אתמול בערב פרסמה מסעדת יא פאן של השף יובל בן נריה פוסט בעמוד הפייסבוק שלה בו היא חושפת איום שקיבלה מ"משרד עורכי דין המנוהל ע"י גברים, מנסה לסכל את המחאה שלנו ושבכוונתו להגיש תביעה ייצוגית מפאת אופיו המגדרי של המהלך". האיום, כך לדבריהם, הגיע לאחר שהמסעדה הכריזה שפעם בשבוע, במהלך חודש מרץ, תעניק הנחה בגובה 31% לנשים הסועדות במסעדה בכדי להעלות את המודעות לפערי השכר בין גברים ונשים.
הסיפור הפך ויראלי במהרה כשנשות תקשורת שהיו קשורות ליוזמה הדהדו אותו ברשתות החברתיות ואף התראיינו לגביו במהדורות השונות. "יזמנו ערב מודעות לפערי השכר בין נשים לגברים. בתגובה קיבלנו תביעת השתקה", כתבה בחשבון הטוויטר שלה כתבה חברת החדשות עמליה דואק. "ראיתי לא מעט תביעות ייצוגיות קנטרניות בחיי. אבל לתבוע נשים על העדפה מתקנת ביום האישה – זו הצינית ביותר ללא ספק", הוסיפה מגישת ערב טוב עם גיא פינס, שלמור שטרוזמן, שאף התראיינה על הנושא במהדורת הבוקר של ערוץ 12 שם הגדירה את הפנייה שהתקבלה כ"מכתב התראה לפני תביעה ייצוגית".
גם בתגובת המסעדה הרשמית ששוגרה אמש למערכת mako נכתב: "לצערנו הרב, משרד עורכי דין המנוהל ע"י גברים, מנסה לסכל את המחאה שלנו ושבכוונתו להגיש תביעה ייצוגית מפאת אופיו המגדרי של המהלך –מיותר לציין, בעוד שהמניעים שלנו מעוגנים סביב אירועים המתקיימים לרגל יום האשה הבינלאומי, הרי שהמניע של אותה קבוצה הינו פרטי להשגת רווח יחצני ואישי בלבד".
אלא שבדיקה שערכנו מעלה סימני שאלה לגבי פער שהתגלה בין הגרסא שהציגו במסעדה לבין המציאות. בעוד המסעדה ונציגותיה דיברו על "איום בתביעה" או "תביעת השתקה" שהתקבלו מ"משרד עורכי דין המנוהל על ידי גברים", מסתבר שהפנייה המדוברת היא מייל מאדם בשם אלעד עומר, המציג את עצמו כ"פעיל חברתי למען שוויון מגדרי", בו הוא מתלונן בפני המסעדה על כך שלטענתו האירועים מהווים אפלייה מגדרית לטובת נשים.
"חשבתי לעדכן למקרה שאינכם מודעים לכך, ובעקבות פירסום ברשת, על הנחות לנשים בלבד ביום האישה, שמעבר לכך שאני מעריך שלא מעט גברים יחרימו את המסעדה באותו יום, או מאותו יום, שאפלייה מיגדרית במחיר הינה מנוגדת לחוק, והמסעדה מסתכנת בתביעה ייצוגית משמעותית", כתב עומר, "מקווה שתמצא דרך אחרת לציין את היום, שלא תכלול אפלייה של הסועדים על רקע מינם". בהמשך צירף עומר קישורים ללשון החוק האוסר אפלייה מגדרית ולשתי כתבות, מהאתרים כלכליסט ודה-מרקר, הראשונה מ-2013 והשנייה מ-2018 על פסיקות שהתקבלו בנוגע לאפלייה מגדרית לטובת נשים.
ממסעדת יא-פאן ורשת טאיזו נמסר: אנחנו עומדים מאחורי רצף הדברים ומאחורי הניסיון שלנו להדוף גורמים שמנסים לסכל יוזמה ברוכה זו. אנו מאחלים יום אשה שמח לכולם.
ניצול ציני של הזעם הפמיניסטי | ליאת בר סתו | פרשנות
יכול מאוד להיות שהלב של יובל בן נריה והצוות שלו נפל לתחתונים ברגע שהם ראו את המייל של אלעד עומר ואני בהחלט מאמינה להם כשהם אומרים שהם דיברו עם עורכי הדין שלהם והבינו שהם אולי באמת חשופים לתביעה ייצוגית של עורכי דין משועממים וציניים, שעלולים לקפוץ על המציאה כמוצאי שלל רב.
אבל קשה לי מאוד שלא להרים גבה אל מול המימדים אליהם ברשת טאיזו בחרו לנפח את הסיפור הזה ומול הדרך בה הם בחרו לצייר את עצמם: אבירי זכויות האישה הנרדפים אחרי עורכי דין שובניסטים ובריונים. קורבנות חלשים לדריסה בריונית וכוחנית שלא הייתה ולא נבראה.
אל מול הפער הזה, בין המוצג לבין המציאות, קשה שלא לתהות אם ברשת לא פשוט החליטו לנסות ולרכב באופן ציני על המאבק הפמיניסטי ולנצל את הזעם הכמעט אוטומטי של ההמונים ברשתות החברתיות, לצד חוסר הנגישות של הגולשות והגולשים לאפשרות לבדוק את העובדות בסיפור לעומק.
אם נפרוט את הסיפור כמו שאני מבינה אותו: לא מדובר בהשתקה על ידי משרד עורכי דין כוחני ואיומים, אלא על רשת מסעדות, מהחזקות והעשירות בישראל, שבחרה להציג מיצג של קורבנות מול מייל הזוי של איזה פעיל זכויות גבר. ההחלטה לנפח את הסיפור למימדים אליהם הוא נופח היא לא יותר מאשר ניסיון ציני לקטוף הון סימבולי על חשבון על דעת הקהל של כולנו.
בעיני, הדבר לא שונה מחברות מסחריות שבוחרות למתג את עצמן באמצעות פרסומות שובניסטיות מתוך ההנחה שמהר מאוד הזעם יהפוך את הפרסומת לויראלית ותתפשט ברשתות החברתיות כאש בשדה קוצים.
הגיע הזמן שמשרדי הפרסום ויחסי הציבור יבינו שהמאבק שלנו הוא לא איזה כלי לקידום יוזמות שלא התרוממו ולא דרך לפרסם את המבצעים שלכם, גם אם הם ממש ממש חמודים נחמדים ומוצדקים. הוא מאבק מורכב, קשה, כואב ומדמם שנמשך כבר למעלה ממאה שנים ושאלפי נשים שוקדות עליו יומם וליל. ברגע שתתחילו לכבד אותנו באמת - אז אולי נכבד אתכם.