרישה מוקדמת. ב"משחקי הכס" עדיף להיות ניצב מס' 15 במשמר הלילה מאשר דמות עם שם וביוגרפיה, שלא לדבר על דמות מעוררת חיבה כמו ילדה שמצליחה לכבוש שביל אל הלב הכי אטום בווסטרוז.
במשך זמן מה היה נדמה ששירין שם רק כדי לספר לנו על הקשקשת האפורה ועל מה שצפוי לג'ורה מורמונט, שחטף בוואליריה את המחלה המסוכנת. אולם בפרק 7 הבנו שהילדה היא בעצם פיון בעוד אחת מהמזימות המטורפות של מליסנדרה. הרמזים היו שם כל הזמן: הייתה זו מליסנדרה שהתעקשה כבר בפרק 7 בעונה הקודמת ששירין תתלווה לצבאו של סטאניס "כי היא נחוצה", וכשמחברים את זה לאובססיה שלה לדם מלכים (זוכרים שהיא רצתה להקיז את דמו של גנדרי?) ולהשפעה הפתיינית-מניפולטיבית שלה על סטאניס, ברור שאחד ועוד אחד שווה פחות אחת.
מותה של שירין הוא רגע מפתח בחייו של סטאניס לא רק מההיבט העלילתי, אלא גם בהתפתחותו כדמות ובהזדהות הצופים איתו. סטאניס הוא אחת הדמויות הפחות אהודות בסדרה; יש לו לוק של מפקח בנייה, כריזמה של מוט אוהל וסקס אפיל של חולה קשקשת. הוא אפור כמו השריון שלגופו. הוא מתנהל בקיפאון שמיישר קו עם הטמפרטורה סביבו. הוא תמיד רציני וקודר כאילו הרגע חזר מהעתיד וגילה שאורן חזן יהיה ראש הממשלה הבא. במלחמה על לב הצופים הוא מפסיד כמעט ללא קרב למתחריו הסקסיים – מדאינריז והדרקונים ועד סרסיי והמניפולציות. הוא אפילו לא הגבר הכי מרשים במשפחת באראת'יאון.
אבל סטאניס היה אחת הדמויות הבולטות שחוו העונה תיקון משמעותי (ג'ון סנואו הוא ראש וראשון להן). הרגע שבו הוא חיבק את בתו בפרק 4 נראה בשעתו כרגע מפתח עבורו – רגע שבו האב הקשוח חשף צד רך, כזה שיכול לגרום לצופים אפילו לפתח חיבה כלפיו (ראו, להבדיל, את האהבה שמקבל סר דאבוס בזכות יחסיו הסבאיים עם שירין). יחסי הורים-ילדים הם תמה מרכזית ב"משחקי הכס" – הנה טיריון שבדיוק נזכר באב שהרג וג'יימי שהגיע להציל את אחייניתו-שהיא-בתו. אלו של הבאראת'יאונים לא היו יוצאים מן הכלל; שירין הוחזקה בצינוק במשך שנים, לאמה יש דרך מחורבנת במיוחד להראות שהיא אוהבת אותה, ועל סטאניס חסר הלב אין בכלל מה לדבר. עכשיו זה הגיע לשיא, וליתר דיוק – לשפל. כבר ראינו ב"משחקי הכס" אבות שלא מחבבים את צאצאיהם – טייווין לאניסטר ובאלון גרייג'וי, למשל – אבל עוד לא ראינו אחד שמעלה את בתו קורבן.
"לקסם הבא שלי אזדקק ללפיד וילדה" | צילום:
באדיבות yes
בחירתו של סטאניס
עוד תמה מרכזית ב"משחקי הכס" היא המעשים שבני אדם עושים כדי להשיג את מטרותיהם. הסדרה מציבה את גיבוריה בפני בחירות קשות וגובה מהם מחירים כבדים. לרוב מדובר בחיסולים (כמו בייליש) או בנישואים כפויים למחצה (כמו סאנסה, דאינריז ומרג'רי). אצל הגיבורים "הטובים" מדובר לרוב בסיכון חייהם למען ערכים נעלים: ג'ון סנואו ומפגשיו עם הפראים ועם ההלכים הלבנים, אריה שמאבדת את זהותה בבראבוס, בריאן שמסרבת להוריד עין מסאנסה בשל שבועתה לקטלין, ג'ורה שנכנס שוב ושוב לזירה למען מלכתו.
הרגע הזה הגיע גם אל סטאניס. אם אמנם מעשהו של רמזי, ששרף ציוד וסוסים מצבאו של המלך, אכן הציב את סטאניס בפני שוקת שבורה, הרי שהמלך האפור ניצב בפני הכרעה בלתי נמנעת: להקריב את בתו או להקריב את כל צבאו. כשמסתכלים על זה ככה (וכשמקבלים את העובדה שיש אל אור בעולם הזה) אפשר אפילו לחשוב שזו הכרעה רציונלית וסבירה. שלא לדבר על העובדה שזה בדיוק מה שאברהם עשה ליצחק בשל אמונתו חסרת העוררין באלוהים, ואני לא זוכר שמישהו איים לעזוב את התנ"ך בגלל זה.
כבר למדנו על עוצם ידו של רה'לור, אדון האור. סטאניס, ככל הנראה, שיפר משמעותית את מיקומו במרוץ לכס הברזל. מצד שני, הוא חירב בהצתת לפיד את מעט החיבה שהתחלנו לרחוש לו. הוא כבר לא נראה כמו מי שיכול להיות המלך הבא, אלא כמו המועמד הטבעי לתואר המלך המטורף החדש. אכן, אכזר מכל המלך.
"לפעמים אתה חייב לבחור", מסביר סטאניס לבתו (וכמו מסמן לנו בלפידים את מותה הקרב). "לפעמים העולם מכביד את ידו. אם אדם יודע מיהו ונשאר נאמן לעצמו, הבחירה אינה בחירה כלל. הוא צריך למלא את ייעודו ולהיות מי שנועד להיות. לא משנה עד כמה הוא עשוי לשנוא את זה".
זה בסדר, סטאניס, אתה לא צריך לשנוא את עצמך. אנחנו כבר נעשה את זה בשבילך.
"ואם אבא יעלה אותך באש במקרה, זה גם נשרף יופי"
מביכים ודרקונים
אש הלכה הלילה גם עם דאינריז טארגאריין והצילה לה את התחת. מרוב "ווט דה פאק הוא שרף את הבת שלו!" כמעט שכחנו מהסיקוונס המרשים שסיים את הפרק. כפי שידענו שיקרה, ג'ורה מורמונט – האיש שלא יודע מבוכה רומנטית מהי – חזר לבורות הקרב, והתגוששות גלדיאטורים רבת-משתתפים הפכה למלחמת אזרחים כשבני ההארפי ניסו להתנקש בדאינריז.
הסצנה הלוהטת הזו, שניסתה בה בעת להדהד ולתת קונטרה לקרב הקפוא בהארדהום מהפרק הקודם, לא עמדה בסטנדרט הגבוה. היא הייתה מצוינת, אבל היו בה כמה רגעים מאכזבים (הגלדיאטור בקסדה שמגיע משומקום ומציל את ג'ורה, רק כדי למות מידיו כעבור רגע); רגעים מוגזמים (ג'ורה משפד בן הארפי בהטלת כידון אולימפית); רגעים צפויים (דרוגון אקס מכינה); ורגעים שלא מימשו את פוטנציאל המגניבות שלהם (דאני רוכבת על הדרקון).
הרגע האחרון היה אמור להיות מן הסתם אחד משיאי הפרק, שלא לומר העונה, שלא לומר הסדרה. כבר ארבע עונות וקצת שאנחנו שוהים במחיצת הדרקונים ורואים אותם בעיקר בתרגילים אווירובטיים ובטריקים קולינריים המשלבים עזים אומללות ואש חיה. שנים (אוקיי, עונות) חיכינו לרגע שבו הם יסורו באופן מלא למרותה של דאני, וזו תוכל לטפס על גבם, לעוף בשמיים ולרסס מהאוויר כמו אנטי-סופרטאנקר. כשזה סוף סוף קרה, זה היה נראה פחות כמו אם הדרקונים טסה על דרקון, ויותר כמו סצנה חמודה מ"הסיפור שאינו נגמר".
ובכל זאת, זה היה רגע חשוב. בשבוע שעבר למדנו שפחות או יותר כל דבר שקשור בדרקונים – בין אם זה זכוכית דרקון או פלדה ואלריאנית – יכול לחסל את ההלכים הלבנים. אחרי שקיבלנו הוכחה לעוצמתם של ההלכים, קיבלנו הלילה תזכורת לעוצמתם של הדרקונים. "משחקי הכס" הולכת ומתכנסת לקראת הקרב האולטימטיבי בין שני הכוחות הכי חזקים בשטח כיום: ההלכים הלבנים מצפון, הדרקונים ממזרח. כל מי שבאמצע, אם צריך להמר, הולך להימחץ בין השניים. בסופו של דבר, לסדרת הספרים לא קוראים לחינם "שיר של אש וקרח", נכון?
"עוף, פאלקור, עוף!" | צילום:
helen sloan, yes דוקו
ובכל זאת, עוד כמה עניינים על הפרק:
- הקומדיה בדורן נמשכת. נחשיות החול (שלוש המועמדות הסופיות לתואר אכזבת העונה) רבות ומפלרטטות עם ברון תחת מבטא כבד; ולמלך יש אפילו פאנץ' אחרי שברון חוטף פאנץ'. לפחות בא הסוף לסיפור המרד של אלריה, שנגמר כמעט ברגע שהחל וייזכר לדיראון עולם כמבצע הפוליטי הכי מביך מאז התרגיל המסריח של שמעון פרס.
- ואם בדורן יש לנו קומדיה, הרי שבמירין מתפתחת דרמה רומנטית. דאני ובן זוגה הו-גיבז-א-שיט-הוא-זמני מתנהלים כמו זוג נשוי לכל דבר, כולל הוויכוחים הפומביים הלא נעימים לצפייה והזר השרמנטי שמפלרטט בבוטות עם הגרושה לעתיד. לקלחת הזו קפץ (איך לא) פרנדזון ג'ורה, שנושא בליבו את הייבוש האחרון של דאריו כמו צלקת קשקשת על היד. ואז הופיע גם הילד הבעייתי דרוגון, שבטח לא ממש מתלהב מבני הזוג הפוטנציאליים של אמו. ומה עם היד שנתנה דאני למיסנדיי? יש גם מצב לרומן לסבי? לא ברור מתי דאינריז תגיע סוף סוף למעלה מלך, אבל מהתסבוכות הרומנטיות שלה אפשר כבר להפיק ספין-אוף.
אין דבר כזה "ילד רע" | צילום:
helen sloan, yes דוקו
- ובכל זאת, זה היה רגע מקסים כשדאני סוף סוף הסכימה לאחוז בידו של ג'ורה. רגע, יש לו קשקשת!
- עד לא מזמן הצבא של דאני היה הדבר הכי מרשים בסדרה: דות'ראקים, בלתי טמאים, אבירים, דרקונים. היום נשארנו עם אביר מזדקן שחי על זמן שאול, דות'ראקים שדופקים עריקות באופן קבוע, בלתי טמאים שכל אלמוני עם מסיכה נראה לידם כמו רמבו, ודרקון אחד שעושה יותר בלגן מכל חטיבת גולני ביחד. אם הצבא הזה לא מצליח להגן על המלכה שלו במירין, איך הוא בדיוק אמור לכבוש את ווסטרוז?
- ג'ורה הוא אולי אריה מזדקן, אבל הוא עדיין אריה. אני חושב שבקרב אחד הוא השווה את שיא החיסולים של ברון.
- לדאריו וטיריון יש פוטנציאל להיות הצמד הכיפי הבא של "משחקי הכס". ג'יימי וברון, מאחוריכם!
- מותו של הלוחם הקטן בקרב הגלדיאטורים הראשון, רגע לאחר דבריו הרברבניים של דאריו שמהמר תמיד על הקטן, היו כמו סטירה בפרצוף של טיריון. אני רק מקווה שמדובר בסטירה, ולא ברמז תסריטאי עבה. דיר באלאק, ג'ורג' מרטין!
מתוך הסרט "הפמליה" | צילום:
helen sloan, yes דוקו
- כפי שצפינו כבר בפרק 4, סר מרין טרנט הגיע לבראבוס כדי למצוא את מותו (מידי אריה, שטרנט מככב בקיל ליסט שלה). כפי שצפינו כבר בתחילת פרק 9, זה יימרח לפחות על שני פרקים. כפי שלא צפינו בכלל, זה הולך לכלול כנראה רגע פדופילי מטריד שיגרום לנו להתגעגע ליום שבו שירין נשרפה.
- כן, טרנט הוא גם פדופיל. זה בטח כדי שלא נרגיש צער כשהוא ימות. כן, לפעמים "משחקי הכס" הורגת גם את הרעים.
- וכן, חוץ מלשרוף ילדה בעודה בחיים, הפרק האחרון גם הפך ילדה אחרת לקורבן לפדופיליה. אבל הי, רק שלא יאנסו עוד פעם מישהי שבאמת אכפת לנו ממנה.
- מייס טיירל הוא האיש הכי מביך בכל שבע הממלכות. לעולם לא אבין מה בינו ובין ילדיו הנאים והמוצלחים. אבל מייס טיירל כל כך טיפש שהוא אפילו לא חושד באשתו.
- עושה רושם שכולם, בכל שבע הממלכות, יודעים שמירסלה היא הבת של ג'יימי. אני חושב שבשלב זה יהיה הגון לחלוטין להוציא עורב רשמי בעניין ולעשות לסיפור הזה אאוטינג.
- דבר אחד אני אתן לסטאניס – הוא הצליח לשכנע גם אותי שהוא שולח את דאבוס לטירת שחור מסיבות טובות. מה יעשה דאבוס כשיחזור ויגלה שחביבתו נרצחה? המלצת המערכת: זה הזמן לנסוע למירין. דאינריז בדיוק מחפשת כוכבים חדשים לרשימה.
- ושאלה לסיום: איך הענק הגיע לחומה? הוא פשוט חצה את הים בהליכה, בני ישראל סטייל? פשוט הלך את כל הדרך? והמים הגיעו לו עד הברכיים? מה זה, הים הרועד או נהר הירדן?
ומה הלאה?
= תגובה ללא תוכן
= תגובה עם תוכן