ביום שישי האחרון צעדו על השטיח האדום בפסטיבל קאן, אירוע הקולנוע החשוב בעולם, המפיקים הישראלים גדעון תדמור וגלעד אמיליו שנקר (חברת ההפקות "סיפור"), שהשתתפו בהפקת הסרט "הו קנדה" של פול שריידר, בכיכובם של ריצ'רד גיר, אומה תורמן, וג'ייקוב אלורדי. בריאיון ל-N12, מספר שנקר שהפיק את הסרט לצד אייל רמון, על מצבה של ישראל בעולם הבידור הבין-לאומי, בצל המלחמה והקריאות לחרם תרבותי. 

"ברמה הגלובלית האווירה נהדרת. יש תחושה שהשוק חזר לפעול אחרי גלים של מכות שהוא קיבל, כשהמכה האחרונה הייתה שביתת התסריטאים בארצות הברית", אומר שנקר בשיחה שמתקיימת כשהוא בריביירה הצרפתית. "בתור ישראלי, זה כמעט סוריאליסטי להיות פה כשבארץ ממשיכה המלחמה. זה לא קל. יש דיסוננס שאני חושב שכל ישראלי מרגיש כיום כשהוא יוצא מגבולות הארץ. אני נמצא בחוף הכי יפה בעולם, עם האנשים הכי יפים בעולם וכולם לבושים טוב ומריחים טוב - אבל הלב בארץ". 

ג'ייקוב אלורדי, מתוך הסרט "הו קנדה" (צילום: יח"צ)
ג'ייקוב אלורדי, מתוך הסרט "הו קנדה" | צילום: יח"צ

"ב-6 באוקטובר אמרתי שבעקבות האירועים בישראל, המהפכה המשפטית - אנחנו כפסע מלהפוך לרוסיה בעיניי תעשיית הבידור העולמית. היום, ישראל היום נמצאת במקום לא טוב", מתאר שנקר. "אנחנו כמעט כמו רוסיה. ההבדל בינינו לבין רוסיה זה שעל רוסיה זה חרם גלוי. ישראל זה לא חרם גלוי, אבל זה חרם סמוי. התעשייה מאוד זהירה ולוקחת סיכונים מחושבים. אנשים היום מפחדים לגעת בדבר הזה שנקרא ישראל. זה פוגע אנושות בתעשייה הישראלית". 

הוא מוסיף: "מעבר להרבה בעיות שלנו, אנחנו לא מספרים את הסיפור שלנו מספיק טוב. אנשים ניזונים רק מכותרות. אני אומר לך, בוודאות, הקהילה הפלסטינית עובדת שעות נוספות כדי לשכנע את התעשייה שישראל היא מוקצה. אנחנו נמצאים במקום לא טוב, אין טעם להסתיר את זה". 

מתוך הסרט "הו קנדה" (צילום: יח"צ)
ריצ'רד גיר, אומה תורמן, מתוך הסרט "הו קנדה" | צילום: יח"צ

אתה מרגיש את זה באופן אישי? 

"אני באופן אישי מרגיש מאוד מחובק. היחסים והחברויות לא נפגעו, לפחות אצלי. אבל, עבדנו על פרויקט גדול מאוד עם יוצרת חשובה ומשמעותית בארצות הברית, ולראשונה בחיי, הסוכן שלה התקשר ואמר שהיא לא מוכנה לעבוד איתנו כי אנחנו ישראלים. האמריקאים הם בדרך כלל יותר מנומסים, אבל כאן זה היה ישיר. ישראל צריכה לקחת את הדבר הזה כמשימה לאומית. אף אחד לא עושה את זה, אף אחד לא מספר את הסיפור שלנו מספיק טוב. 

"כשהייתי צעיר, ישראל לא הייתה שחקן בכלל בשוק הבין-לאומי. לאף אחד לא היה אכפת, היינו נחשבים למדינה זוטרה ולא מעניינת. תעשיית הטלוויזיה והקולנוע המקומית עשתה כברת דרך מטורפת כדי להפוך לטריטוריה סקסית - וההצלחות מדברות בעד עצמן. עד לפני שנה וחצי, כל פסטיבל בעולם היה מתגאה בזה שיש לו סרט או סדרה מישראל. ישראל כמעצמת תוכן נפגעה, אין ספק. עדיין יש לנו הזדמנות לתקן. אני ושאר החברים שלי עושים מאמצים כבירים למען זה".