"אלימות היא דבר רע. אלימות במשפחה היא דבר רע מאוד. המרחב שאמור לספק חום אהבה ותמיכה, אבוי לנו אם הוא יהפוך למרחב מסוכן". טריוויאלי, נכון? המשפט הזה הוא ציטוט ממאמר שפרסם חה"כ בצלאל סמוטריץ', אותו אחד שמוביל בחצי שנה האחרונה מאבק נגד החתימה של ישראל על אמנת איסטנבול למניעה ומאבק באלימות כלפי נשים. אתמול נחשף שכחלק מההסכמים הקואליציוניים בין הציונות הדתית והליכוד הוחלט כי מדינת ישראל לא תצטרף לאמנה, אף שבנובמבר 2021 הודיעו רה"מ לשעבר יאיר לפיד ושר המשפטים גדעון סער על כוונתם לצרף את ישראל אליה.
אלימות במשפחה באה לידי ביטוי בדרכים שונות. בישראל בלבד סובלים ממנה מאות אלפי נשים, גברים, ילדים וילדות - בכל המגזרים, המעמדות החברתיים-כלכליים והדתות. לאורך השנים הנושא טופל באופן חלקי בלבד, עד שבשנים האחרונות נראה כי התחיל שינוי: המוסדות החלו לפעול ביתר שאת באמצעות תוכניות ממשלתיות, העברת תקציבים והסברה.
האמנה, שנחתמה ב-2014, היא המסמך הבין לאומי הראשון המבהיר שאלימות כלפי נשים בפרט, ואלימות במשפחה ככלל, היא בעיה חברתית, וככזו באחריות החברה ומוסדות המדינה להתגייס כדי למגר אותה. היא מציגה מדיניות מקיפה שתאפשר לתכלל בין הזירות השונות שיכולות לתת מענה - החל ברשויות השיטור והאכיפה, השיפוט והענישה ועד מערכות החינוך, ואף המגזר הפרטי. חתימה על האמנה הייתה למשל מאפשרת לישראל לאמץ מתוכה תוכניות עבודה פשוטות וברורות, שבעזרתן נפגעות אלימות יוכלו להישאר בבתיהן, בעוד הגבר הפוגע יופנה למסגרת טיפולית ושיקומית. חתימה על האמנה הייתה יכולה לאפשר לנפגעות לתת עדות בביהמ"ש ללא נוכחות הפוגע באולם, להכרה בילדים כנפגעים בעצמם, ובמתן הכשרות בנושא אלימות במשפחה לשוטרים, שופטים, עובדים סוציאליים וכן הלאה.
ולכל זה סמוטריץ' ושותפיו מתנגדים. לא נתפס. הם מנסים לספר לנו שהאמנה תפגע בזהות היהודית של המדינה כי היא תאפשר מתן הגנה לנשים שיוגדרו כפליטות על רקע אלימות. הטענות האלו, שלא מתממשות באף אחת מהמדינות שחתומות על האמנה, כבר קיבלו מענה על ידי משרד המשפטים, שהודיע כי בעת הצטרפות ישראל לאמנה יוגשו הסתייגויות לסעיפים הרלוונטים. סמוטריץ' ניסה גם לטעון שהאמנה תפגע "ביחסים בין גברים לנשים" וטוען כי אל תחומה של המשפחה יש להיכנס עם פינצטה, ולא עם "פטיש 5 קילו משפטי".
עצוב לראות כיצד 151 שנה לאחר שהחוק האמריקאי, הראשון בזמנו, אסר על גבר להכות את אשתו, שר בכיר בממשלה המתהווה בוחר לאמץ את אותם הטיעונים שהשמיעו בזמנו המתנגדים לחוק. במקום פינצטה או פטיש האמנה הזו מבקשת ליצור חליפת ברזל לנפגעות אלימות במשפחה, ויש בה צעדים אופרטיביים שיובילו את מדינת ישראל קדימה אל עבר מציאות ללא אלימות במשפחה.
אי הצטרפות ישראל לאמנה הוא רק חלק ממהלך רחב הרבה יותר של פגיעה בזכויות נשים: הדרישה של יהדות התורה להפרדה מגדרית במרחב הציבורי, במוסדות ציבוריים ובחופי רחצה, הדרישה של ש"ס להרחבת סמכויות בתי הדין הרבניים כך שיוכלו לדון בנושאים אזרחיים, ומכתב הרבנים שבו רבני "הארץ הטובה" טענו ששירות נשים בצה"ל מקלקל את השורות.
הכנסת אמנת איסטנבול להסכמים הקואליציוניים רק מוכיחה שלפנינו עומד מאבק ארוך מול אלו המחפשים להחזיר אותנו אחורה. אי חתימה על האמנה מסמנת ל-200 אלף הנשים אשר מדווחות על אלימות מדי שנה - אתן תצטרכו להתמודד לבד. בישראל חיות היום כ-4,754,900 נשים. ההסכמים הקואליציוניים מוכיחים לנו שהמחצית הזו של האוכלוסייה היא הראשונה להיפגע.