לפני שמונה שנים וחצי, ב-2012, הותקפה ליאת אנשל באכזריות בדקירות סכין על ידי בן זוגה - מול עיניו של בנם בן השנתיים ושמונה חודשים. עוד כשלושה שבועות, ב-26 ביוני, הוא צפוי להשתחרר. לדברי אנשל, במהלך שהותו בכלא הוא עדיין הטריד אותה ואיים עליה, והיא עדיין חוששת ממנו: "אני פוחדת שהוא ימשיך לנסות לפגוע בי", היא אמרה בראיון ל-mako.

התקיפה התרחשה לאחר שהודיעה אנשל לבן זוגה כי היא מעוניינת לעזוב אותו, לאחר שנים של קשר אלים. בתגובה הוא דקר אותה 18 פעמים בכל חלקי גופה ואף ניסה לדרוס אותה במכוניתו. "הוא התעצבן עליי ולקח שני סכיני קומנדו באורך של 15 ס"מ", מספרת אנשל, "הילד שלנו היה אצלו ברכב וניסיתי לקחת אותו. פתאום הרגשתי כאב ביד שמאל ולאחר מכן ברגל שמאל. הצלחתי להושיב את הילד בכיסא, אבל הוא המשיך להכות אותי באגרופים. נשכבתי ליד הילד במושב האחורי כשהוא דוקר אותי ללא הפסקה. הוא כנראה ניסה להגיע לצוואר".

"הוא דקר אותי ליד הלב ובבטן. צרחתי מכאבים, והבן שלי צרח יחד איתי והתמלא בדם", מתארת אנשל, "בשארית כוחותיי הצלחתי לצאת מהרכב אבל הוא נכנס אליו וניסה לדרוס אותי. הוא העיף אותי באוויר כמה מטרים והמשיך לנסוע במהירות כשהילד בתוך האוטו". אנשל הצליחה למזלה לשרוד את התקיפה האכזרית אך עברה טיפול ממושך לאחר מכן. "הרגשתי שאני הולכת למות, חשבתי שהחיים שלי יגמרו. יצאתי מבית החולים על כיסא גלגלים".

ליאת אנשל  (צילום: פרטי)
"הוא מסוגל להכול, אין לי מושג מה הוא יעשה" | צילום: פרטי

למרות כל זאת, הגבר הורשע בחבלה בכוונה מחמירה בלבד ולא בניסיון לרצח, ונגזרו עליו תשע שנות מאסר. לדבריה, בשנת 2014 היא חוותה הטרדות ממנו על אף ששהה בכלא. "הוא ועוד כל מיני אנשים היו מתקשרים אליי, וכנגד אחד הוגש כתב אישום", היא אומרת, "ועכשיו משחררים אותו מבית הכלא. מה איתי? מי ישמור עליי ועל הבן שלי שלא יקרה לנו שום דבר?"  

לדברי אנשל, היא אינה חושבת שהוא השתתף בתוכנית שיקום כלשהי במהלך שהותו במאסר. "הוא עדיין מרגיש קורבן - מה שמעלה את הסיכון. בסוף החודש הוא אמור להשתחרר אבל אף אחד מהכלא או מהמשטרה לא דיבר איתי". אנשל חוששת, היא אומרת, כי הפעם הוא יצליח לרצוח אותה: "הוא יודע איפה אני גרה. הכול נשאר אותו דבר, פשוט עברו תשע שנים. הוא מסוגל להכול, אין לי מושג מה הוא יעשה".

ליאת אנשל  (צילום: פרטי)
"אף אחד מהכלא לא דיבר איתי" | צילום: פרטי

"הבן שלי ראה אותי נדקרת לנגד עיניו"

כידוע בתחילת ינואר 2020, לאחר המקרה של שירה איסקוב, אושר תיקון לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, השולל מהורה את האפוטרופסות על ילדיו אם הורשע בביצוע רצח או ניסיון לרצח כלפי ההורה השני או כלפי אחד מילדיו הקטינים. "עברתי תקיפה די דומה אבל עליי לא חל החוק, אני צריכה להילחם ולהוציא כסף על צווי הרחקה במקום שהחוק יהיה לצידי. הבן שלי ראה אותי נדקרת לנגד עיניו וכל דמי ניתז לעברו. אצלי פשוט לא היה הד כזה גדול. עברתי מקרה אלימות שגובל בניסיון לרצח", אומרת אנשל.

"מבחינה 'יבשה', החוק הזה לא חל על העבריין במקרה הזה כי פורמלית הוא הואשם ב'חבלה בכוונה מחמירה' בלבד", אומר אורי דון יחייא, עורך דינה של אנשל ומגשר לענייני משפחה, "אך ברור עובדתית שבן זוגה לשעבר ניסה לרצוח אותה וגם סיכן את חיי הילד, ואין הבדל עובדתי בין מה שהוא עשה לבין מה שעשה בעלה של שירה איסקוב, למשל", מציין יחייא. "דקירות בסכין קומנדו, גם בחזה ובבטן, אגרופים, בעיטות, טריקת דלת הרכב על גופה, ולבסוף דריסתה, וכל זה ליד התינוק שחולצתו נספגה מדמה - האם אין זה ניסיון לרצח? גם המשטרה כתבה שזה היה ניסיון לרצח, וגם בית המשפט קבע שפציעות קשות כאלה היו אמורות להרוג את מרשתי ורק בנס ניצלו חייה". 

"כתוצאה מכתב האישום המרוכך, העבריין משתחרר מהר יחסית", מוסיף דון יחייא. "יש לתקן את החוק באופן שייקבע כי במקרי הרשעה באלימות חמורה, בפרט בתוך המשפחה, חלק מגזר הדין יהיה לתת צווים מתאימים להגנת הנפגע גם בעתיד, כשהעבריין ישתחרר".