באזור התחנה המרכזית הישנה ורחובות דרום תל אביב תנועת הרכבים דלילה מהרגיל, את מחול פנסי הרכבים בהם יושבים גברים יחידים, סורקים את סביבתם ומשוועים לטרף, החליפה דממה שמופרת מדי פעם על ידי רכב בודד. "בשבוע שעבר היו כמה משחקי כדורגל גדולים כך שגם בלי קשר לקורונה לא היו יותר מדי לקוחות, אבל עכשיו יש עוד פחות", מספרת לנו אחת הנשים שעובדות בתחנה. "אבל האמת היא שהדבר העיקרי שמדאיג את הבנות פה זה שלא יבואו קליינטים, אף אחת לא תפסיק לעבוד בגלל שהיא חושבת שהיא עלולה להידבק".

בקהילת דרי הרחוב לא ממש בטוחים איך להתייחס למגפת הקורונה המשתוללת בעולם. מצד אחד: מדובר באחת הקהילות הכי פגיעות לזיהומים ומחלות, שסובלת גם מהיעדר גישה לשירותים רפואיים ראויים. גם השירותים הרפואיים העיקריים הנגישים עבור הקהילה, מרפאת לוינסקי והמרפאה הניידת בחיפה, עברו לפעול במתכונת חירום. מצד שני, רוב הנפגעים עד כה הם דווקא ממעמדות סוציואקונומיים בינוניים ומעלה, בעיקר מי שחזרו מחו"ל או היו במגע עם אנשים כאלה.

"עד לפני שבועיים שמעו על קורונה אבל זה לא דיבר אליהם. ממי הם ידבקו? ממישהו שהגיע מנאפולי? אבל עכשיו הדיבור חלחל גם אליהם והתחילה טיפה הקפדה גם בקרב המכורים", מספר ל-mako גורם מאחד מארגוני הסיוע הפועלים באזור, "לא מחבקים, לא לוחצים ידיים, לפעמים נותנים אגרוף במקום ועומדים במרחק מהמתנדבים ואנשי המקצוע שבעצמם קיבלו מהארגונים אלכוג'ל, מסיכות וכפפות. ברור לנו שכשהווירוס יגיע לקהילה זה יהיה בגלל איזה זנאי שלא ממש איכפת לו מהבריאות של הנשים, רק מעניין אותו להתפרק ומשם זה כבר יתפשט לכל שאר הקהילה של המכורים ודרי הרחוב. הנשים לא מתחקרות את הקליינטים שבאים, הבעיה שלהן זה לא הקורונה אלא זה שהן צריכות את ה-300-400 שקל האלה ועכשיו. אבל ברגע שתהיה הדבקה בקהילה זה כמו אש בשדה קוצים".

כאוס, בלבול ואי וודאות

שאלת הבידוד ומניעת ההדבקה היא אחד הנושאים המבלבלים כרגע בארגוני הסיוע – שנחשבים מפעלים חיוניים וממשיכים גם בימים אלו לעבוד במתכונת מלאה ולספק שירות לאוכלוסיות הקצה המסתייעות בהם. האפשרות לבודד את מי שנדרשים לבידוד היא כמעט בלתי אפשרית, ועם זאת החשש מהדבקה או בידוד של מקלט שלם מחייב אותם למצוא פתרונות יצירתיים.

"בכל האשפוזיות (מרכזי טיפול למבוגרים מכורים לסמים - ל.ב.ס) אין קליטה כבר שבועיים. קריית שלמה זה עשו סידור שברגע שהם יגיעו למצב שיש להם רק 8 מאושפזים באשפוזית, אז הם כל פעם יקבלו 2 חדשים שיהיו שבוע בבידוד ואז יחברו ל-8 ויהיו בסך הכל 10" מסביר גורם המעורב בטיפול, "יש משהו דומה בקלט חירום רעננה, יש לה חדר בידוד ל-3-4 גברים. אבל זהו, זה גם תלוי רק בזה שיתפנה שם מקום, כלומר שמישהו יצא מהמסגרת כדי שמישהו יכנס".

"המסגרות שמוגדרות מפעל חיוני, השלטרים, הלב 24/7, מקומות הלנה, ממשיכים לעבוד כרגיל אבל כן יש כאוס מסוים, בלבול ואי וודאות" מספרת רעות גיא, מנהלת תחום קצה ונערות בעמותת עלם המסייעת לנוער בסיכון, "עיקר הבעיה היא שאין לנו איך לשים מישהו בבידוד. אם עכשיו מגיעה צעירה חסרת בית ואומרת לי שהיא צריכה להיות בבידוד 14 יום אין לי מה לעשות עם זה. חוזר מנכ"ל אומר שמי שיכולות לבודד שיבודדו – אבל בפועל אנחנו צריכות למצוא את הפתרון כי בתוך המסגרות עצמן אין איך ואני לא רוצה פשוט להחזיר מישהי או מישהו לרחוב".

"איפה הם יהיו בבידוד? השיח מתנהל מעל הראש של חסרי הבית"

החשש הגדול של ארגוני הסיוע היא שביום בו תגיע הקורונה, או הצורך לבודד מישהו שעלול להיות נשא של קורונה, בפועל לא יהיה מה לעשות איתו. "תמיד כשיש אסונות לאומיים השיח הוא מעל הראש של שלהם", אומרת גיא, "גם כשיש מלחמות ומדברים על טילים ולתפוס מחסה. איפה הם יתפסו מחסה? איפה הם יהיו בבידוד? כרגע יש לי נערה אחת שצריכה בידוד אז אני עושה לה הלנת חירום. שזה בעצם לשכור בשבילה חדר באכסנייה ב-300 ₪ ליום מתקציב העמותה. אבל עוד מעט יהיו לי 20 נערים כאלה, ואז מה אני אעשה? אנחנו יכולים להיות המקום הזה אבל באפן מוגבל. ומה אם הצוות יהיה צריך בידוד? לא יהיה לי מי שיפעיל את המקומות. צריך תקנים".

קושי נוסף הוא במעקב אחרי מפגשים של הנערים והנערות בזנות עם קליינטים שעלולים להיות נשאים או חולים מאומתים. "לקוחות לא מדווחים על ביקורים בתחנה המרכזית או על מפגשים בחקירות האפידמולוגיות של משרד הבריאות. אבל אנחנו יודעים שהעסקים כרגיל – במיוחד באפליקציות", מספרת גיא, "בחיים לא אמרתי לנערים ונערות אל תעשו לקוחות. עכשיו לראשונה, בגלל הקורונה, אמרנו להם שכדאי אולי להימנע, לא כסנקציה אלא כדי לשמור על עצמם. הם לא יודעים איפה הלקוחות האלו היו, לא משנה להם כלום. בסופו של דבר הגורם מספר אחת של מוות בתעשיית המין הוא אלימות של לקוחות, זה יותר מסוכן מקורונה".

"אף אמא פיליפינית לא תתקשר למד"א ותגיד להם 'אני פה עם הילדים שלי'"

גם בקרב קהילת חסרי המעמד, מבקשי המקלט והעובדים הזרים שוררים בימים אלו כאוס, פחד ואי וודאות. לצד החשש מהרגע בו יגיע הנגיף לקהילה, עולות שאלות קשות על המשמעות של יצירת קשר עם הרשויות במקרה של חשד לקורונה.

"הקהילה נמצאת בפאניקה מאוד גדולה. יש המון שמועות והם לא חשופים לכל המידע שיש בעברית והמון מהעבודה שאנחנו עושים היא להנגיש את המידע הרלוונטי לכמה שיותר שפות כדי שבתור התחלה ידעו מה קורה ומה צריך לעשות", אומרת זואי גוטצייט, מנהלת מחלקת מהגרים והמרפאה הפתוחה לחסרי מעמד בארגון רופאים לזכויות אדם, "מדובר באוכלוסיות שבשגרה הן במצב פגיע במיוחד, חיות בעוני מכפיר ובלי נגישות לשירותי בריאות. עכשיו תכניסי את הסיטואציה הזו גם לתוך מצב החירום של הקורונה - יש פה מצב שהוא מסכן חיים".

גם במקרה הזה, אחת הבעיות שחוזרות ועולות הוא היעדר יכולת לבודד את אלו שנדרשים לבידוד וצפיפות שעלולה לסייע למגיפה להתפשט עוד ועוד. "זו אוכלוסייה שגם אם היו מאוד רוצים להיות בבידוד בית, הם לא יכולים" אומרת גוטצייט, "מבקשי המקלט חיים בצפיפות בחדר אחד כמה משפחות עם כל הילדים, העובדים התאילנדים חיים כולם ביחד בקונטיינר בערבה, עובדות הסיעוד בבתים ביחד עם הקשישים והמעסיקים. אם זה יגיע לקהילה יהיה מאוד קשה לעצור את זה"

"חשוב גם לזכור שמדובר באנשים בלי רשת ביטחון סוציאלית, אם הם נכנסים לבידוד הם מאבדים את ההכנסה שלהם. הם גם מפחדים להגיע לבתי החולים כי לא יהיה להם איך לשלם על האשפוז" היא מוסיפה. 

חשש נוסף שייחודי לקהילות הזרים וחסרי המעמד הוא החשש ממגע עם הרשויות. כשברקע גירושי המשפחות שהתרחשו בישראל רק לפני כמה חודשים, רבים חוששים ממה שעלול לקרות להם במידה ויתקשרו לרשויות לדווח על חשש לקורונה וידרשו לספק פרטים מזהים. "את יכולה לדמיין אמא פיליפינית שאומרת לרשויות איפה היא נמצאת עם הילדים שלה? זה לא יקרה. אפשר להבין את הפחד שלהם. סופה של כל שיחה כזו בגירוש".

ליצירת קשר עם הכתבת liat.barstav@mako.co.il