אישה נושמת על חוף הים (צילום: Nastia11, GettyImages IL)
מנסה להקשיב לעצמי, לא שומעת כלום | צילום: Nastia11, GettyImages IL
אם רק הייתי שומעת לאמא שלי כשנרשמתי לאוניברסיטה בגיל 21 והייתי לומדת "מקצוע". הנדסה כמו דודה פאולינה, או שמאות מקרקעין כמו אחותי אלונה, או משפטים או אפילו מכונאות רכב. אבל לא, אני הלכתי על "לימודים קוגניטיביים של השפה ושימושיה" ועבדתי בעיתון. וכולנו יודעים למה עבודה בעיתון מובילה אותך. למכתב פיטורים שחתום עליו שוקן, או נמרודי, או לא משנה מי. ואז ללשכת אבטלה.

אם רק הייתי שומעת לאמא שלי ולומדת "מקצוע", הייתי יכולה להיות מהנשים האלה בשנות השלושים המאוחרות שלהן שהן רווקות כי נתנו את כל כולן לקריירה. נו, אתם יודעים איך התורנויות המטורפות האלה של שבע־עשרה שעות בבית חולים, למי יש זמן וכוח לחפש מישהו, והחלוקים הירוקים המכוערים מסתירים את הגזרה. אבל לא, אני מהנשים האלה בשנות השלושים המאוחרות שלהן שהן רווקות בלי שום תירוץ, ואפילו אין להן גישה בלתי מוגבלת לתרופות מרשם.

עוד בערוץ הנשים:

אנשים תמיד חיפשו הכוונה, אבל נדמה שככל שעוברות השנים המצב מחמיר. אנחנו צריכים שיגידו לנו איך להתלבש, איך להתנהג בדייט, איך לאכול, איך לעשות סקס, איך לגדל ילדים, איך למצוא בעל ואיך להעיף אותו אחר כך לכל הרוחות. בקיצור, איך לחיות. ויש לפחות מיליון אנשים שישמחו להכשיר אותנו לכך, וכל האמצעים כשרים. פשוט איום ונורא איך הפסקנו לגמרי להיות מכוונים פנימה, להקשיב לעצמנו, ואנחנו רק מחפשים מישהו שם בחוץ שיגיד לנו לעזאזל מה לעשות. שיחליט בשבילנו.

וגם אני, כמו כולם, מנסה להקשיב לעצמי ולא שומעת כלום. גם אני צריכה מישהו שם בחוץ שיגיד לי לעזאזל מה לעשות. אז תביאו לי אותם, וכמה שיותר מהר: מתקשרים, פותחי טארוט, מגידי עתידות, מנחי סדנאות, מכשפות, ממצמצים (יש דבר כזה!), רבנים, הילרים, מלקטים, מלטשי קריסטלים, נוגדי דיכאון, פנינה רוזנבלום. אם יש משהו שיכול לעזור לאישה (הרווקה, המובטלת, המתלבטת) להעצים את עצמה, למצוא את דרכה בחיים, להשיג בעל ופרנסה, אני בעניין.

להיוולד מחדש? נשמע נחמד

החלטתי להתחיל בהתחלה. בדבר הבסיסי ביותר שהגוף צריך והנפש זקוקה לו: חמצן, ומיהרתי להירשם לערב נשימה מודעת, מה שנקרא "ריברסינג" (rebirthing), בבית "להיוולד מחדש". טכניקת הריברסינג משתמשת בנשימה מעגלית מונחית, כלומר שאיפות ונשיפות ללא שום הפסקה ביניהן, ומתיימרת לאזן את אנרגיית הגוף (צ'י), לנקות ולשחרר טראומות ישנות וסימפטומים מציקים, לזרז תהליכי הבראה ולגרום לנו לחוות תחושה של אהבה עצמית אמיתית.

בסך הכל נשמע נחמד להיוולד מחדש, ובהחלט מחיה את עור הפנים, חשבתי לעצמי, כל עוד לא אצטרך לעבור את עניין החיים ממש מהתחלה, עד שנפטרתי מכל הפעילויות הטורדניות כמו גן ילדים, בית ספר, תיכון, צבא ואוניברסיטה, שלא לדבר על לאבד את הבתולים או למצוא דירה בתל אביב. לפי חומר הקריאה מדובר בתהליך מהפכני שמאפשר לנו ליצור שינוי מיידי בתחומים רבים, להיכנס לתת מודע ולשחרר את מקור כל התסכול והסבל שמפריע לנו באמת להיות מאושרים. סאונדס לייק א פלאן.

כולנו מפחדים מאותם דברים

אל הערב, שהתחיל בסביבות שבע, הגיעו כשלושים מבקשי נשימה. תערובת מוזרה ונטולת מאפייני גיל, מין או מראה של בריות, קצת כמו מפגש של אלכוהוליסטים אנונימיים, לפחות כאלה שרואים בסדרות אמריקאיות, והאזור המפוקפק של העיר רק חיזק את התחושה.

לאחר שכרסמנו כיבוד קל ולגמנו תה צמחים, כיאה לז'אנר, התאספנו סביב המנחה, חנן זהר, הידוע כחצי הצמד "טלי וחנן": בני זוג טובי לב ונעימי הליכות המשמשים מדריכים למציאת זוגיות ולנשימה מודעת.

בחלק הראשון של הערב חולקו לנו דפים והתבקשנו למלא בהם את יעדינו ושאיפותינו בכל התחומים. אחר כך הורו לנו להתחלק לזוגות, והתבקשנו לספר לבן זוגנו על הפחדים שלנו ועל מה שאנחנו רוצים בהמשך החיים. אני צוותתי לבחורה בת 20 מרמלה, נשואה, שעובדת כפקידה וחיה חיים של גדולים (מיותר לציין שזה גרם לי להרגיש כמו קלישאה תל אביבית?). נדמה לי שמטרת החלק הזה הייתה לגרום לנו להבין שכולנו, פחות או יותר, רוצים את אותם דברים ומפחדים מאותם דברים, ובעצם אף אחד לא יחיד ומיוחד כמו שהוא חושב, אבל אותי באופן אישי זה קצת דכדך.

אחרי עוד נגלה של ופלים ותה צמחים עברנו למיין איוונט. שכבנו איש על מזרנו, התכסינו בשמיכת סקאביאס כהגנה מפני המזגן המקפיא ולאחר הסבר קצר על מה אנחנו הולכים לחוות פיזית ונפשית, התחלנו לנשום.

ריברסינג במרכז הישראלי לנשימה מודעת (צילום: המרכז הישראלי לנשימה מודעת)
כקרפיונים מפרכסים. ערב נשימה מודעת בבית להיוולד מחדש | צילום: המרכז הישראלי לנשימה מודעת

מקץ בערך דקה של נשימה מעגלית – כלומר שאיפות ונשיפות עמוקות בלי הפסקה בכלל – השאלה ששייטה במוחי, האם זה בכלל ישפיע עלי, התחלפה בהיפר ונטילציה מהממת בהפתעתה. זצים חשמליים, נימולים, שיתוק בידיים, רעידות וערפול חושים כללי. זה אולי נשמע מאיים, אבל זה הרבה יותר מעניין מכל דבר אחר. ולספקטיים שבכם, שחושבים שהם כבר נשמו כמו שצריך פעם או פעמיים בחייהם – תנסו ואז נדבר.

מה עבר עלי באותה שעת נשימות ארוכה בעודי מפרפרת כקרפיון לצד שלל קרפיונים אחרים המיטלטלים תחת שמיכותיהם, חלקם מתייפחים, חלקם צוחקים, חלקם מחרחרים, כשחנן ועוזריו מסתובבים בינינו ומרגיעים אותנו? בעיקר פליאה מהשפעת הסמים ללא סמים, מהאינטנסיביות העוצמתית. אמנם קפצו לי לראש מדי פעם כל מיני סיטואציות וחברים משכבר הימים, אבל האם פילח החמצן את החסימות הנפשיות בגוף שלי, שחרר אותן וזרם לו הלאה אל החלל? האם חדר בעורמה אל תת המודע שלי, המתפקע מתסביכי העבר? האם הגיע למקור כל הבעיות העלומות שלי וחיבר אותי לבריאה? האם נולדתי מחדש?

ריברסינג במרכז הישראלי לנשימה מודעת (צילום: המרכז הישראלי לנשימה מודעת)
עיזרו לי, כוונו אותי, נשמו איתי | צילום: המרכז הישראלי לנשימה מודעת

גם להתחשמל זאת חוויה 

לאחר שנשמנו ונשמנו ונשמנו והוצאנו את כל הפחדים שלנו ונולדנו מחדש, נותרנו עוד זמן מה להתאושש, ללגום עוד קצת תה וגם לחלוק מחוויותינו. השעה הייתה כבר לקראת אחת-עשרה בלילה כשצעדנו מתנודדים הביתה הלומי סחרחורת ובידינו דפי היעדים שלנו, למען נשנן אותם ונהגה בם יומם וליל.

מקץ אי אלו ימים אני יכולה לקבוע דבר אחד בוודאות – מדובר בחוויה פיזית מרשימה שאני יותר מממליצה לעבור, ולו רק כי לעולם לא תזלזלו בחמצן יותר (וקנאביס מוציאים מחוץ לחוק?!). לגבי הערך התרפויטי אני לא יכולה להתחייב. אחרי הכל, גם להתחשמל זאת חוויה פיזית מרשימה, אבל לא בטוח שהיא פותחת לנו את הצ'קרות. לי בכל אופן היא לא פתחה, לפחות לא בפעם הבודדה הזאת (שלחתי עוד כמה חברים שחזרו עם אותם רשמים, אבל משיטוט ברשת יש הרבה עדויות על הצלחות), ונראה כי החוויה הרגשית הייתה פחותה בהרבה מזו הפיזית. כן, למרבה הצער, עדיין לא נולדתי מחדש.

כדאי, אגב, גם להביא בחשבון יום של מין הנגאובר-סמים למחרת, כלומר חולשה כללית וטשטוש קל. מצד שני, כמו שאמר חנן לחוששים בתחילת הסשן, אף אחד עדיין לא מת מלנשום. שיהיה לרווחה.

איפה: בית "להיוולד מחדש" – המרכז הישראלי לנשימה מודעת, יוסף קארו 2 פינת מנחם בגין 114, תל אביב. www.rebirthing.co.il  חנן וטלי – 052-8566947.
כמה:
180 שקל למפגש.
שורה תחתונה: אינטנסיבי אך לאו דווקא אפקטיבי. 

רוצים לכתוב לקליה? kalia.mor@mako.co.il

>> "אחרי עשרים שנה, סוף-סוף למדתי להגיד לא"