המורה יותם אוקון מביה"ס לאומנויות בתל אביב נאשם בעבירות אונס וירטואלי ומעשים מגונים מתלמידותיו, קטינה שטרם מלאו לה 14. מוקדם יותר היום הוא הודה והורשע. בחודש אוגוסט השנה הותר לפרסום כי ברק וייס נחשד באונס וירטואלי של ילדה בת עשר, ובחודש אוקטובר אלירן הללי הורשע בניסיון אונס במרחב הווירטואלי. למעט המקרים האלו, המושג כמעט ולא עלה לכותרות. אז מה זה בדיוק "אינוס וירטואלי"?
היות והנערה קטינה, כל קשר מיני בינה ובין המורה שלה – בין אם במרחב הווירטואלי ובין אם במציאות הפיזית - אסור, וייכנס תחת הגדרה של הטרדה מינית. "פגיעה מינית שמתקיימת במרחב הווירטואלי אינה עניין חדש ויכולה להתקיים בכל מרחב כמו פגישת זום, וואטסאפ, מסנג'ר, שליחת סרטונים וכו'", מחדדת עו"ד הילה אראל-שמש, מומחית ומרצה למניעת הטרדה מינית. אז מה ההבדל בין הטרדה מינית וירטואלית לבין אינוס וירטואלי? "לצורך עבירת האינוס מתחייבת 'בעילה', שמשמעותה החדרת איבר מאיברי הגוף או חפץ לאיבר המין של האישה. לפי הפרסומים, אוקון גרם לתלמידה בין היתר לצלם את עצמה מבצעת בעצמה מעשי אינוס".
ייתכן והביטוי אינו נפוץ מספיק, לא רק בשל הגדרות משפטיות שיש לעדכן בהתאם למצבים אליהם ניתן להגיע במקרים של הטרדה ופגיעה מינית דרך הרשת בימינו, אלא כי למרות הפתיחות המתאפשרת בשנים האחרונות - נערות ונערים שנופלים קורבן לתוקפים במרחב הווירטואלי עדיין חשים בושה לחשוף עד כמה רחוק הגיעה הפגיעה בהם. "סקסטינג, שיחות סקס ברשת, זאת פרקטיקה מינית מאוד מקובלת בקרב בני נוער וגם בקרב מבוגרים. יש בזה משהו שעלול לתעתע, כי לכאורה אתה מאחורי מסך ומרגיש מוגן", אומר רן בראון, מומחה לתחום תרבות הבילוי והפנאי של בני נוער, התנהגויות סיכוניות וחינוך למיניות בריאה ומנהל מכון מתבגרים. "אני לא יודע עד כמה אינוס דרך הרשת הוא נפוץ כי אני לא חושב שיש נתונים על זה, אבל סטטיסטית, אחד מכל תשעה בני נוער יחוו פנייה ברשת של אדם מבוגר זר שינסה להוביל אותו למגע מיני וירטואלי או פיזי - אז גם אינוס וירטואלי הוא כנראה שכיח".