העם אמר את דברו ושום ספין לא יוכל לייפות את זה. המצביעים האמריקנים לא רק עברו מהדמוקרטים לרפובליקנים. משהו הרבה יותר עמוק קורה באמריקה – האופטימיות של YES WE CAN התפוגגה כבר מזמן ועכשיו היא פינתה את מקומה לפחד, כעס, דאגה כלכלית וייאוש.
יום הבחירות הזה הוא הזדמנות לשאול את הבוחרים עוד הרבה שאלות מעבר למי הצביעו. את זה עשו הסוקרים ביחד עם איסוף נתוני ההצבעה. הנה כך נראה הלך הרוח של המצביע האמריקני לפי סקרים שונים שפורסמו ברשתות הטלוויזיה ביחד עם התוצאות:
ביטחון:
78% מהמצביעים אמרו שהם פוחדים מפעולות טרור בארה"ב.
כלכלה:
70% מהמצביעים אומרים שהכלכלה במצב רע.
78% מודאגים מהכיוון הכלכלי בשנה הקרובה.
רק שלושה מתוך עשרה אומרים שמצבם הכלכלי השתפר בשנתיים האחרונות.
הנשיא אובמה והפוליטיקה בוושינגטון:
65% מהמצביעים אומרים שהמדינה הולכת במסלול הלא נכון.
55% אינם מרוצים מהנשיא אובמה.
20% בלבד סומכים על הממשל בוושינגטון.
הנשאלים היו מצביעים בקלפיות, שמן הסתם רובם חשבו "רפובליקנית" לפי תוצאות ההצבעה, אבל רוב הפרשנים והסוקרים מאוחדים בדעתם: גל של אכזבה מהולה בכעס עובר על אמריקה והמצביעים רוצים שינוי באופן דחוף. זה לא אומר, כמובן, ששליטה של הרפובליקנים בשני בתי הקונגרס תביא לשינוי, אולי דווקא לשיתוק. צריך לזכור שתמיד צריך שניים לטנגו. הרפובליקנים יכולים לחוקק מה שבא להם והנשיא רשאי להטיל על זה וטו. הנשיא יכול לנסות לקדם איזשהו חוק שהוא רוצה והרוב נגדו הוא כמעט אוטומטי. מה שנשאר לעשות הוא להאשים אחד את השני ואת זה שני הצדדים עושים בלהט כבר שש שנים.
כמה שעות אחרי היוודע התבוסה התייצב אובמה למסיבת עיתונאים בבית הלבן כדי לנסות ולהגדיר את המצב בצבעים שלו. הוא קרא לזה "מסר מהעם האמריקני שצריך לבצע את העבודה" ומיד העביר את הכדור לרפובליקנים ואמר שהוא מוכן לשתף פעולה והוסיף את כל מה שאמר כבר בעבר ולא עזר. אובמה נראה חבוט והעיתונאים לא חסכו ממנו את שבטם. "האם אתה ברווז צולע?" שאלו.
מי האיש הכי חזק בוושינגטון?
הסנטור מקנטקי מיץ' מקונל רחוק מלהיות חדש בוושינגטון אם כי הוא לא ידוע כל כך מחוץ לארה"ב. השבוע הוא נבחר בפעם השישית ברציפות לסנאט, אבל זה היה צפוי כמו שמש באוגוסט. מקונל הפך ממנהיג המיעוט הרפובליקני בסנאט למנהיג הרוב. במילים אחרות, זהו עכשיו הרפובליקני החזק ביותר בוושינגטון וזו לא תהיה הגזמה מוחלטת לומר שכוחו לא נופל בהרבה מזה של אובמה.
למקונל אין כנראה שאיפות נשיאותיות אבל בשנתיים הקרובות הוא כמעט יהיה כזה.
האנג-אובר רפובליקני
לא הכול אנטי אובמה. הציבור האמריקני מבין שחלק מהאשמה נופל על הרפובליקנים וגם זה משתקף במידה מסוימת בסקרי יום שלישי, אבל מי שם לב. הרפובליקנים שיכורי ניצחון עכשיו וזה עלול להיגמר בהאנגאובר בעוד שנתיים. מה יקרה עד 2016? מי יתמודד בכלל על הנשיאות?
הילרי קלינטון וג'ו ביידן הם מועמדים אפשריים בצד הדמוקרטי. מה הם יגידו לבוחר? היא יכולה לומר שיש לה משהו חדש למכור אחרי שהייתה ארבע שנים שרת החוץ ויד ימינו של אובמה? הוא, כסגנו של אובמה במשך שמונה שנים, יוכל להתרחק ממנו אפילו סנטימטר?
יש קומץ פרשנים שאומרים שדווקא על רקע התוצאות האלה הילרי קלינטון תוכל לבלוט כמנהיגת הדמוקרטים ויש להם כל מיני נימוקים אסטרטגיים שאין טעם לפרט כאן. כרגע זה נראה כמו מקרה קלאסי של מישהו שעסוק בקטנות ולא שמע את הצעקה הגדולה מחוף לחוף. הצעקה הזו אומרת "רוצים שינוי" והיא בדרך כלל מאפילה כל האסטרטגיות למיניהן.
בצד הרפובליקני יש כמה יושבים על הגדר שמהשבוע רואים את הבית הלבן בלי משקפת. ג'ב בוש הוא אחד מהם. מושל ניו ג'רזי כריס כריסטי הוא מועמד אפשרי נוסף. ויש שורה ארוכה של רפובליקנים אחרים, חלקם הזויים. אי אפשר לחכות יותר. מתישהו בקרוב יגיעו ההודעות מי מתמודד. התמודדות של שנתיים תמימות שתהיה קשה ואכזרית כמו שהפוליטיקה האמריקנית הפכה להיות. דבר אחד כנראה נקבע השבוע: נשיא או נשיאה מהמפלגה הדמוקרטית בבית הלבן ב-2016 זה אולי דבר אפשרי, אבל זו תהיה בהחלט הפתעה גדולה.