במרץ 2010 שודר תחקיר "עובדה" על שמעון קופר, אלמן ששתי נשותיו – הראשונה, אורית דורון, והשלישית, ג'ני מור חיים - מתו בנסיבות דומות. אשתו השנייה, שרונה בן אור, התראיינה לכתבה כשהיא מוצללת וקולה מעוות, תחת השם ל'. אפילו להיקרא באות הראשונה של שמה האמיתי היה מבהיל מדי עבורה. מערכת "עובדה" והעיתונאי עמרי אסנהיים, שחתום על הכתבה, ניסו לשכנע אותה להתראיין במשך שבועות. אז עוד לא העזו לומר שקופר הוא רוצח סדרתי, כפי שיקבע לימים בית המשפט, אבל כבר היה ברור שהוא אחראי במידה כזו או אחרת למות נשותיו.

אלא ששרונה בן אור הייתה מפוחדת עד מוות, ובמקרה שלה זו לא מליצה. במשך שנים חשה שניצלה בעור שיניה, שהצליחה לברוח מגורל דומה לגורלה של אורית דורון. העדות שלה - קודם ב"עובדה" ואחר כך במשטרה ובבית המשפט - הייתה המפתח להרשעתו של קופר ולגזר דינו, שני מאסרי עולם מצטברים.

"נהגתי באוטו כשהתקשר אליי עמרי אסנהיים ושאל אם הייתי נשואה לאדם בשם שמעון", מספרת בן אור. "הוא שאל בעדינות, אבל אני הגבתי בהלם. אחרי הסיפור שלי עם קופר (כך היא מכנה אותו לאורך כל השיחה – ת.ב) נעלתי את כל מה שעברתי בכספת. לא דיברתי על זה שנים, לא רציתי שיידעו שהייתי נשואה לאיש הזה. ועכשיו זה. אמרתי לאסנהיים, 'אני צריכה אוויר. אתה עוד רגע תצטרך להזמין לי אמבולנס'".

מה זה היה, פחד? הלם?
"הרגשה שנועצים בי סכין. שפרצו לי למקום הכי אישי, לתיבת הפנדורה שלי. זו גם בושה על האמת הנוראית - הייתי עם נוכל שעבד עליי ועל הוריי, שאבא שלי ראה בו את הבן שמעולם לא היה לו. הייתה בושה גם כי הוא גרם לי להיות שותפה לחלק מהעבירות שלו, וכן, היה גם פחד גדול".

ממה בדיוק?
"מקופר. תביני, אסנהיים סיפר לי שבקיבוץ אייל מתה אישה בשם ג'ני שקופר היה נשוי לה. צרחתי 'לא נכון' ואמרתי לו שגם אשתו הראשונה מתה ושאני ניצלתי ברגע האחרון. אבל עד ההרשעה של קופר לא באמת הצלחתי להפנים שהוא רוצח. זה משהו שאת רואה בסדרות מתח ובסרטים, לא בחיים".

שרונה
"לא רציתי שידעו שהייתי נשואה לאיש הזה" | צילום: עופר חן

בן אור יושבת מולי וכמעט אי אפשר לזהות את האישה הרדופה ההיא. היא קורנת, מלאת ביטחון, רהוטה. בחודשים האחרונים החלה להרצות בפני קהל ולספר את סיפורה. "לא קל לי לספר מה עברתי", היא אומרת, "אבל אני לא מתביישת ולא מפחדת. אני חושפת את מערומיי מול הקהל ואומרת להם 'קחו'".

"בני זוג היכו אותי, אבל האלימות המילולית של הוריי הייתה קשה יותר"

בן אור (56) משרטטת בפניי בכנות את מהלך חייה, ילדה מוכה שגדלה להיות אישה שנופלת פעם אחר פעם לקשרים עם גברים שמתעללים בה פיזית ונפשית. היא נולדה כבת יחידה להורים ניצולי שואה, משפחה קטנה שהתגוררה בנתניה. אביה היה בעלים של חנות רהיטים ואמה עקרת בית. "אבא שלי נהג לומר לי שאני לא שווה כלום ושחבל שנולדתי. אם נפלתי הייתי שומעת שמגיע לי. אף פעם לא קיבלתי מהם חום ואהבה. אבא הרביץ לי, בעיקר עם חגורה. גם מאימא קיבלתי מכות מדי פעם. בני זוג שהיו לי היכו אותי קשה, אבל אני מרגישה שהאלימות המילולית שספגתי מצד הוריי הייתה קשה הרבה יותר".

את עדיין כועסת עליהם?
"לא. זו הייתה תקופה אחרת והם עברו חיים קשים מאוד. הם לא עשו את זה מרוע. ואני זוכרת גם חוויות אחרות, של ללכת לקולנוע ולגן חיות".

בגיל 18 הכירה את החבר הרציני הראשון שלה, אז חייל, והתחתנה איתו כעבור כשנה. הוא הפך לאבי שני ילדיה, אלא שבגיל 24 כבר מצאה את עצמה גרושה, לבד, עם ילדים בגיל ארבע ושנתיים.

הייתה אלימות מצדו?
"הייתה, פיזית ורגשית, אבל אני מעדיפה לא להרחיב כי הוא אבי ילדיי. היינו צריכים לתת לו פיצוי כספי יפה כדי שיעזוב".

בטח קשה מאוד לאישה כל כך צעירה להחליט שזהו, עד כאן.
"הייתי אז אדם מאוד ביישן וסגור ופחדן, אבל ביסודות שלי אני אמיצה. ההורים שלי היו נגד הגירושים ועדיין עשיתי את הצעד הזה. מי התגרש בשנות ה-80?".

בן אור עברה לגור אצל הוריה עם הילדים ומסכת הייסורים נמשכה. "אבא שלי המשיך לרדת עליי ושוב חוויתי גם את נחת זרועו, אבל אחרי חצי שנה של מגורים איתם הם קנו לי בית בנתניה. זה תמיד היה ככה. לא היה לי רגע אחד של רוגע ונחת איתם, אבל הם תמיד פיצו אותי כלכלית".

בבית החדש ניסתה גם לפתוח דף חדש. התחילה לעבוד כמזכירה בטמפו, התנדבה במשמר האזרחי. שם גם הכירה את בעלה השני. "הוא היה שוטר, גבר יפה תואר כמו שחקן קולנוע ועם שמחת חיים. זה משך אותי. הוא לא הפסיק לחזר אחריי, להתקשר, להוציא אותי לבלות".

רק לאחר שהשניים נישאו הבינה בן אור שבעלה הוא מהמר כפייתי. "הוא התחיל לבקש שאעזור לו כספית ואני הסכמתי. התחילו לדפוק בדלת אנשים שהוא חייב להם כסף, הגיעו מכתבים מהוצאה לפועל. התחלתי לעקוב אחריו וגיליתי שהוא מהמר בכל מיני מקומות. בשלוש שנים שהיינו ביחד גם חוויתי ממנו אלימות קשה. הייתי אישה מוכה".

בן אור עוצמת עיניים ומתארת את פרצי האלימות שחוותה. "באחת הפעמים הוא נתן לי אגרוף בעין והגעתי לבית החולים. כשכבר נפרדנו, חזרתי מהעבודה עם קולגה שתחנת האוטובוס שלו הייתה סמוכה לביתי. נתנו נשיקה בלחי כדי להיפרד, ופתאום הגרוש שלי הגיע משום מקום, תפס את הבחור, השכיב אותו והצמיד לו אקדח לראש. לימים התברר גם שהגרוש שלי סרח ונזרק מהמשטרה".

בן אור לקחה לעצמה קצת זמן התאוששות ותוך מספר חודשים החלה לחפש זוגיות חדשה. אז הגיע שמעון קופר.

"כבר בטלפון הוא היה מהפנט"

בן אור נפלה לידיו של קופר כפרי בשל. היא הכירה אותו כשהדימוי העצמי שלה היה מתחת לאפס. הנה מולה גבר חסון, אינטליגנטי, שמכיר בערכה ומרעיף עליה חום ואהבה. אולי היא כן שווה משהו? אולי אפשר לאהוב אותה? "אני יודעת שלאנשים קשה לתפוס איך מישהי כמוני, שנפלה שוב ושוב, יכולה להכניס גבר חדש הביתה. אבל כל החיים רציתי משפחתיות, בן זוג שאוכל לבוא ולהניח עליו את הראש. מה כבר ביקשתי?".

השנה הייתה 1992, טרם ימי האינטרנט. בן אור, אז בת 31, נרשמה לשירות היכרויות. ומישהו הרים את הכפפה: "התקשר אליי גבר שהציג את עצמו בשם משה. סיפר שהוא גרוש עם שני ילדים, עובד במשרד הביטחון, והוא יכול לדבר על זה רק פנים מול פנים. כבר בטלפון הוא היה מהפנט. משהו בקול ובצורת דיבור, איזו כריזמה שגרמו לי להיסחף".

שמעון קופר
"הוא הרעיף עליי אהבה, הביא פרחים". שמעון קופר | צילום: פלאש 90

מה את זוכרת מהפגישה הראשונה?
"נחנקתי כשראיתי אותו. בחור מרשים, גבוה, רחב. הוא נכנס עם ביטחון, שלווה, היה רהוט בצורה מדהימה. סיפר לי שהוא סוכן מוסד שהיה בשבי הסורי ובשבי הלבנוני ועבר עינויים. למשל, הוא היה צריך לשתות את השתן של עצמו".

זה הרבה שבי לאיש אחד.
"זו חכמה של בדיעבד. תביני, הוא הרצה פעם בפני תושבי קיבוץ אייל והם היו פעורי פה מול הסיפורים שלו. אין שחקנים כמוהו".

תוך שבועות עבר קופר (אז קופרשמידט) לגור בדירתה. "הוא הרעיף עליי אהבה, הביא פרחים, קנה מתנות לילדים, נסע איתי לאירועים משפחתיים. ממש הפך לחלק מהמשפחה בכלום זמן. אבא שלי היה מאוהב בו, דיבר איתו יידיש. קופר היה מלטף אותו במילים".

לעיתים קרובות הודיע קופר שהוא צריך לטוס בשליחות המוסד ונעדר מהבית למשך ימים רבים. בארץ עבד בבית דפוס והסביר לה שזה סיפור כיסוי. בן אור עדיין לא חשדה בכלום, גם לא במקורות המימון שלו: "הוא כל הזמן הביא לי תכשיטים שבכלל לא ביקשתי. רק לימים התברר לי שהוא גנב אותם. אימא של אורית, אשתו הראשונה, סיפרה שנעלמו תכשיטים של הבת שלה".

מדי פעם הופיעו זרעי ספקנות, אבל קופר תמיד ידע לנפנף אותם. "בכל פעם שהתחלתי להרגיש שמשהו לא בסדר, הוא הוכיח לי שאני טועה. אל תזלזלו בו, האיש מבריק".

התפקיד המומצא במוסד היה כר נרחב לשקרים. "כשהוא היה נוסע, הייתי מקבלת שיחות מאנשים שאומרים לי שהכל בסדר עם שמעון. לפעמים הוא היה חוזר צולע או עם תחבושת וסימני דם ומספר לי שנפגע בפעילות מעבר לים. היום אני יודעת שזה היה דיו של בית הדפוס. פעם הוא לקח אותי לבניין ישן בחולון, אמר שזה 'בית בטוח' וסיפר שאחרי כל שליחות הוא צריך להסתתר שם כמה. הוא הוציא מפתח מתחת לשטיח ונכנסו לדירה חשוכה שאין בה כלום חוץ מטלפון חוגה שחור. הרגשתי צמרמורת כשיצאתי משם".

שרונה
"עד ההרשעה של קופר לא באמת הצלחתי להפנים שהוא רוצח" | צילום: עופר חן

הוא היה גבר גרוש לכאורה. פגשת את הילדים שלו?
"פעם אחת. הוא הגיע עם שניהם לארוחת צהריים אצל הוריי וכמה פעמים לקח אותי לאמו ושם הציג אותי כחברה. אחד הפרטים המשפחתיים הבודדים שסיפר לי הוא שאביו נפטר כשהיה בן 3".

עם הזמן והספקות החלה בן אור לחשוד שבעלה מנהל חיים כפולים. "קופר הבין שאי אפשר להסתיר יותר והודה שזה נכון. הוא סיפר שביום שהתקשר אליי בפעם הראשונה, אשתו אורית הייתה צריכה להגיע לרבנות לטקס קבלת הגט ולא הגיעה. הוא אמר שהתאהב בי ולא ידע איך לספר לי. הוא טען שאורית בדיכאון, מאיימת להתאבד ומקבלת טיפול תרופתי. הוא סיפר גם שהיא מזניחה את הבית ואת הילדים ושאל אם אהיה מוכנה לקבל אותם ואותו. אני נמסתי. אמרתי לו, 'בוודאי'".

"אורית מתה. היא התאבדה"

באותם ימים מכר קופר לאשתו, אורית דורון-קופרשמידט, לוקשים דומים. לה סיפר שהוא נקרא למילואים ארוכים, לבש מדים עם דרגות כוזבות של סגן אלוף ויצא מהבית. את הימים בילה אצל בן אור. 

זמנה של אורית החל לאזול כשקופר ובן אור החליטו לעבור להתגורר ביחד, עם ילדיו וילדיה. ביתה של בן אור בנתניה היה קטן מדי עבורם, ואביה של בן אור העלה תכנית: הוא ואשתו ימכרו את ביתם ויעברו לבית של בן אור בנתניה, ואילו בני הזוג עם ארבעת הילדים יעברו לבית רחב ידיים.

בפרדסיה הסמוכה לנתניה נמצא בית מתאים. הוחלט שקופר ישלם 20%, סכום של 40 אלף דולר. את השאר ישלמו הוריה של בן אור. אלא שהימים עברו וקופר לא השלים את הסכום. כשאביה של בן אור לחץ עליו, קופר החליט להוציא את אורית מהמשוואה.

משפחתה של מור חיים בבית המשפט, ארכיון
משפחתה של ג'ני מור-חיים בבית המשפט. ארכיון | צילום: חדשות 2

במשפטו של קופר התגלה שלקח כדורי הרגעה בכמויות גדולות מאמה של בן אור. האם ניצולת השואה, שנזקקה לכדורים אלה, העבירה אותם לקופר לאחר שסיפר לה שהם מיועדים להרדמת אסירים ביטחוניים במסגרת תפקידו. עד כדי כך הצליח שמעון קופר להערים על כל סובביו. בפועל הוא תכנן לרצוח את אורית ולמכור את ביתם המשותף.

בן אור לא שוכחת את מותה של אורית. "זה היה יום שני, ה-17 בינואר 1994. קופר הודיע לי שהוא חוזר לבית של אורית בחולון, לשמור על הילדים כי היא חוזרת מאוחר. קצת כרסם בי שהוא ישן בבית של מי שהייתה כאילו הפרודה שלו, אבל הוא הבטיח שיישן בסלון. למחרת בבוקר הוא התקשר אליי בזמן שהתארגנתי לעבודה. הרמתי את השפופרת והוא אמר: 'שיר, אורית מתה. היא התאבדה ומצאנו כדורים סביבה'".

מה עבר לך בראש?
"בלגן שלם של אשמה ובלבול. היא מתה, אז אולי אני אשמה. ואולי היא התאבדה כי הוא לוקח לה את הילדים? מצד שני הוא סיפר לי שהיא מזניחה אותם".

קופר ישב שבעה בבית בחולון. בן אור ואביה הגיעו לבקר אותו שם. "אני זוכרת שלא הבנו איך מישהו עם כזה ג'וב בכיר חי בדירה קטנה וישנה, אבל ממש בכניסה הייתה ויטרינה גדולה מלאה בגביעים על פועלו של קופר במשרד הביטחון. ראיתי את זה ואמרתי לעצמי, 'את רואה, הוא לא עובד עלייך'. אגב, באוקטובר 2016 עליתי לקברה של אורית. הדלקתי נר וביקשתי ממנה סליחה על זה שהאמנתי לו שהיא אם מזניחה. ששפטתי אותה".

"גם הילדים הם קורבנות של קופר"

בבת אחת נהפכה בן אור לאם לארבעה – השניים שלה והשניים של קופר. "הם הפכו לילדים שלי ולנכדים של הוריי", היא אומרת. "לקחתי אותם לחברים, לחוגים. אחד מהם החזיק תמונה של אמו למרות שקופר לא הרשה לו. הוא החביא אותה בארון בין הבגדים ורק אני הייתי שותפה לסוד. רק אחר כך למדתי מכתב האישום שהוא סיפר לג'ני, אשתו השלישית, שהוא התגרש ממני כי התעללתי בהם. אני יודעת שהוא הרעיל אותם נגדי, אבל ליבי עליהם. גם הם קורבנות שלו".

ב-1994 התחתנו קופר ובן אור בטקס צנוע. "לא רציתי להתחתן שוב, אבל הוא לחץ. היום אני מבינה שזה היה כדי לשים את היד על רכוש וכספים של משפחתי".

שרונה
"אני לא מתביישת ולא מפחדת" | צילום: עופר חן

מצבם הכלכלי של בני הזוג החל להידרדר לאחר החתונה. קופר סיפר לבן אור שאת הכסף מהמוסד הוא מקבל במזומן ולחשבון הבנק המשותף הכניס רק את המשכורת מבית הדפוס, שלא הספיקה כדי לכלכל שש נפשות. על בן אור לחץ להתפטר כדי שתטפל בילדים. "בשלב הזה כבר הייתי רובוט, עשיתי כל מה שהוא ביקש", מסבירה בן אור. "הייתי עייפה, חלשה. אני לא יודעת עד היום אם הוא ניסה לסמם גם אותי. וקופר עצמו השתנה, נעשה מסוגר וחסר סבלנות. כדי לשפר את מצבנו הוא גרם לי לעשות מעשי נוכלות שגורמים לי להתבייש עד היום".

אחד המעשים היה להוציא אלפי שקלים מדבורה, אמה של אורית, בטענה שקופר חולה ונזקק לטיפולים בחו"ל. מעשה אחר היה הונאת ביטוח. "כשהמצב שלנו המשיך להידרדר הוא בא עם רעיון להגיש תלונה שהטנדר שלנו נגנב כדי שנקבל כסף מהביטוח. כשהגיע אלינו חוקר מטעם הביטוח, קופר תידרך אותי: 'רק אני מדבר איתו. את סותמת את הפה'. הוא הסתכל עליי במבטי רצח כשהחוקר הגיע, אבל קיבלנו את הכסף. קופר לקח לוחית רישוי אחרת, שם על האוטו והמשיך לנסוע איתו".

זה לא היה סימן שהדברים יצאו מכלל שליטה?
"למי אלך ואספר שבעלי עבריין? לשכנים? לחברים? הדהד לי בראש לא רק שהסתבכתי בתרמית אלא גם שנפלתי עוד פעם. אז שתקתי, וקופר הבין שאני בידיים שלו ועושה מה שהוא רוצה. באחד הימים הוא הודיע לי שהוא יוצא לצו 8. עלה על מדים והלך. למחרת התקשרה אשתו של חבר שלו ואמרה לי שמשטרת חולון עצרה את קופר בבית של המאהבת שלו".

זמן קצר לאחר מכן נעצרה גם בן אור עצמה. משטרת חולון עלתה על התרגיל עם הטנדר. "ניסיתי לגונן על קופר, אבל הם כבר ידעו הכל. פרצתי בבכי, הודיתי והשתחררנו בערבות". קופר הורשע בהונאה וקיבל קנס של אלף שקל בלבד. בן אור לא הורשעה בדבר, אבל זה הספיק לה כדי להבין שהיא בבעיה. "כל העולם התמוטט לי, שוב לא היה לי כלום. איך הגעתי לחדר חקירות? מה לי, אדם נורמטיבי, ולזה?".

"הוא מרים את הכתונת שלי ואני אומרת לעצמי להיות בשקט"

בלב כבד הלכה בן אור לספר להוריה שהסתבכה עם נוכל. היא כבר ידעה שלא מוסד ולא נעליים, שהאיש שאהבה הוא כולו תרמית. "הגעתי אליהם וקיבלתי שוק: אימא שלי סיפרה שקופר כבר תקופה ארוכה אומר להם שאני בדיכאון ומאיימת להתאבד, ושאני מזניחה את הילדים. בדיוק אותם טקסטים שהוא סיפר על אורית. זה מדהים שהוא הצליח להפריד בין כולנו, להגיד להוריי דבר כזה ושהם לא יבואו וידברו איתי על זה".

באותו מעמד למדה בן אור שהוריה שינו את צוואתם כך שהבית בפרדסיה יתחלק חצי חצי בינם לבין קופר, "כי אני במצבי לא אחראית. התחלתי לצרוח, איך הם עשו דבר כזה בלי להגיד לי?".

כשההורים הבינו את המצב לאשורו, המשפחה לקחה החלטה משותפת לפתוח את כל הקלפים בארוחה משפחתית בביתם של קופר ובן אור. התפתח עימות, אבל האם נשארה ללון במקום. באותו לילה, כשאמה ישנה בחדר הסמוך, קופר אנס את בן אור.

עכשיו היא לוקחת אוויר ומספרת: "אני מתעוררת בפתאומיות כשקופר מעליי עם כל הגודל שלו, מסתכל עליי במבטי רצח. אני משותקת, מסתכלת על התקרה ולא זזה. הוא מרים את הכתונת שלי. אני אומרת לעצמי להיות בשקט כי אימא שלי בחדר ליד. הוא טופח על בית החזה שלו ואומר, 'זה שלי, זה שלי'".

בפעם הראשונה בשיחה, בן אור בוכה. "רק בשנה האחרונה, כשהתחילו לעלות לי פלאשבקים מהאונס, הבנתי שאני צריכה לדבר עם מישהו. התקשרתי למרכז לנפגעי ונפגעות אונס ומאז אני מטופלת שם".

בשבועות שלאחר האונס עשה קופר הכל כדי להפחיד אותה. דחף אותה במסדרון כשחלפו זה על פני זה, פעם עקב אחריה. בשלב מסוים איים על אמה שיהרוג אותה ויעלים את גופתה. בסופו של דבר, במקום לשלם 40 אלף דולר עבור הבית, הוא קיבל מבן אור 55 אלף דולר לכיסוי חובותיו. רק אז הסכים לעזוב ולתת לה גט. השנה הייתה 1996.

ואז הגיע הרגע המבעית מכל. "כשהוא עזב את הבית התחלתי לעשות סדר ומצאתי בעליית הגג מעדרים, מגרפות, סולם וחבלים. מה הוא רצה לעשות איתם? כשפתחתי את השידה שלו מצאתי חבילות של כדורי הרגעה שהתחבאו מאחורי המגירות - ואליום, לניטין, אסיבל, וואבן. נשמתי נעתקה. ידעתי שליד גופתה של אורית נמצאו כדורים מאותו סוג ונזכרתי שאמר להוריי שאני מאיימת להתאבד, בדיוק כמו שסיפר על אורית. רצתי לאימא שלי ואמרנו, אולי הוא עזר לאורית למות? לא חשבנו על רצח, אבל היו מחשבות שאולי הוא דחף לה כדורים".

שרונה, איך לא הלכת למשטרה?
"רצו לי מחשבות בראש, אבל אמרתי לעצמי שעם תחושות אני לא יכולה ללכת למשטרה. ועובדה שלמשטרה היו שני סיפורים על נשים צעירות, נשותיו של אותו גבר, שמתו בדרך משונה. אבל היחיד שעשה אחד ועוד אחד והתקשר אליי זה עיתונאי".

שנה לאחר מכן, ב-1997, בן אור עבדה כמזכירה רפואית בבית חולים מאיר כשלפתע נכנס קופר. היא רצה להתחבא. "אמרתי לאחות ולקב"ט שהיו לידי, 'תגידו לי כשהאיש הזה ילך. אסור שהוא ייראה אותי'. אמרתי להם שהייתי נשואה לו ושהוא הרג את אשתו הראשונה. לא באמת ידעתי אם הרג, אבל זה מה שיצא ממני באותו רגע".

"בשביל לקנות בקנטינה לא צריך לעקוץ נשים"

14 שנים ניסתה בן אור לשכוח את קופר, עד שבשנת 2010 החל התחקיר ב"עובדה" והיא נרתמה. עורך דין שהתייעצה איתו אמר לה שהריאיון הוא תעודת ביטוח אם משהו יקרה.

אסנהיים חשף בתחקיר שבינואר 1994 נמצאה אורית דורון מתה כשכדורים מפוזרים סביבה. דו"ח הפתולוג קבע שסיבת המוות אינה ברורה. באוגוסט 2009 נמצאה אשתו השלישית של קופר, ג'ני מור-חיים, אותה הכיר קופר לאחר הפרידה מבן אור, מתה בביתה בקיבוץ אייל. גם סביבה היו מפוזרים כדורים. המשטרה קבעה שג'ני התאבדה, אך דוח של המכון המשפטי קבע שמתה מאירוע לבבי. כך או כך, קופר נחקר והתיק נסגר מחוסר אשמה.

התחקיר הראה 21 נקודות דמיון בין מקרי המוות של שתי הנשים. בין היתר, קופר סיפר להורים של שתי בנות הזוג שהן בדיכאון עמוק; בשני המקרים נכנסה אישה חדשה מיד לאחר השבעה; ובשניהם ניסה קופר למנוע את נתיחת הגופה בתואנות שונות.

מה קרה לאחר שידור התחקיר?
"ב'עובדה' אמרו לי כל הזמן שהמשטרה תיכנס לתמונה אחרי שהתחקיר יעלה, אבל בהתחלה כלום לא קרה. בינתיים הבנות של ג'ני רצו להיפגש איתי. נפגשתי איתן ועם שתי חברות של ג'ני ונוצרה תחושת גורל משותף וחברות שנמשכת עד היום".

בן אור התבקשה בסופו של דבר להעיד במשטרת נתניה, אבל קופר אפילו לא נעצר. מנגד, ב"עובדה" קיבלו תביעת דיבה על סך 5 מיליון שקל. עכשיו, כשהסיפור כבר היה פרוץ ולא היה לה עוד ספק שהיא חיה עם רוצח, בן אור פנתה ביוזמתה למשטרה בניסיון להתניע את החקירה שנתקעה.

קופר מצדו ניסה לסלק עקבות. הוא הגיע לבית הוריה של בן אור וניסה לחלץ מהם את הצוואה, מסמך שהיה בו כדי להוכיח שתכנן להשתלט על מחצית מהנכס. "אמי הוציאה אותו מהבית בצעקות", מספרת בן אור, "ואני הוצאתי להוריי ולי צו הרחקה. לבית המשפט הגעתי עם מאבטח".

שרונה
"כל החיים רציתי משפחתיות, בן זוג שאוכל לבוא ולהניח עליו את הראש" | צילום: עופר חן

בשנתיים הבאות התבקשה בן אור להעיד מספר פעמים. כשקופר נעצר סוף סוף, היא ביקשה להעיד במשפטו בדלתיים סגורות. היא העדה היחידה שקיבלה אישור שכזה, בשל האונס שעברה. בקיץ 2016 הורשע קופר ברצח שתי נשותיו וקיבל שני מאסרי עולם מצטברים.

סוף פסוק? לא בדיוק. "בדצמבר 2016 ראיתי במבזק חדשות דיווח שקופר עתר לבית המשפט לאחר שהשב"ס לא נתן לו להתייחד עם נשים. נכנסתי להיסטריה. איך בכלא הוא מצליח להגיע לעוד נשים? מה הוא עוד מתכנן? הרי זה איש שמצליח לגרום לנשים ללכת שולל אחריו. כשהוא נעמד ואמר בבית המשפט 'אני חף מפשע וכל עוד אני נושם אעמוד על חפותי', לאלפית השנייה אפילו אני האמנתי לו".

לפני כחצי שנה התברר שקופר חשוד בניסיון לעשוק קשישה בעודו בכלא. "למה הוא צריך את הכסף? בשביל לקנות בקנטינה לא צריך לעקוץ נשים", אומרת בן אור. "התחלתי לחשוש שזה נועד לשכור אנשים שינקמו בי ומאז אני לא רגועה. קיבלתי מכתב מלשכת השר ארדן שלא נשקפת סכנה לחיי, אני לא רוצה שמירה, אבל כשאני מתריעה שיש בעיה בפיקוח על קופר בכלא והנה ההוכחה, למה לא עושים עם זה כלום? מאז אני כבר לא רגועה. אני מבינה שהוא מצליח לשלוח זרועות תמנון מחוץ לכלא. התקנתי מצלמות אבטחה גם בבית של הוריי וגם בביתי. כל עוד קופר יחיה, אני אפחד. במובן מסוים הוא לא רצח רק שתי נשים, אלא רצח גם אותי. זו צלקת שכבר לא תגליד. אז אני מדברת ומטופלת, אבל זה תמיד יכאב".

"להציל את האישה הבאה"

בשנים האחרונות נמצאת בן אור בקשר מיטיב. בן זוגה לא מעוניין להיחשף, אבל היא אומרת ש"זה תיקון ענק. אני מקבלת המון חום ואהבה מהמשפחה שלו, דברים שלא היו לי מעולם. גם לא כל בן זוג היה יכול להכיל את הסוד הנוראי ששמרתי. הוא ההוכחה שניצחתי את הרוע".

איך את חיה היום עם מה שהיה?
"אני כועסת על עצמי, איך הייתי כל כך מטומטמת שהאמנתי לכל מה שיצא לקופר מהפה. ועדיין, אני נותנת אמון באנשים. זו בחירה מודעת לחייך, להיות אופטימית".

בחודשים האחרונים החליטה כאמור לספר את סיפורה בפני קהל. "אני רוצה לשרטט תמרורי אזהרה, ללמד מהניסיון שלי", היא מסבירה. "בהרצאה אחת ניגשו אלי שתי נערות ושאלו אם הן יכולות לחבק אותי. בהרצאה אחרת עמדתי מול 2,000 איש שבסוף עמדו ומחאו לי כפיים. לא האמנתי שזה קורה לי".

לא כואב לדבר שוב ושוב על מה שעברת, לחטט בפצע?
"בחלק מההרצאות עולות לי דמעות ואני נחנקת, אבל זה לא עושה לי רע. להפך, זה כאילו כמו לקבל חמצן. שחרור אדיר. ואם אני יכולה לעורר מודעות ולהציל את האישה הבאה, אז זאת כבר שליחות".

tiabarak@gmail.com

משירות בתי הסוהר נמסר בתגובה לטענת בן אור על היעדר פיקוח נאות על קופר: "שב"ס פועל על פי חוק לעניין זכויותיהם של אסירים ובכלל זה גישה לטלפונים. הליך של שלילה או הגבלת גישה לטלפון נעשית בהתאם להנחיות משטרת ישראל ובית המשפט. במקרים בהם מוגשת תלונה במשטרה, שב"ס פועל בהתאם להנחיותיהם".