"תמיד אנסה לשנות דברים לטובה, אפילו אם זה הדבר הקטן ביותר. כל הזמן אשאף ליותר, כי אני יודעת שאני יכולה", כתבה בגיל 14 מאיה ווישניאק ז"ל, שנרצחה לפני שנה על-ידי בן זוגה. המשפט הזה הניע את אחותה, שירה, ליזום פרויקטים לזכרה. "חשוב לי להמשיך את דרכה ולהפיץ את האור והטוב שלה", מסבירה שירה ומדגישה בכאב, "זה יכול לקרות לכל אחת והשם של הנרצחת הבאה כבר כתוב על הקיר".
מאיה הייתה בת 21 כשנרצחה באכזריות על ידי בן זוגה, עמית אלמוג, במאי 2020. "היו לה אינספור כישרונות. היא הייתה אופטימית, אסרטיבית וכריזמטית. ", מספרת שירה ומוסיפה, "מאיה הייתה החברה הכי טובה שלי. אין רגע בו אני לא מתגעגעת או חושבת עליה, אבל במהלך השנה האחרונה למדתי לא לבכות מכל זיכרון אלא לנסות להתמקד ככל הניתן באהבה ובחיבור האדיר שהיה ביננו".
בשנה האחרונה, שירה נאלצה להתמודד עם מציאות כמעט בלתי אפשרית, "ההתמודדות הייתה קשה מנשוא. אני לא זוכרת שבועות וחודשים שלמים, כנראה כדי להגן על עצמי מהכאב האדיר", היא משתפת. בחודש יולי 2020, ביום בו הייתה מאיה אמורה לחגוג את יום הולדתה ה-22, החלה שירה לסבול מכאבים בברך, "במשך חודשיים הלכתי עם אמא שלי יום יום לבדיקות ואף אחד לא מצא את הבעיה. בהסתכלות לאחור אני יכולה להגיד שזה כנראה נבע מהמצב נפשי", היא נזכרת ומסבירה, "מרוב הכאב הרגשתי שאני לא יכולה להמשיך בלעדיה. כששכבתי במיטה בלי יכולת ללכת הבנתי שאני חייבת לבחור בחיים ולתפקד למרות כל הכאב והעצב".
"אוזלת היד של הממשלה בטיפול באלימות כלפי נשים נוראית"
חודשים ספורים לאחר הרצח, שירה החליטה ליזום פרויקטים להנצחתה, "אני מרגישה שאני ממשיכה את הדרך שלה בהפצת הטוב דרכם", היא מסבירה. לאחר שפרסמה פוסט בו שאלה את גולשים בפייסבוק אילו פרויקטים הם רוצים שתיצור, רבים ביקשו שתיצור ציורים לתלייה על הקיר.
כך נוצר פרויקט "קיר הציורים של מאיה" בשיתוף חברת לופה, אשר במסגרתו ניתן לרכוש ציורים שמאיה ציירה במהלך השנתיים האחרונות לחייה במחברת שנשאה איתה, "מאיה לקחה איתה לכל מקום מחברת רישום ועפרון, הם היו חלק בלתי נפרד ממנה", היא מספרת ומוסיפה, "את הציור האחרון במחברת מאיה ציירה יומיים לפני מותה".
מחצית מהכנסות הפרויקט נתרמות לעמותת ל.א לאלימות נגד נשים ומטרת הפרויקט, לדבריה, הוא העלאת מודעות לתופעה, "באמצעות הפרויקט נוכל לשנות דברים לטובה, גם בהעלאת המודעות החשובה כל כך וגם בתרומות הנדרשות לתקצוב הנושא השקוף הזה", היא מסבירה ומדגישה, "בשל אוזלת היד של ההנהגה השינוי צריך לקרות מלמטה והפרויקט הזה נותן קול לנשים שקולן נגדע".
לדעתה, הממשלה לא עושה מספיק כדי להילחם בתופעה, "אוזלת היד של הממשלה בטיפול באלימות כלפי נשים נוראית. כבר בשנת 2017, אושר תקציב של 250 מיליון שקלים שעוד לא הועברו למען הטיפול במגיפה הנוראית הזאת", היא אומרת בכעס ומחדדת, "יש נשים רבות שניתן להציל באמצעות התקציב הממשלתי שלא הועבר עד היום".
יהיה זכרה מהפכה
הביטוי "יהי זכרה מהפכה", הולך עם שירה לכל מקום ומלווה גם את הפרויקט, "רק אחרי האובדן של מאיה יכולתי להבין את המשמעות הנוראית של רצח נשים. אחרי שזה הגיע לבית שלי הבנתי שאני חייבת לעשות כל מה שניתן כדי שזה לא יגיע לעוד בית, כדי שאף משפחה לא תתפרק כמו המשפחה שלי", היא מספרת ומסבירה, "בביטוי 'יהי זכרה מהפכה' יש אמירה, תיעול של אובדן לאקטיביות – לא עוד. חייבת לקרות מהפכה כדי שנשים נוספות לא יסיימו את חייהן בצורה טראגית זו".
הפרויקט השפיע רבות על משפחתה, "ביצירת הפרויקט לופה נותנת קול גם לנו, המשפחות שאיבדו את היקר להן, על ידי מאבק אקטיבי במיגור האלימות כלפי נשים", היא מסבירה ומשתפת, "היא מראה שאנחנו לא שקופים ואין דבר מרגש ומעצים מזה".
שירה רואה משמעות גדולה בהשפעה על החברה בכללותה, "יש לכל אחד ואחת הזדמנות לזכור את מאיה באמצעות האמנות שהשאירה אחריה וגם לתרום כסף למיגור האלימות נגד נשים. זו הדרך שלנו לנסות להמשיך את דרכה של מאיה ולשנות דברים לטובה".