מרים (שם בדוי), רופאת שיניים תושבת מרכז הארץ, ביקשה לפני כשלוש שנים להתקבל לעבודה במרפאת שיניים. כשהגיעה לראיון העבודה כשהיא עוטה לראשה חי'גאב, שאלו אותה בעלי המרפאה לגבי האפשרות שתגיע לעבודתה במרפאה ללא כיסוי הראש. מרים השיבה בשלילה, ולטענתה עקב כך סרבו בעלי המרפאה לקבלה לעבודה.
בהקלטה שביצעה לשיחה עם בעל המרפאה, מודה זה בפניה שהלקוחות לא ירצו להגיע למרפאה במידה ותעטה חיג'אב. "גם אם נקבע לך תורים במרפאה... זה לא יעבוד... אנשים לא ירצו... יהיו המון בעיות עם זה", נשמע מנהל המרפאה אומר בשיחת הטלפון.
באמצעות עו"ד מיראל נחום מנציבות שוויון הזדמנויות בעבודה הגישה הרופאה תביעה נגד המרפאה, בטענה שלא התקבלה לעבודה מטעמי דת. בעקבות מכתב שנשלח למרפאה הסכימו הבעלים לקבלה לעבודה, אבל מרים בחרה שלא להשיב להצעה. היא דרשה מהמרפאה פיצוי בסכום של 100 אלף שקל על כך שלא התקבלה לעבודה והופלתה לרעה עקב דתה. לטענתה, ההצעה לקבל אותה לעבודה רק לאחר פניית נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה נעשתה מהפה לחוץ, ולא היה בה כדי לתרום לצמצום עוגמת הנפש שנגרמה לה.
המרפאה טענה בכתב הגנה כי לא הייתה דרישה ממרים להסיר את החיג'אב - אלא שהיא נדרשה לגלות גמישות בעניין. השופטת מיכל נעים דיבנר ושתי נציגות הציבור שדנו בתיק בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב קבעו כי אין מחלוקת שמרים לא התקבלה לעבודתה בגלל חיג'אב, שכן מנהל המרפאה העיד בבית המשפט שעל סמך קורות החיים וכישוריה התאימה רופאת השיניים לתפקיד והותירה רושם חיובי.
"דבריו (של מנהל המרפאה) לא מותירים מקום לספק - הבקשה מהתובעת הייתה להסכים להסיר את החיג'אב בעת עבודתה בכדי למנוע רתיעת לקוחות שממנה חשש הנתבע", ציינה השופטת בפסק הדין, "כי אלמלא הייתה התובעת מסרבת לדרישה הייתה התובעת מתקבלת לעבודה".
לדברי השופטת, החשש של בעלי המרפאה שמא לקוחות יירתעו מלקבל טיפול ממרים בגלל החיג'אב היה ערטילאי, והיא פסקה כי הרופאה תקבל פיצוי של 40 אלף שקל ועוד 10,000 שקל הוצאות משפט.