סיפורה של שירה איסקוב שסופר לראשונה אמש (חמישי) ב"עובדה", הצליח לטלטל רבים, ביניהם נשים שהיו במערכות יחסים אלימות והצליחו לצאת בזמן. שירה נתנה להן את הכוח לשתף גם הסיפור האישי שלהן, ולו כדי להציל נשים אחרות שעדיין חוות אלימות. אחת מהן היא ירדן (שם בדוי), שספגה אלימות מבן זוגה במשך שש שנים, אלימות שהגיעה לכדי אשפוזה בבית החולים בעקבות דקירות וחבלות קשות שנגרמו לה מבן הזוג.

עבור ירדן, הצפייה בשירה איסקוב מספרת את שעבר עליה, לא הייתה קלה בכלל: "כמעט ולא הצלחתי לצפות, עצרתי באמצע", סיפרה ירדן לעופר חדד ב"שישי בבוקר". "יש דברים שחקוקים בזיכרון וגם הזדהות עם הנושא. אלימות פיזית, מילולית, כלכלית, מינית – זה אחד הדברים הכי קשים שאישה יכולה לעבור. זה מאוד מטלטל רגשית לראות מה שכל בחורה אחרת עוברת, ולדעת שגם את היית שם ולא הצלת את עצמך בזמן". 

למרות שאת יושבת כאן איתנו ומספרת, אז כן קמת.
"קמתי, אבל לא קמתי בזמן. לקחו לי המון שנים לקום, לאזור אומץ, להיות חזקה ולהגיד: למה זה מגיע לי? למה אני צריכה לחטוף סטירה מצלצלת בבוקר במקום שעון מעורר? זה לא מגיע לי. מה אני עשיתי רע?".

ירדן פגשה בזוגיות הזאת בשלב מאוד מוקדם חייה, כי לטענתה, חיפשה משענת. "באתי מבית של הורים חירשים-אילמים, לא באמת היה מישהו שיתמוך, שאני אספר לו על מה שקורה לי. גם כשאת מספרת ובמיוחד שזה בן מיעוטים, נטרקת לך הדלת בפרצוף מצד המשפחה. הם לא מקבלים את זה שאישה יהודייה יוצאת עם בן מיעוטים".

את מדברת על סטירת לחי בבוקר, אבל זה לא עצר שם. בדומה לשירה, גם את הגעת בסופו של דבר לבית חולים.
"הגעתי לבית החולים עם דקירות מאוד קשות, חבלות בכל הגוף. אבל הקטע הוא שזה גם לא כאב, מה שיותר כאב לי זה היה בנפש, זו ההתעללות שאי אפשר להסביר אותה. גם נשים אחרות חוות את זה והן צריכות לקום ולהגיד 'מה שאני חווה עכשיו זה הרבה יותר קשה מלקום וללכת. אני יכולה לחיות חיים הרבה יותר טובים מהם'". 

שירה איסקוב, "עובדה" (צילום: מתוך "עובדה", קשת12)
הסיפור שלה נתן כוח להרבה נשים לחשוף את הסיפור שלהן. שירה איסקוב | צילום: מתוך "עובדה", קשת12

ירדן המשיכה וסיפרה על חיי היום-יום שלה, עם בן זוג אלים שמשליט טרור בבית: "כל מה שהוא מבקש, אין אולי, כן, למה לא, את פשוט אומרת אמן, כי אם לא תגידי אמן זה יבוא לך בסיבוב", חשפה. "אני יהודייה והייתי חייבת לשים מנדיל, כיסוי ראש של מוסלמים, והייתי חייבת להתפלל לדת שלהם, למרות שאני יהודייה ואני מאמינה באמונה אחרת. איבדתי את הזהות שלי, איבדתי את מי שאני".

השלב שבו את מתארת דקירות ואלימות, זה השלב שזו מתחילה לחלחל התודעה שזה יכול להסתיים ברצח?
"עדיין לא. כי כל פעם הוא טוען שאת אשמה. שאת הובלת אותו לעשות את הדברים האלה, ש'אם היית עושה את מה שאני מבקש לא היינו מגיעים למצב כזה'. הייתי תמיד מאשימה את עצמי. תמיד".

מה המסר שלך לכאלה שנמצאות בשלב של האלימות הפיזית?
"שיתעוררו, שיבינו שיש פה משהו לא בסדר, והמשהו הלא בסדר הזה הוא לא אצלן, זה אצל אותו בן אדם שהן נמצאות איתו. הן לא אשמות בזה".

מה הדבר הכי קשה בלקום מזה?
"הקושי הכלכלי. להגיד מה יהיה, איפה אני אהיה, איך אני אסתדר. עמותת יד לאחים תומכים בי כלכלית, ואמנם אני לא מבוססת ואני כרגע לא עובדת, אבל אני מעדיפה לקום כל בוקר עם שקל פחות אבל אני מאושרת. אני יודעת שאני קמה ואף אחד לא יכול להרביץ לי, אף אחד לא יכול להגיד לי מה לעשות. אני עושה מה שאני רוצה".

את יוצאת מהזוגיות הזאת לא רק חבולה נפשית ופיזית, אלא גם עם חובות עתק. מכל כיוון את צריכה להתחיל חיים מחדש. איך עושים את זה?
"פונים לעמותות, לא מתביישים, מספרים את הסיפור שלך, יש כאלה שעוזרים ויש כאלה שפחות. מנסים בכל הכוח להילחם ולפעמים זה עוזר. לפעמים זה עוזר גם נפשית לדעת שיש כתף חמה ויש לך על מי להישען, ובטח שיש לך למי לפנות".

בכל זאת. מה החלום? איך את רואה את החיים שלך?
"החלום שלי להיות מאושרת, לקום בבוקר ולדעת שאני חיה עוד יום, ואני לא תחת אלימות ואני לא תחת איומים במוות".

זוגיות?
"אין לי כרגע אמונה באנשים, צולקתי. אני פחות יכולה לחזות את זה".

"אני רוצה להגיד עוד דבר קטן - נשים שכרגע חוות את זה, אפילו את הדבר הכי קטן – תשתפו, אל תסתירו, אל תתביישו. תנוסו על נפשותיכן: אני רוצה שתקומו, תברחו. תפנו לעזרה".

מוקדי הסיוע בנושאי אלימות במשפחה:
מוקד 118 של משרד העבודה והרווחה – פעיל 24 שעות ביממה
קו לפניה שקטה בהודעות טקסט – 0557000128
קו יעוץ וסיוע של ויצו לנשים נפגעות אלימות – 3980*