בעוד הגל הנוכחי של המחאות הפמינסטיות, בין הייתר בדמות קמפיינים כמו metoo# ו-#למהלאהתלוננתי, סחף את העולם המערבי, נראה היה שהוא פסח, לפחות חלקית, על מדינות שמרניות יותר ומפותחות פחות. אבל עכשיו, אחרי שעוד ועוד מדינות במרכז ודרום אסיה אימצו אליהן את המחאות הפמיניסטיות, הגיע תורה של אחת הקשוחות שבהן - אינדונזיה.

"נשים במדינה מבינות שיש לנו בעיה ענקית", אומרת דאווי סאראס (35), מרצה לפילוסופיה ופעילה פמיניסטית, "אבל אנחנו עקשניות. אנחנו חייבות להתעקש". סאראס נמנית על מספר הולך וגדל של נשים וצעירות אינדונזיות שמתבטאות ויוצאות נגד אלימות מגדרית במדינה. 

דאווי התראיינה השבוע למגאזין האינטרנטי "השבוע באסיה" וסיפרה כי החברה באינדונזיה היא חברה שסובלת מתרבות עמוקה ושורשית של האשמת הקורבן ושיפוט כלפי נשים ששרדו סוגים שונים של אלימות. גם תלונות על אלימות, במיוחד אלימות במשפחה, נסגרות במהירות בלי להביא את התוקף לדין. 

למעשה, רק החודש השעתה אחת האוניברסיטאות במדינה סטודנטית שהותקפה מינית, האשימה אותה באירוע וביקשה ממנה "לחזור בתשובה" בכדי לשוב לספסל הלימודים. בעיתונים במדינה סרבו לכנות את הסטודנטית "קורבן" בכדי לרמוז על כך שהיא הסכימה לתקיפה. 

"מכיוון שהאינדונזים עדיין מוטים, הם נוטים להאשים את הקורבנות של התעללות מינית, מה שהופך את רדיפת הצדק לאפילו יותר קשה. סולידריות היא המפתח לשינוי החברה שלנו", אומרת סאראס. 

"אנחנו צריכים להגדיר שעבירות מין תהיינה עבירות פליליות. אנחנו עדיין חיות בחברה בה התרבות, המנהגים והדת מתירניים מאוד כלפי התוקפים. בבאלי, לדוגמה, גירושין נחשבים למשהו שמביש את האישה וכתוצאה מכן, מנקודת מבט דתית, הרבה נשים נשארות במערכות יחסים מתעללות" היא מוסיפה, "היה לאחרונה מקרה מזעזע של אלימות במשפחה בבאלי בו רגליה של אשה נחתכו על ידי בעלה שהאשים אותה בבגידה. אבל מקרים כאלה לא נדירים".


לפי הוועדה הלאומית נגד אלימות נגד נשים באינדונזיה בשנת 2017 דווחו במדינה 348,446 מקרים של אלימות מגדרית. עלייה של 25% באלימות מהשנה הקודמת. בסקר מקוון מ-2016, שנערך על ידי קבוצת תמיכה לנפגעות אלימות מינית במדינה, נמצא כי יותר מ-90% מהנשאלות שתקו לגבי אונס שעברו מאחר שחששו מההשלכות.  

הצעת חוק לחיסול האלימות במשפחה נכתבה בבית המחוקקים הלאומי של אינדונזיה כבר לפני 14 שנים, אך לא קודמה מאז. חוקרים טוענים כי משפחות וקהילות במדינה מתמודדות עם תלונות על אלימות במשפחה באופן פרטי. רוב התיקים בנושא שמגיעים לבתי המשפט הופכים להליך גירושן ולא להליך פלילי.

"אנחנו חייבים לנסות, לפחות, להשמיע את העוול" אמרה סאראס, "אני אני חושבת שלהקילה האקדמית והמדעית יש אחריות כלפי הציבור. יש לנו את הנתונים והמידע לסייע להילחם בתופעה. זה יהיה מאבק קשה להפחתת מקרי האלימות המינית בחברה האינדונזית ואנחנו צריכים שהממשלה תצטרף למאבק הזה על ידי האזנה למחקרים".