הדירה הקטנה של אורלי רביבו בשכונת מונטיפיורי בתל אביב עמוסה במזכרות נוסטלגיות, בובות וצעצועים. "כשחברה נכנסה אלי בפעם הראשונה היא אמרה 'יש לך בית של ילדות קסומות מהאגדות'. הכל בלבן, נופלים לך מוביילים כאלה מהתקרות, יש לי קרוסלה של סוסים שמשמיעה שיר, בובות של בבושקות מכל הסוגים". 

לאורך כל השיחה עם רביבו מרחפת מעל הפרשה שהעלתה אותה לתודעה הציבורית לפני 13 שנה. א' מבית הנשיא, שסיפורה פתח תיבת פנדורה של הטרדות מיניות ומקרי אונס ששלחו את משה קצב לכלא, כבר מזמן לא מסתתרת מאחורי האות העלומה והפנים המטושטשות. היא סיפרה על השתלשלות המקרה פעמים רבות, בראיונות, במסיבות עיתונאים ובמהלך השתתפותה בתוכנית האח הגדול. צילה של הפרשה עדיין נוכח בחייה, לא הדברים שחוותה בבית הנשיא, כמו כל מה שעברה אחר כך. בגיל 30 החיים שלה לקחו פנייה חדה, ועד היום היא מנסה להחזיר אותם למסלול. 

זה קשור אולי לעיצוב הבית שלך, לפעמים אנשים שמרגישים שאיבדו את הילדות נאחזים בנוסטלגיה.
"אצלי זה ההיפך, אני נאחזת בילדות, שהייתה קסומה, מפנקת. יש בי משהו מאוד ילדותי, תמיד אומרים לי את זה, שעדיין לא התבגרתי. אני לא חיה את החיים כמו אמא לילדים, ממלאת עגלות בסופרים. אני אדון לעצמי, קמה בבוקר, עושה מה שבא לי, טסה, הולכת, חוזרת. מתמקדת בלהיות אחראית לעצמי בלבד. אני לא אשת משפחה, לא מחויבת בדין וחשבון לאף אחד חוץ מלאמא שלי…. מה עם הגיל, אתה לא שואל בת כמה אני?".

את בת 42, לא?
"43. אני לא מאמינה שעשור עבר לי, עף לי, טס לי מול החיים. ולמרות זאת אני לא מרגישה את הגיל. לא יודעת איך להסביר לך. אנשים אומרים לי 'את בשיא שלך', אבל אני ממש לא חושבת שאני בשיא".

אורלי רביבו (צילום: שי פרנקו_)
אורלי רביבו | צילום: שי פרנקו_

מתי היית בשיא שלך?
"כשהייתי בלשכת נשיא המדינה, זה היה השיא שלי. בחורה בת 28 מנהלת את לשכת נשיא המדינה, מזיזה את ארדואן מצד לצד, מזיזה את קונדוליסה, את ריצ'רד גיר, את וויטני יוסטון, מי שאתה רוצה. חלמתי להיות שגרירה, ללבוש את החליפות האלה ולייצג את מדינת ישראל. היום אני נמצאת במקום אחר לגמרי, הפוך מאיפה שרציתי להיות. מסלול החיים שלי קרס לתוך עצמו בגלל הפרשה".

בעקבות הזמן האבוד

בגיל 43, אחרי שהייתה במרכז פרשה שהרעידה את המדינה, חוותה משבר גדול ועשתה ריאליטי אחד, לאורלי רביבו התפנה זמן לחשוב על משפחה. "יש בי ציפייה לילדים. להיות הורה תמיד נתפס בעיני כמשהו שמגביל את ההתפתחות שלי, ומאחר ולקחו ממני כל כך הרבה שנים בהתפתחות העצמית והאישית, כנראה שזאת הסיבה שאני עדיין קצת דוחה את הנושא של ההורות. זה לא משהו שאני אוותר עליו, אבל זה לא משהו שבוער בי. בוא, אני פוגשת חברות אחרות שלי שאין להן כלום בראש כרגע, רק איך הן עושות ילדים. אני מתה על ילדים, האחיינים שלי הם כל עולמי, אבל לא יודעת, אני עדיין לא שם. היו על זה גם הרבה שאלות בתוכנית, למה אני לא עושה ילדים. עד גיל 40 אמרתי שאני לא מעוניינת, שזה לא בראש שלי לעשות ילדים. בגיל 40 התרככתי, ומאז אני פחות מתעסקת בזה, מנסה כל הזמן לברוח מהמקום הזה. אני לא יודעת איפה אני נמצאת מבחינת האימהות המודרנית הזאת, כן רוצה לחוות את זה, אבל לא עושה כלום בשביל שזה יקרה".

באיזו רמה משחק הפחד שיום אחד לא תוכלי?
"מה, שאני אאבד את המומנטום? אני לא, עשיתי את כל ההליכים הרפואיים כדי שאני לא אאבד את המומנטום. הקפאתי ביציות והכל בסדר. מהבחינה הזאת אני שקטה ובטוחה. אני עדיין צריכה להבין שבגיל 43 אף אחד לא מבטיח לי שאני אכנס מחר להריון, אז אני צריכה באמת... אתה מבין את ההבדל בין צריכה ורוצה? אני כל הזמן משתמשת במושג 'צריכה'. יש עליי את כל הלחץ הזה. אני בראש שלי עוד לא הספקתי לייצב את הקריירה שלי, לכן זה דוחק את המקום הזה של האימהות. הרבה פעמים אומרים לי שאני חושבת בצורה מאוד גברית, 'את אמא, לא עולה הצורך?'. עולה הצורך אבל לא לפני יציבות כלכלית או קרייריסטית".

אורלי רביבו (צילום: שי פרנקו_)
צילום: שי פרנקו_

זה קשור לעשורים שפרשת קצב לקחה לך?
"זה העשורים שלקחו לי, שהשתמשו בהם ובגללם נוצרה בחיים שלי איזושהי פתולוגיה מסובכת. עכשיו כשאני רוצה להצליח בקריירה כבר אין לי זמן לעשות את זה, ואני צריכה להתקדם לכיוון האימהות".

אם את לא רוצה, את לא צריכה.
"אז זהו, אני לא יודעת להגיד בעצמי אם אני רוצה או לא, אבל ברור לי שכשלב ראשון כדאי לי לשנות את מילון המונחים ולהגיד 'אני רוצה, ואני עוד לא שם' במקום 'אני צריכה'".

את רואה את עצמך מביאה ילד לבד?
"קשה לי לראות את עצמי עושה את זה לבד, גדלתי בבית של הורים שהיו נשואים 47 שנה עד שאבא שלי נפטר. אני לא פוסלת, הכל יכול לקרות. אבל אני בטוחה שהדחיפה תגיע כשאהיה במערכת יחסים, ויש הצעות מקצה לקצה, מחזרים לא חסר".

מה עם זוגיות באמת?
"בשנתיים האחרונות לא הייתי במערכת יחסים יציבה, אחרי שעברתי פרידה מבן זוג שהייתי איתו חמש שנים. הרגשתי שמשהו ברגש הלך לאיבוד, כאילו מיצינו את זה. בכלל, הרומנטיקה הגיעה אצלי בגיל מאוד מאוחר. לפני כן לראות אנשים יושבים מול השקיעה וזה, זה היה פתטי בעיני. היום יש לי מוכנות גדולה למערכת יחסים. בשנתיים האחרונות זה לא דברים יציבים, אבל תמיד הייתי במערכות יחסים, הייתה לי זוגיות גם בתקופת הפרשה. במקום הזה הייתי בסדר לשמחתי".

בכל זאת המשכת לחיות למרות הזמן האבוד.
"כן, אבל ההגשמה האישית שלי לא מיוחסת לזוגיות. כמו שהפסיכולוגית שלי אמרה לי, 'את בן אדם ששם את כל הביצים שלו בסל אחד, שהוא עבודה, קריירה, יזמות'. אם הייתי יודעת להפריד בין הדברים הייתי אומרת לעצמי, 'יצאת עם גברים, הציעו לך נישואים פעמיים, את בסדר'. אבל מבחינת הקריירה, זה הכישלון".

אורלי רביבו (צילום: שי פרנקו_)
צילום: שי פרנקו_

"היום כשגבר פונה אליי בצורה מינית בעבודה אני הופכת לרוטווילר"

פרשת קצב לא הייתה הפעם הראשונה שאורלי רביבו נחבטה בקרקע. בתקופה בה שירתה בצה"ל משפחתה קיבלה את הבשורה שאחותה נהרגה בתאונת דרכים במהלך חופשה בהולנד. אחרי מותה התדרדר מצבו של אביה ועשור אחר כך הוא הלך לעולמו. "היא הייתה בת 24, אני הייתי בת 19. זה אחד הימים הכי טראומטיים בחיים שלי, היא נסעה להולנד ויום אחד, כעבור שבוע או שבועיים שהיא הייתה בחו"ל, דפקו בדלת נציגי משרד החוץ ושלושה קציני משטרה. מאז העולם של כולנו התהפך, חרב עלינו העולם".

מה הייתה ההשפעה של זה על הבית שלך?
"אמא שלי חזרה בתשובה בעקבות המקרה הזה, פנתה למקום מאוד קיצוני והיום היא חרדית, עם כיסוי ראש וחצאיות. לפני כן היינו בית מסורתי קליל אבל משפחה שמטיילת ונוסעת בשבת. אבא שלי חלה בעקבות הסיפור הזה, הוא לקה בדום לב פעמיים, לחץ דם, כל מה שצריך כדי לגמור את החיים מהר מאוד. ממשפחה מאוד שמחה הפכנו למשפחה שהיא שבר כלי, כי אחותי הייתה מסמר דומיננטי בשולחן הביתי שלנו. הבנתי שאין לי בחירה, אני צריכה לחיות, להתעורר בבוקר ופשוט להמשיך בחיי". 

אל הריאיון היא מגיעה בשעת צהריים מאוחרת ומספרת שהתחילה את היום לא מזמן. בשנים האחרונות היא עובדת בהשקעות נדל"ן מול חו"ל ועכשיו נמצאת בחופשת מחלה בעקבות קרע בגיד שהתפתח כששהתה בבית האח הגדול. "זה גם משהו שהביא אותי לחשוב על בחירת מקצוע אחר, או משמעות אחרת בחיים. לתת הרצאות סוף סוף, אחרי ששנים אני מקבלת הודעות מנשים שמספרות כמה אני חיזקתי אותן דרך הסיפור שלי בפרשת קצב. אני כל פעם המומה מזה".

אורלי רביבו (צילום: שי פרנקו_)
צילום: שי פרנקו_

יש לך תחושה שנבחרת?
"מה אני אעשה, כן. כי זאת היתה יכולה להיות כל אחת אחרת, הרי הוא התעסק עם איזה עשר נשים לפני. למה דווקא בגללי התפוצצה הפרשה? אני בן אדם מאמין, מאמינה באלוהים, מאוד. להערכתי קיבלתי איזשהו ייעוד כזה. כל אחד מקבל ייעוד".

אמרת פעם שבעקבות מה שעברת, לא היית ממליצה לנשים להתלונן.
"הדעה שלי השתנתה, צריך להתלונן. נכון להיום, כשעברו כמה שנים מהסיטואציה, וממה שהרגשתי אז, היום אני אומרת שצריך. אנחנו נמצאים בעיצומה של מהפכה, שכל אחת כזאת מוסיפה עוד מסמר בכרכרה שדורסת נשים".

את מילאת תפקיד משמעותי אבל שילמת חתיכת מחיר.
"בחיים לא מתחרטת על כלום והייתי עושה את זה גם עוד עשר פעמים אם היה צריך. להתלונן ולהגיע ולספר את האמת ולעשות את כל הפרוצדורה, גם במחיר החיים שלי. אני חושבת שאצלי סט הערכים הוא יותר חזק מהדימוי העצמי או מהקורבנות שנתפסתי בה. אני לא יכולה לראות עוול ולתת לו לחמוק, זה האופי שלי".

אבל החקירה נפתחה אחרי שקצב פנה ליועץ המשפטי בטענה שאת סוחטת אותו. לא התלוננת מיוזמתך, הם פנו אליך.
"עשו לי אאוטינג, משכו אותי לתוך זה, אבל אין מה לעשות. מה, להגיד לשוטר שלא היה כלום? שקצב רק ליטף לי את הרגל? כי ככה נסגרה עסקת הטיעון, שהוא הודה באיזה ליטוף רגל של מישהי. בדיחה. לא יכולה, לא מסוגלת לקבל דבר כזה. זה משהו שלא הייתי חיה איתו בחיים. לכן אם תחזיר אותי אחורה, עם כל הקורבנות וכל המחיר הכבד ששילמתי, הייתי עושה את אותו דבר, צעד צעד. רק היום אני מבינה שאם עזרתי לכל כך הרבה נשים שקיבלו אומץ, אם הן הלכו להתלונן או עשו משהו בעקבות זה, זאת אפילו לא שאלה אם היה נכון להתלונן או לא".

אורלי רביבו - לשימוש המגזין בלבד (צילום: אייל מרגולין)
צילום: אייל מרגולין

עבדת בזמן הבלגן של פרשת קצב?
"כל הבלגן עבר לי מעל הראש, הטלפון היה מכובה ואני עבדתי. המעסיק שלי כתב לי כשעזבתי: 'לא ראיתי עובדת שנמצאת בעין סערה כה מורכבת, ומכבה את הטלפון שלה כדי להיות ממוקדת בעבודה'. הוא הפיץ את זה ברשת של 80 משרדים בארץ. אני לא מחפשת מחיאות כפיים, זאת פשוט אני. לא נתתי לשום דבר להפריע לי. מה גם שצריך להתפרנס".

איך קרה שבכל זאת את מכה על חטא בכל מה שקשור לקריירה שלך?
"למשך עשר שנים היו לי חיים ממש קשים רגשית. נדדתי בקנדה וארצות הברית, החלום המרכזי שלי התנפץ ובכל פעם חיפשתי משהו אחר להתחיל איתו. התעסקתי ביהלומים ואחרי זה עבדתי באיזו חברת נדל"ן, על פני 12 שנים הלכתי וחזרתי הרבה פעמים. בדיעבד זה נתן לי את הכוחות שמחזיקים אותי היום ותודה לאל מבחינה כלכלית אני יציבה".

קשוחה.
"אבא שלי זכרונו לברכה תמיד היה אומר 'אל תתבלבלו, היא רק נראית ברבי, מדובר בנינג'ה'. במראה הייתי ילדה אבל בהתנהגות הייתי טומבוי וזה עד היום נותן לי את הכוח להיות מאוד עניינית וממוקדת מול גברים. אני יודעת להבדיל בין הרצון העסקי שלהם לבין מתי שהם מתעניינים בי בצורה מינית".

הדינמיקה הזאת עם גברים בעסקים ובעבודה עדיין חוזרת על עצמה?
"חוזרת על עצמה כל הזמן".

ומה את עושה עם זה?
"היום בגדול, מהמקום שאני נמצאת, עם הכוחות שיש לי, קודם כל משתנה לי הבעת הפנים, אני מיד הופכת להיות רוטוויילר, תוך שנייה. ואני חושבת שמאותו רגע הבן אדם מבין שהוא הלך למקומות לא נכונים".

לא הגיע הזמן שאישה לא תצטרך להיות רוטוויילר?
"זאת הבעיה, יש משהו בחינוך של גברים שלדעתי ייקח כמה עשורים. כל עוד אני אשמע שמאשימים נשים באונס, או מאשימים נשים כי הן התלבשה ככה או אמרו ככה. לפעמים אני שומעת אימהות אומרות 'כן, היא פיתתה אותו'. כל עוד אני אשמע אימהות אומרות את זה, אנחנו אבודות".

"אני כבר לא אישה מגומגמת ומפוחדת"

כשבוחנים ראיונות עבר של רביבו, נראה שבכל פעם מחדש היא הייתה צריכה להכריז שהפרשה מאחוריה. "בלי טשטוש: אני אורלי רביבו, א' מבית הנשיא", "א' זה אורלי", "כבר לא א' מבית הנשיא", זועקות כותרות של ראיונות איתה. אבל כל ניסיון כזה רק הכניס אותה שוב למשבצת הקורבן או לחלופין, למומחית בנושא התקיפות המיניות. "לאורך כל השנים פנו אליי אינספור פעמים, בכל פעם שהיה איזה סוטה או מישהו שנגע בנשים התקשרו אלי. חבר'ה, צר לי אבל אני לא מורת דרך בעניין הזה, שחררו אותי מזה. תמיד כששואלים אותי את השאלות האלה מחזירים אותי להיות א'. אני לא א', מזכירה לכם, אני אורלי, עם עוד מאה ואחת דברים שיש לי להביא לעולם. זה משהו משמעותי בעברי אבל שחררו, זה שם, די".

אורלי רביבו (צילום: שי פרנקו_)
צילום: שי פרנקו_

היום, אחרי שעברה את החשיפה אינטנסיבית בריאליטי, אחרי שלמדנו להכיר את אורלי רביבו האמיתית, נראה שהיא ובעיקר אנחנו באמת מוכנים להתקדם הלאה. "מאז התוכנית אין לי יותר את החשש הזה של איך להציג את עצמי, או מה להגיד על עצמי. יש משהו נורא כיף בלהיות 'מחוץ לארון', כמו גייז. די, לא צריכים להסביר את החיים שלהם. אין דיון על זה, יודעים את הסיפור, מכירים את זה. אנשים גם לא מתעסקים בזה יותר, זה היה בעבר, עומדת לפניהם כבר לא בחורה מגומגמת ומפוחדת, אלא אשה עם עוצמות".

בשום רגע בפרשה לא נראית לי מגומגמת או מפוחדת.
"לא? איזה מזל שאתה אומר את זה. זה רק פנימה הרגיש לי כנראה ככה. איזה קטע, אני בתוך תוכי תפסתי את עצמי ככה". 

החשיפה בתכנית עזרה לך להמשיך בחיים?
"זאת הסיבה שבאמת הלכתי לריאליטי, כדי להיחשף במאה אחוז. מהרגע שאת קמה בבוקר ורואים אותך לא מסורקת עם חלוק ועד הרגעים הכי אינטימיים שאת מדברת על דברים שקרו, למשל הסיטואציה של הפרשה (קצב)".

לא לכולם זה בא בקלות, להיפתח ככה.
"אני כבן אדם מאוד מוסדניקית, כספת כזאת, קג"ב. אתה לא יכול להוציא ממני כלום, גם התפקיד שלי בבית הנשיא היה כזה שבגללו אני יודעת סודות מדינה עד היום. עם השנים עברתי תהליך, היום כשאנשים באים אליי ברחוב אז אני מחייכת ומחבקת, אם זה היה לפני כמה שנים אז הייתי אומרת 'מה הם רוצים ממני אלה, מי מכיר אותם בכלל'".

אורלי רביבו (צילום: שי פרנקו_)
צילום: שי פרנקו_

זה לא מובן מאליו. עד לפני שנתיים סיפרת שעוד שולחים לך איומים. בכלל, ספגת הרבה. בשיא הפרשה אמרו שאת סחטנית, אהובה פגועה שמחפשת נקמה, שיקרו שאת מקורבת למשפחות פשע ועבריינים ואפילו שעסקת בזנות, הכל כדי להטות את דעת הציבור נגדך. נשאר מזה משהו עכשיו?
"לא, לא. לא שולחים יותר הודעות, לא מעיזים. כנראה שגם אותם אנשים שמשלמים להם כדי לשלוח הודעות, כבר חוששים, וזהו. בסך הכל אנשים מאוד אמפתיים ומאוד חיוביים, אני שומעת אפס דעות שליליות. אני מחפשת, לפעמים עוברת על טוקבקים וזה, ואין. יכולים להגיד 'אורלי הקול שלך מעצבן'. וואו, אמא'לה, אני אחזיק את עצמי. אתה מבין את ההבדלים? זה משמעותי".

ואת עם עצמך, עשית שלום?
"מישהו שאל אותי אם אני מאושרת, אמרתי 'אני מאוזנת'. יש לי כמעט כל מה שאני רוצה, מתעוררת בשקט, מרגישה שאני עומדת עכשיו בפני שינוי מקצועי. הרבה פעמים הרגשתי שהחוויות שעברתי טלטלו אותי וגרמו לי להיות בין שמים לארץ מבחינה רגשית. כולנו מתעוררים לבקרים של חוסר מוטיבציה ולפעמים דיכאון קל, ומה המשמעות של החיים ולאן אנחנו הולכים, למה לי קרה, ולמה לזה יותר טוב ולי פחות טוב. אבל מהר מאוד אני מנקה את הדברים, שותה קפה שחור עם חלב, מנקה את הכל, שמה מוזיקה שאני אוהבת ויאללה התחיל יום כיף".

אורלי רביבו (צילום: שי פרנקו_)
צילום: שי פרנקו_

איפה את רוצה לראות את עצמך בעוד שבע שנים?
"אני אהיה נשואה, אני מאמינה בחתונה. אף פעם לא ראיתי את עצמי עם שמלות המלמלה בגיל צעיר מתחתנת, אבל מתישהו זה יקרה לי, אני יודעת. ויהיה גם ילד או שניים גג, הצלחה בקריירה וזהו אני חושבת".

זה הרבה דברים להספיק בשבע שנים.
"נראה לי אפילו עד גיל 47... אני בת 43 וחצי".

אוקיי, אז עכשיו נשארו לך עוד שלוש וחצי שנים.
"שמע, אני מסתכלת על גיל 47 כמו 37, אז אולי כדאי לי באמת להתחיל להתאפס".

 

צילום: שי פרנקו | סטיילינג: הילה ג'רבי | איפור: נורית חן ל"סולו" | שיער: אלכס ג'ו ל"סולו" במוצרי לייבל אם | בגדים (לפי לוקים): לוק 1: חולצה- טופ שופ, מכנס תכלת- טופ שופ, תכשיטים- פדאני, נעליים- זארה | לוק 2: חולצה- זארה, מכנס- מיכל ומורן כיכר המדינה, ג׳קט- אייץ אנד אם, נעליים- זארה, תכשיטים- אוסף פרטי | לוק 3: אוברול צהוב- טופ שופ, נעליים- טוונטי פור סבן, תכשיטים- אוסף פרטי | לוק 4: שמלה לבנה- רוחמה | לוק 5: שמלה- זארה, נעליים- זארה , תכשיטים- אוסף פרטי |