"שהבנות לא יפתחו את הדלתות"

ברחובות לא רואים כרטיסי ביקור, זרוקים על המדרכות או תקועים מתחת למגבים של מכוניות, מזמינים גברים לקבל עיסוי ארוטי. זה קטע של תל אביב, של אילת. בחיפה ובקריות עובדת כיום סצינת הזנות במחתרת, מתחת לרדאר, מפה לאוזן.

עשרות מכוני ליווי ומועדוני חשפנות פועלים בשנים האחרונות במפרץ חיפה בפרט ובצפון בכלל, תעשייה שמגלגלת מיליונים. רוב הכסף הולך אל הבעלים, רובם בכירים בארגוני פשע, ומיעוטו לנשים שעובדות במכונים, מי כחשפנית, מי כאישה בזנות ומי כמדאם. עכשיו מתברר שלכסף יש גם שימוש נוסף - שוחד לשוטרים מקומיים שבתמורה מעלימים עין מהפעילות.

את פרשת השוחד שאנחנו חושפים כאן אי אפשר לנתק מהמלחמה של המדינה בזנות, לרבות חוק הפללת הלקוחות. האירוניה היא שדווקא הצעדים האקטיביים האלה דחקו בעלי עסקים בתחום אל הקיר, והם הבינו שכדי להשיג שקט תעשייתי הם זקוקים לקשר עם מקור ספציפי: שוטר שמחובר למערך המודיעין.

עזבו את הסרסור, הוא מקור שלי

א' עבד כמה שנים כמאבטח במכוני ליווי. הוא נחקר לאחרונה במחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש) בחשד ששיחד רכז מודיעין במשטרת חיפה כדי למנוע פשיטות של בלשים על המכונים בקריות. בהתחלה שמר על זכות השתיקה, אבל כשהחקירה התקדמה הסכים א' לדבר. הוא חתם על הסכם עד מדינה, קיבל חסינות מפני הגשת כתב אישום והעניק לחוקרים הצצה נדירה למה שקורה מאחורי הקלעים של תעשיית המין בצפון.

א' עבד אצל ניקולאי (שם בדוי), הבעלים של מכון הליווי. על פי החשד, כדי להגן על עסקיו של הבוס הוא יצר מערכת של תשלום שוחד לאדם בשם גרי רבינוביץ', 51, רכז מודיעין.

א' לא היה האדם היחיד מתוך תעשיית הזנות שהתחבר לרבינוביץ'. על פי כתב האישום שהגישה המחלקה לחקירות שוטרים נגד רכז המודיעין, הוא הכיר במסגרת תפקידו גם את לוי (שם בדוי), בעלים של מכון ליווי אחר, והשניים נהגו לדבר בטלפון ולהיפגש כמה פעמים בשבוע. לוי אפילו התגאה באוזני רבינוביץ' בסכומי הכסף שהוא מרוויח וסיפר לו איך הוא מביא ארצה את הנשים שעובדות אצלו. והמידע במערכת היחסים הזאת זרם משני הצדדים: על פי כתב האישום נגד רבינוביץ', "הנאשם תוך ניצול תפקידו [...] סייע ללוי בין היתר בכך שמסר לו מידע על אודות פעילות משטרתית, התערב בעת ביצוע פעילות משטרתית בבתי בושת ואף העלים עין מביצוע העבירות על ידו".

כתב האישום מתאר שיטת עבודה מסודרת בין השניים. לוי סיפק לרבינוביץ' טלפון סלולרי ורשות קבועה להשתמש בדירה ברחוב ארלוזורוב בחיפה שבה פעל מכון הליווי; רבינוביץ' מצדו סיפק מטריית הגנה מושלמת מפני המשטרה. באחד המקרים, כששוטרים פשטו על הדירה בארלוזורוב, לוי התקשר לרבינוביץ' שהתקשר לשוטרים וביקש שיניחו לו בטענה שלוי הוא מקור מודיעיני שלו. את לוי תדרך רבינוביץ' מה לומר למשטרה במקרה של פשיטה נוספת והתריע בפניו כשהסתמנה אפשרות של פשיטה כזאת. בתמורה לשירותיו הוא קיבל על פי החשד 9,000 שקל במעטפה.

רבינוביץ', תושב זיכרון יעקב, נעצר בעקבות מידע שהגיע למח"ש. הוא נחקר, השיב לכל השאלות והכחיש את החשדות נגדו. אבל בדיוק אז החליט א' לפתוח את הפה.

גן עדן של זנות

כספי השוחד שהועברו על פי החשד לרבינוביץ' הם רק חלק מהמציאות שתיאר א'. הוא סיפר איך מתנהלים מכוני הליווי ומועדוני החשפנות מתחת לרדאר המשטרתי; א' חשף בין השאר שהבעלים דואגים להלשין על מתחרים כדי לגרום למשטרה לפשוט על העסקים שלהם. 

"זה גן עדן של זנות", תיאר א' את אזור חיפה. "על כל דירה שהמשטרה סוגרת, אנחנו פותחים עשר". לדבריו, הנדל"ן המועדף על בעלי המכונים הוא דירות גדולות ברחובות שוליים ("חשוב לנו שבמקומות שאנחנו שוכרים לא יהיו הרבה שכנים או תנועה"). גודל הדירות מאפשר לפצל אותן כך שהכניסה תמיד נראית תמימה, ואילו ריבוי החדרים מסייע למקסם את הרווחים.

"הפעלנו חדרים ברחובות העצמאות, המגינים ושפרינצק. הם שימשו למסאז'ים ויחסי מין בתשלום", סיפר א'. "מבחינת תעריפים, הלקוחות שילמו בין 200 ל-300 שקל למפגש של חצי שעה. כמה הלך למנהלים? הם התחשבנו עם הבחורות שלהם. היו מקרים שהייתי לוקח חצי ממה שהרוויחה עובדת והחצי השני היה נשאר אצלה. הכסף שאני הייתי לוקח היה מועבר לניקולאי, בקריות. דברים כמו השכרת חדרים ודירות ותשלומים הייתי סוגר עם אורלי".

שמה של אורלי, המדאם במכון הליווי שבו הועסק א', עלה בחקירה שוב ושוב. "היא מקריית חיים, כמו ניקולאי. אין לי מושג אם זה השם האמיתי שלה", אמר א'. "אני לא רוצה להסתבך איתה, היא מעורבבת עם אנשים גדולים ואני חושב שהיא וניקולאי שותפים. שניהם היו מחליפים טלפונים כל שבוע כדי שלא יעלו עליהם, וגם אני התחלתי לעשות את זה".

במרכז החקירה עמד התן-וקח עם גרי רבינוביץ', שאורלי וניקולאי הצמידו לו את הכינוי "גרמן". אורלי, אומר א', הייתה זו שהפנתה אותו אל רבינוביץ' מלכתחילה: "כשהכרתי אותה היה לה כבר מחזור גדול של בנות והיא אמרה שיש בחור במשטרה בשם גרמן שיכול לסדר לנו שקט בחיפה".

א' סיפר איפה נפגש עם רבינוביץ' ואיך העביר לו כסף. כמקרה לדוגמה תיאר מפגש ברחוב שפרינצק בחיפה שבו העביר לרכז המודיעין אלפי שקלים. "החניתי את האוטו רחוק ובאתי אליו ברגל. עמדנו ודיברנו ליד האוטו [...] אמרתי לו שיש פה יותר מדי אור ואנשים, אז הוא אמר לי, זרוק את זה בתא כפפות. זאת הייתה הקיה המשטרתית שלו, אוטו עם חלונות שחורים".

א' אמר שהוא "יודע בוודאות" על קשרים שהיו לרבינוביץ' גם עם בעלים של מכוני ליווי אחרים בצפון, כולל המתחרה הישיר בעסק של ניקולאי. "הוא בטח קיבל שם יותר", העריך הנחקר.

נתתי לו 4,000 שקל ואמרתי שזה יגדל בהמשך

גורם שמעורב בניהול מכוני ליווי בחיפה ובקריות אומר שהפנייה לקבלת שוחד באה במקרים רבים מצד השוטרים ולא מבעלי המכונים. "השוטרים פונים אלינו", הוא אומר. "הם יודעים שיש לנו הרבה כסף, אז הם מרחרחים, רומזים ואחר כך מגיעות דרישות ישירות. זה יכול להיות 5,000 שקל או 10,000, תלוי במעמד של השוטר וברמת החשיפה שלו למידע מודיעיני. לנו זה כלום כסף, לשוטר זה המון. הוא יכול להרוויח שלוש משכורות מלשמש מודיע שלנו".

איך מתנהל המגע עם מודיע כזה?
"בדרך כלל בזמן פשיטות או דרך גורמים משותפים".

לא ברור איך נכנס רבינוביץ' לעסקים האלה, אבל א' מספר שהוא הוכיח את עצמו כשבמשך שבועות לא הייתה אף פשיטה על המכון שעבד בו. לדבריו, רק כשהוכח שרכז המודיעין מייצר שקט עבור ניקולאי ואורלי הועבר אליו התשלום הראשון.

"פגשתי את גרמן בבית קפה בנשר. הייתי עם חברה שלי, אבל היא לא ישבה איתנו. נתתי לו 4,000 שקל ואמרתי שזאת רק ההתחלה. את הכסף קיבלתי מאורלי ונתתי לגרמן בתוך חבילה מקופלת מתחת לשולחן. סיפרתי לו שיש דירה בשפרינצק שאנחנו רוצים לפתוח והוא אמר שהוא צריך לדעת בדיוק את הכתובת. בהמשך דיברנו גם על דירה אחרת ברחוב העצמאות. באחד המקרים כן באו שוטרים, אבל קיבלתי מראש מידע שהם צריכים לבוא". א' סיפר גם על מקרה שבו רבינוביץ' התקשר אליו ואמר, "שהבנות לא יפתחו את הדלתות".

המידע שהעביר א' על רבינוביץ' היה מכריע בהשלמת כתב האישום נגד רכז המודיעין שמאחוריו 20 שנות שירות במשטרה. הוא הושעה מהמשטרה ושוחרר למעצר בית עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. נראה שרבינוביץ' עצמו הרגיש מבעוד מועד שסוגרים עליו; א' סיפר בחקירה שבפגישתם האחרונה, בבית קפה בחיפה, השוטר סיפר לו שיש סביבו "לחץ לא טוב".

שבועות לאחר מכן הוחזר רבינוביץ' במפתיע מתחנת חיפה לטירת הכרמל. האם יש קשר בין הרילוקיישן הזה לחקירה הסמויה שכבר התנהלה נגדו במח"ש? האם מפקדיו החלו לחשוד שהוא בקשר עם אנשים מהצד הלא נכון של החוק? לא ברור.

הלקוחות אהבו את זה שאני חיילת

בשלבים המוקדמים של החקירה הגדיר א' את תפקידו בכוח. הוא לא היה רק איש הקשר בין ניקולאי לגרי, אלא גם מי שהסיע את העובדות ואת הכסף המזומן. "הרווחתי 1,000 שקל נקי ביום כולל נסיעות של הבנות", אמר. "בסוף יום העבודה הייתי מחזיר אותן עם הכסף לקריות ומקבל מה שמגיע לי. הייתי גם מלווה את הבנות בלילה, לוקח אותן לבתים פרטיים".

הדברים שסיפר א' על הנשים בתעשיית המין בצפון באו זמן קצר לאחר ששלוש צעירות שפכו אור על היבט אחר שלה: העסקה של חיילות שנקלעו למצוקה כספית ופנו אל מועדוני החשפנות ומכוני הליווי באזור כאמצעי נואש לכיסוי חובות.

"שירתתי שנה ועשרה חודשים בתפקיד מנהלה בצנחנים. כשנשארו לי חודשיים לסוף השירות, אמא שלי חלתה בסרטן והמצב הכלכלי בבית לא היה טוב", סיפרה נ' בתצהיר שהגישה לאחר שנעצרה כעריקה. "בצבא לא כל כך התייחסו לבעיות שלי, אז החלטתי לערוק והתחלתי לעבוד כחשפנית במועדון באזור חיפה ומאוחר יותר גם במכון ליווי. זה עזר לי לכסות את החובות שצברנו, לא הייתה לי ברירה. לא נעים לעבוד במקצוע, אבל זו הייתה הדרך היחידה".

מ', שהגיעה מבית דתי-חרדי בטבריה, שירתה חודשיים ביחידה עורפית כשהחליטה לערוק ולהתפרנס מזנות. "יש לי שמונה אחים בבית, המצב מבחינה כלכלית גרוע מאוד. היה חשוב לי מאוד לשרת בצבא למרות ההתנגדות של ההורים", כתבה מ' בתצהיר לאחר שנעצרה על יד לוכדי העריקים. "הייתה לי מוטיבציה גבוהה, אבל ברגע שהתגייסתי היה להורים שלי פחות כסף כי קודם עבדתי בחנות בגדים, ומשכורת של חיילת זה כלום. כשראיתי שמחפשים כרקדנית במועדון, הלכתי לעבוד. ראיתי ערימות של כסף פעם ראשונה בחיים שלי. משם עברתי לעבוד במכון ליווי. זה לא דבר שרציתי, אבל התרגלתי לזה".

עו"ד גבי שמואלי, שייצג את החיילות בבתי דין צבאי, הצליח לשכנע את התביעה להתחשב בנסיבות חייהן. על שתיהן נגזר חודש מאסר בפועל.

בצה"ל טענו רק לפני מספר חודשים בוועדת המשנה למאבק בסחר בנשים וזנות שאין בקרב חיילות צה"ל תופעה של זנות אלא רק מקרים בודדים ("יש כמובן אלמנט של הסתרה, חיילים לא מדווחים על עיסוק בזנות", סייגה סגנית יועצת הרמטכ"ל לענייני מגדר, סא"ל אושרת בכר). אבל ח', שעבדה במהלך שירותה הצבאי במכון ליווי בחיפה, אומרת שיש הרבה מאוד מקרים בודדים כאלה. "אני מכירה עשרות חיילות וחיילים בתחום הזנות, חלקם חיילים בודדים שזקוקים לכסף כדי לשרוד. הרי הכסף שהצבא נותן זה פירורים", אומרת ח'. "אני שרתתי בבסיס קרוב לבית, ביום הייתי בבסיס ובלילה עבדתי בזנות. הייתי עובדת משעה שש ועד אחת בלילה. בשמונה כבר הייתי בבסיס. הלקוחות אהבו את העובדה שאני חיילת. הם גם שילמו יותר".

דווקא אנשים שמודעים לחוק לא מפחדים

גם הסיפור של גרי רבינוביץ' אינו חד פעמי. בשנים האחרונות היו מספר מקרים שבהם שוטרים מאזור חיפה נתפסו בסיוע למכוני ליווי בתמורה לשוחד כספי - או לשוחד מיני. כך למשל נגזרו בשנת 2013 שנתיים מאסר בפועל על שי קריאף, קצין בתחנת טירת הכרמל שבילה עם נערות ליווי בתמורה לאי הפללה שלהן והסכמה שבשתיקה לפעילות המכון. הוא הורשע בעבירות של סחיטה באיומים, מעשה מגונה, הפרת אמונים ולקיחת שוחד. בגזר הדין קבעו השופטים שהתנהלותו הייתה מבישה וכי נמשכה תקופה ארוכה.

בשנה שעברה גזר בית המשפט המחוזי בחיפה 21 חודשי מאסר בפועל על רס"ב אהרון קדוש, רכז מודיעין לשעבר בתחנת משטרת זבולון שמסר מידע למנהל מכון ליווי ובית הימורים בתמורה לשוחד מיני וכספי. השופט קבע שמעשיו "מכוערים" וכי זאת לא הייתה מעידה חד פעמית: במהלך שלוש שנים קיבל קדוש 25 אלף שקל ממנהל המכון ו-9,000 שקל מבעל מועדון ההימורים.

מפתה לחשוב שתפיסת השוטרים, או המידע שמספקים עדי מדינה כמו א', מסמנים את תחילת הסוף של תופעה שמדינת ישראל החליטה בשנים האחרונות להילחם בה בכל הכוח. זאת גם התחושה שיקבל מי שיסתובב היום באזור הצ'ק פוסט, שהיה עד לאחרונה מרכז תעשיית המין בצפון. "בחצי השנה האחרונה נסגרו שם כמעט כל מכוני הליווי", אומרת לנו י', פעילה בארגוני הסיוע לנשים בזנות שפועלים באזור. "פעם המקומות האלה היו נסגרים ונפתחים, נסגרים ונפתחים. אבל עכשיו ממש שקט. נשאר רק מקום אחד".

זה נשמע כמו חדשות טובות, אבל האמת היא שתעשיית המין בצפון פשוט עברה תהליך דומה למה שקרה לתעשייה הזו באזור תל אביב: מעבר מהמרכז לפריפריה. "מקום אחד עבר לטבריה, מועדון חשפנות גדול שנסגר עבר לכרמיאל, עוד כל מיני התפזרו בין דירות בעכו ובנהריה", אומרת י'. "זה יוצר מצב שגם לארגוני הסיוע יותר קשה להגיע לנשים. במקום פשוט ללכת לצ'ק פוסט ולעבור ממקום למקום, צריך לעשות סע וטייל ברחבי ישראל".

הנשים בתעשייה מרגישות שינוי בשטח בעידן חוק הפללת הלקוחות?
"הן מספרות שיש ירידה בתנועת הזנאים, אבל צריך לזכור שהאוכלוסייה בחיפה ובצפון מורכבת גם מאנשים מהמגזר הערבי, ובשפה הערבית אין הסברה על החוק כמו בעברית. קשה להגיד בוודאות. אני מניחה שאנשים שמודעים לחוק לא מפחדים, ודווקא אלה שפחות מודעים מפחדים יותר, כי הם שמעו שיש חוק אבל לא יודעים מה הוא אומר. הם בטוחים שיהיה להם תיק". הנה זה שוב, הריקוד המוזר של החוק. הוא יכול להיות ראוי ומוצדק, אבל המציאות – לה יש נטייה להחליט בעצמה מה היא עושה עם זה.

בהכנת הכתבה סייעה ליאת בר סתו

• זנות