"באיראן נהרגו לפחות 2,000 אנשים מתחילת המחאות, למרות שההודעות הרשמיות שיוצאות מהממשלה מדברות על 500. רוצחים פה אנשים כל יום, בלי קשר למחאות" - כך מתאר בשיחה עם mako א', תושב העיר בַלוּצִ'סְתאן בדרום-מזרח איראן, את המצב ששורר בחלק מרחובות מדינתו.

בבַלוּצִ'סְתאן שולטת הדת הסונית. היא הסמוכה לעיר סיסתאן השיעית ולדבריו של א' זה עניין של זמן עד שתפרוץ מלחמת דת בין הערים. "אנחנו עומדים על סף של מלחמת אזרחים בין שתי הדתות. הממשלה מנסה להשליט פה סדר אבל זה לא מצליח. אנשים כבר מתכוננים למלחמה".

הבלוצ'ים הם מוסלמים סונים, וכיוון שאיראן היא מדינה שיעית כמעט כולה, הם חווים דיכוי אלים וקשה מטעם השלטון, כאשר עמדות השליטה והכוח נמצאות בידי השיעים הסיסתאנים. הפרובניציה נחשבת כמוקד הפעילות של ג'ונדאללה, ארגון טרור בלוצ'י-סוני, המתקומם נגד דיכוי הבלוצ'ים, ופועל גם דרך אפגניסטן ופקיסטן. ביוני 2010 הוציאה להורג ממשלת איראן את מנהיג הארגון, עבד אל-מלכ ריג'י, ונגזר עליו עונש מוות בתלייה. 

לדברי א', מחאת החיג'אב לא הגיעה לאזור שלו והנשים כלל לא מודעות ולא יכולות להצטרף למחאות שמתרחשות בערים הגדולות. "הן לא עובדות ואסור להן לצאת מהבית, ואם הן כבר יוצאות הן חייבות להיות לבושות בצ'אדור. האזור שאני גר בו לא מפותח מספיק אז אין פה מחאת נשים, ובמצב שלנו גם לא יכולות להתרחש הפגנות כאלו. אנחנו נלחמים כרגע על הצורך הבסיסי שלנו: לחיות. הזכויות שלנו נרמסות יום-יום. אנחנו לא נחשבים כבני אדם, מחאת החיג'אב נחשבת עבורנו כמשהו התפתחותי ואנחנו עדיין בשלב ההישרדותי. אני רוצה שכל העולם ישמע גם אותנו, גם את הקול שלנו".

המחאות באיראן (צילום: לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים)
המחאות באיראן | צילום: לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים

לדבריו, "העוני פה שולט. אם אנחנו אוכלים משהו זה רק לחם, וכל מה שמעסיק אותנו זה לשרוד. אין לנו איך להשיג אוכל ואפילו תרופות, אין לנו איך לצאת מהמקום שאנחנו נמצאים בו. מחאות כאלה הן מותרות עבורנו".

בלית ברירה, מציין א', עוסקים התושבים במכירת סמים - "מי שנתפס מוצא להורג בתלייה. אנחנו פוחדים כל הזמן. המצב פה רע מאוד. אין לנו כלום. אין עבודה לאף אחד, רק לאנשים שקשורים לשלטון". לדבריו, שיטות הענישה של המשטר הן אכזריות - עם זאת בשיחה הוא לא יכול היה לתאר אותן מפחד להאזנה. 

"המצב באיראן נורא. מענים נשים, גברים וילדים", מוסיפה ג', איראנית המתגוררת בארצות הברית ושבאמצעותה התאפשרה השיחה עם א'. "יש לי משפחה בטהרן, אבל כיוון שניתקו אותם מהאינטרנט אין לנו מושג מה קורה איתם. אנחנו יודעים שמחתנים שם ילדות ואונסים אותן כדי שיוכלו להוציא אותן להורג. לוקחים אנשים שנפצעו במהומות לבתי חולים ומוציאים מהם איברים ואז הורגים אותם, אז אנשים מפחדים ללכת לבתי חולים והם פשוט נשארים בבתים וגוססים שם. מדובר עכשיו על זה שאולי לא יכריחו נשים ללכת עם חיג'אב אבל זה לא יפתור את הבעיה. המלחמה היא לא החיג'אב, היא החירות שלנו. זה הזמן שלנו לתמוך באיראן ולגרום לשינוי בעולם".