"גברים מדברים" - כך קראו באגודת הסופרים לאירוע שתוכנן לציין את יום האישה. אל הפאנל הוזמנו עשרה גברים, ביניהם חוקר ספרות, משפטן, מנהל מרפאה, איש חינוך ועיתונאי - לשוחח "על נשים ביצירתם". האירוע הצית גל ביקורות והרעיש את הרשת, שהתמלאה בציוצים על מעשה "הנבלה" שעשו הגברים שוב.
חשוב לומר שבשיח על נשים, בוודאי על יצירתן או יצירה עליהן, ראוי שיהיו על הבמה גם נשים – אבל ארצה להציג פה גם מחשבה נוספת וקצת חתרנית, אבל כזו שחייבת להיאמר על מנת להציג היבט נוסף בכל השיח על השוויון בין המגדרים.
המון פעולות נעשות בעשורים האחרונים לקידום נשים וליצירת איזון ושוויון מגדרי ואפילו נחקקים חוקים, אבל הנתונים הנמדדים שוב ושוב מראים שבפועל המצב אמנם משתנה - אבל באיטיות רבה ולא כפי שהיה מצופה ביחס לפעולות שנעשות ולמודעות לכך. אחד הגורמים לכך הוא שנשים על פי רוב "משכנעות את המשוכנעות".
נעשות המון פעולות עם נשים, כמו פאנלים נשיים על במה כשקהל היעד הוא נשי או סדנאות לנשים בהובלת עמותות או יועצות שההתמחות שלהן היא מגדר, ערבי נשים ועוד ועוד. שזה מעולה, אבל גם לא.
"הגיע הזמן שבכל פעילות לקידום נשים, יישבו גם גברים. הגיע הזמן שהם ישמעו עם אילו אתגרים נשים מתמודדות, עם אילו קשיים - ומה ניתן לעשות בשביל לשנות את המציאות הזו"
אם נצא מנקודת הנחה שקובעי המדיניות הם עדיין לרוב גברים (מה לעשות, זו עובדה), אם הם אלה שיושבים בהנהלות הבכירות והם הרוב בדירקטוריונים, בפוליטיקה ובחברות הגדולות, על מנת לייצר שינוי צריך לשכנע דווקא אותם, בדיוק את הגברים האלה. אבל איך אפשר לעשות את זה כשרוב פעולות הקידום והשוויון נעשות מול נשים?
הגיע הזמן שבכל פעילות לקידום נשים, יישבו גם גברים. זה לא "נייס טו הב", זה "מאסט". הגיע הזמן שהם ישמעו עם אילו אתגרים נשים מתמודדות, עם אילו קשיים - ומה ניתן לעשות בשביל לשנות את המציאות הזו. אבל מתוך הבנה, לא מתוך תחושה שכופים עליהם משהו שהם לא מצליחים להבין.
הבעיה היא הניכוס: לעיתים ישנה תחושה שקידום נשים הוא דבר שבבעלותן של נשים בלבד, ושלגברים אין בכלל אופציה להביע דעה כי "מה הם כבר מבינים באתגרים של נשים". הפמיניזם הישן יצר תחושה שגבר אינו יכול לדבר על אישה, להבין את הצרכים שלה או להביע דעה בנושא. הגיע הזמן שהשיח הזה יעבור מהעולם ונקדם שיח פתוח בגובה העיניים בין שני המינים.
העובדה שהאירוע של אגודת הסופרים בוטל היא לא משמחת כלל. היא יוצרת תחושה קשה ולא נוחה. אפשר היה לשנות אותו קצת ולהביא גם קולות נשיים לבמה, אבל הלחץ שהוביל לביטולו היה שגוי. מדובר בפספוס גדול במאבק לקידום השוויון המגדרי. המסר שיוצא מכל הסיפור הזה, שלגברים אין זכות לדבר על נשים, הוא חמור מאוד - וחבל.