View this post on Instagram
 
 
 

A post shared by Lynsey Addario (@lynseyaddario)

 

נשיא רוסיה ולדימיר פוטין מכחיש בתוקף שכוחותיו מכוונים ירי אל עבר אזרחים, אבל תמונה אחת מצמררת שפורסמה השבוע הוכיחה אחרת: צלמת העיתונות האמריקאית וזוכת פרס הפוליצר לינדזי אדריו תיעדה ארבע גופות של אזרחים שנהרגו השבוע מפיצוץ מרגמה, כאשר הם מוטלים על הכביש באירפין הסמוכה לקייב. בין ההרוגים באירוע אמא, שני ילדיה הקטנים ואדם נוסף שהתלווה אליהם.

"התקדמתי ומצאתי מקום מסתור מאחורי קיר והתחלתי לצלם. תוך דקות מספר מרגמות החלו ליפול קרוב יותר ויותר למיקום שלנו, עד שאחת התפוצצה עשרה מטרים מאיפה שעמדתי", סיפרה אדריו בראיון ל-CBS על רגעי האימה, "אני אמא. כשאני עובדת אני משתדלת להישאר מפוקסת ולשמור את המצלמה קרוב כדי שלא אחשוב יותר מדי, אבל הייתי בסערת רגשות. קודם כל, באותו הרגע עפו עליי אבק ואדמה מהפיצוץ, זה לא היה קל והייתי בהלם. כשיועץ האבטחה שלנו אמר שאנחנו יכולים לרוץ מעבר לכביש, רצתי וראיתי את המשפחה מפוזרת. ראיתי את המגפיים הקטנות והמעילים שלהם וחשבתי על הילדים שלי כמובן. חשבתי שאולי זה לא מכבד לצלם את זה, אבל אני חייבת לצלם, כי זה פשע מלחמה". 

בתגובה לשאלה האם להערכתה היה ידוע לכוחות שמדובר באזור בו מסתובבים אזרחים, אנדריו ענתה: "אין שאלה בכלל שהיה ברור שהאזור הזה מלא באזרחים. זה מקום שהיה מתועד היטב. יש כוחות רוסים בצדדים וכולם ידעו שהאזור הזה מיועד לאזרחים".

 
 
 
View this post on Instagram
 
 
 

A post shared by Lynsey Addario (@lynseyaddario)

התמונה המטלטלת פורסמה בשער של הניו יורק טיימס בתחילת השבוע ועוררה הדים בכל רחבי העולם. "אני חושבת שחשוב שאנשים מסביב לעולם יראו את התמונות האלו. זה מאוד אמיץ מצד הניו יורק טיימס לשים את התמונה הזו בשער, כי זו תמונה קשה, אבל היא חשובה מבחינה היסטורית", הדגישה אנדריו.

>> "גברים עושים דברים נוראיים במהלך מלחמות, דברים שאין עליהם מחילה" 

הצלמת פרסמה את התמונה גם בחשבון האינסטגרם שלה, וכתבה: "המחיר הברוטלי של המלחמה: אמא ושני ילדיה נהרגו כשניסו לברוח במסדרון הומניטרי מאירפין לקייב ב-6 במרץ 2022. חזינו בכוחות הרוסים מכוונים את המרגמות שלהם ישירות אל אזרחים, היכן שגברים, נשים, ילדים, אנשים מבוגרים ובעלי מוגבלויות נמצאים. חזיתי בהרבה זוועות במשך 20 שנותיי כמתעדת מלחמות, אבל ירי מכוון לילדים ונשים זה רוע טהור".

"מרגישה את הבכי שעולה ומנסה לעצור את הדמעות"

"זו אחת מהתמונות החשובות במלחמה הזו, כיוון שהיא מביאה תיעוד חשוב ביותר שמראה את הפגיעה הברורה באזרחים ואת פשעי המלחמה", אומרת אבישג שאר-ישוב (31), צלמת עיתונות וצלמת דוקומנטרית ישראלית שהגיעה לפני שבוע מטעם הקרן לידידות לגבול מולדובה - אוקראינה כדי לתעד את הזוועות המתחוללות שם: "כשהגיעה אלי הבקשה לטוס ולתעד כאן היה לי ברור שאני רוצה לעלות על המטוס מוקדם ככל שניתן כדי לתעד את ההשלכות של המלחמה הזו לצד תיעוד הסיוע".

בגבול היא נתקלת במראות קשים במיוחד. "החוויות אליהם נחשפתי כאן אלו לא חוויות של פיצוצים וירי, אלא חוויות מהגבול של אנשים שנמלטו מהתופת, השאירו מאחוריהם כמעט הכל ויצאו עם מזוודה, תיק, כלב או חתול ופשוט ברחו כל עוד אפשר", היא מספרת, "להביט בעיניים של האנשים האלה קרע לי את הלב, בייחוד בעיניים המותשות של הנשים שנותרו לבד עם הילדים כשהבעל נשאר להילחם והן לא יודעות מתי יתראו שוב. להביט בילדים העייפים, לשמוע את הבכי ההיסטרי, את יללות הכלבים ולהבין שכל חייהם של האנשים שמולי נמצאים כרגע בתוך מזוודה אחת, תיק או שק ושפשוט אין להם מושג לאן הם ממשיכים מכאן זה עניין בלתי נתפס. גם כשצילמתי את זה במשך שבוע, יום אחרי יום, סירבתי להאמין שמולי עומדים אנשים חסרי כל".

גם מבעד לעדשה, לפעמים קשה לה להישאר אדישה. "במהלך היום אני ממש מנסה להתמקד בעבודה שלי, בניסיון לתעד ולהביא את המציאות הקשה דרך המצלמה. מכיוון שצילמתי בעשור האחרון לא מעט רגעים מורכבים, אירועים קשים ומלחמות אני יודעת שהנפש שלי חזקה, אבל כן, יש רגעים שבהם אני מורידה את העין מהעינית ומעכלת מה קורה מולי וכמעט נשברת. אני מרגישה את הבכי שעולה ומנסה לעצור את הדמעות".

 
 
 
View this post on Instagram
 
 
 

A post shared by Avishag Shaar-Yashuv (@avishag_sy)

שאר-ישוב מנסה למצוא נחמה מסוימת במצלמה שלה: "העבודה שלי דורשת פוקוס אבל אני זו שבוחרת על מה להתפקס. לפעמים אני בוחרת ברגעים הקשים, לפעמים ברגעים 'הנורמליים' ולפעמים אפילו מוצאת רגעים עליזים, גם כאן בתוך כל הכאוס הזה. החיפוש התמידי יחד עם המצלמה יוצר עבורי איזה שהוא חוצץ שאני מרגישה ששומר עלי".