צו השעה: מה הערך באיסור פרסום באינטרנט?

הרצח בברנוער. מבוכה במשטרה ובמערכת המשפט | צילום: כרמל מילנר סער באיחור בלתי אופנתי, הוסר הבוקר צו איסור הפרסום מעל פרטי חקירת הרצח בבר נוער. הסרת הצו והשבתו המידית אתמול בצהריים עוררו מבוכה רבה במשטרה ובבתי המשפט, והעלו את השאלה האם בעידן האינטרנט יש לצווים כאלו עוד משמעות – ומה אפשר לעשות כדי לשמור בכל זאת על חיסיון של פריטי מידע.

"ברור שקשה כיום לשמור על הפרטיות ועל מידע סודי, אבל זו לא סיבה להרים ידיים", אומר פרופ' מיכאל בירנהק, מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת ת"א. "אם מטרת הצו היא הגנה על קרבן תקיפה מינית או דברים בדרגת חומרה דומה, הרציונל היה קיים גם לפני האינטרנט ולאן חשוב לכבד אותו. האתגר שהאינטרנט מציב הוא משמעותי וחשוב, אבל לא צריך לשפוך את התינוק עם המים.

"הפתרון הוא לא רק משפטי, אלא התייחסות כוללת, שהחוק הוא רק מרכיב אחד ממנה. יש נורמות חברתיות, אנשים צריכים לחשוב מה היה קורה אם זה היה מגיע אליהם הביתה. כשמדובר בכלי תקשורת ממוסדים, הם צריכים להיצמד לאתיקה. והגורמים שמוציאים את הצווים צריכים לעשות זאת בתבונה".

"לשאלת הרשמיות יש משמעות". ח"כ משה מזרחי | תמונת AVI: mako ח"כ משה מזרחי (העבודה), שהיה ראש אגף החקירות במשטרה, אומר כי דליפת המידע גרועה פחות משנדמה, ולצווים עדיין יש מידה של אפקטיביות: "גם אם זה מסתובב ברשת ואנשים מדברים על זה, לשאלת הרשמיות יש משמעות. יש הבדל בין השערות באינטרנט למשהו רשמי שהמשטרה אומרת. לפעמים החומרים שבאמת חשוב לשמור עליהם לא יוצאים, והחוקרים מרוויחים מההמולה שמתרחשת".

לדברי עו"ד חיים רביה, מומחה למשפט ואינטרנט, המרדף אחרי הפרות של הצווים באינטרנט מיותר, ואין צורך בפיקוח מוסדי ויזום אחר הנושא. "אם יש מתלונן ויש הפרה רצינית אפשר לבדוק, אבל במציאות של היום הן עלולות להיות רבות מאוד ואין אינטרס להפוך את כולם לעבריינים, במיוחד לא את מי שלא ידע שהוא עובר עבירה. המצב שונה כשמתפרסמים דברים בידיעה שהם אסורים, רק כדי 'ללמד את השלטון לקח'.

"האינטרנט הוא לא אקס טריטוריה", מזכיר רביה, "אבל בתי משפט ושופטים חייבים להניח שמידע אסור בפרסום יתפרסם בחלק גדול מהמקרים, אז צריך לוודא שלא נגיע למצב שבו יש ביזיון של הצו עצמו". ח"כ מזרחי מוסיף ש"יש חקירות שבהן הצו הוא הכרחי, השאלה היא מתי מגיע הצומת שבו הוא הופך לפרובלמטי ואיך מזהים אותו".

סוגיית האכיפה של המידע המופץ ברשתות החברתיות ובטוקבקים, כמו גם פרסומי לשון הרע, מורכבת יותר מעצם הפיזור הגדול של המידע ויכולת ההתפשטות שלו, "הוויראליות". "בימים אלה יש תהליך חקיקה בנושא, שצירפתי אליו את חתימתי", אומר מזרחי, "הופכים את הדברים האלה לעבירות חד משמעיות". רביה מאשים את משרד המשפטים ב"מחדל מתמשך, שלא מצליח לתת מענה לצורך הקיים. הדרך לעשות את זה ברורה וידועה, ואי אפשר להבין למה זה מתעכב".