חלק מהעדויות כוללות תיאורים מיניים מפורטים. למצולמים אין קשר לכתבה
1. בגיל 17, קצת אחרי שאיבדתי את הבתולים, הייתה תקופה של שנה וחצי ששכבתי בה עם הרבה בנות. מהשנייה שהתנשקתי עם מישהי פמפמתי לעצמי במוח "שום סיכוי שאתה מראה כאן חוסר ביטחון". יכולתי להשקיע שעות בפורפליי, אוראלי ומסאז'ים, והכרחתי את עצמי לתפקד בכל מצב, כי הרגשתי שככה צריך. מיד אחרי שהייתי גומר הייתי מעיף את הקונדום ושם אחד אחר, שחלילה לא אאבד את הזקפה. אין מצב לנוח 10 דקות, או להסתפק בסיבוב אחד.
בסוף התקופה הזו יצאתי עם מישהי. הייתי מאוהב, אבל זה נגמר כעבור כמה חודשים. בשבוע הראשון הייתי בסדר, אחר כך נכנסתי לסחרור של סערת רגשות. דיברתי עם החברים שלי והם אמרו: "אתה צריך ריבאונד, לך תעשה סקס עם מישהי אחרת, יעבור לך". ביליתי שעות בצ'טים עד שהכרתי מישהי, והיא באה אליי לסופ"ש.
ישבנו ודיברנו קצת, והעסק התגלגל בצורה מאוד זריזה למיטה. הרגשתי נורא, כאב לי פיזית לעשות את זה. אמרתי לעצמי "יאללה, נגמור עם זה", אבל הרגשתי שאני אונס את עצמי, מכריח את עצמי להיות במצב שלא רציתי להיות בו. זה לא היה קשור לפרטנרית, ולא שלא השקעתי, אבל הייתי על טייס אוטומטי. כשזה נגמר והיא הלכה הייתי בפאניקה מוחלטת.
(דור, 32)
2. לפני כמה שנים חברה קרובה שלי נפרדה מבן הזוג שלה. עד אז היא שיתפה אותי בלא מעט סיפורים עליו: כמה הוא חמוד, צ'ארמר לטיני כזה, ובעיקר כמה הוא מדהים במיטה וכמה הזין שלו גדול. היה לי ברור שהיא מגזימה ומפרגנת לו קצת בצחוק, וזה לא הפריע לי.
אחרי הפרידה התקרבנו יותר ויותר, עד שיום אחד התנשקנו. קבענו דייט אצלה ליומיים אחרי, כשלשנינו ברור שהכוונה היא שנשכב. אלה היו יומיים מהמסויטים שחוויתי. הייתי מלא בחרדות, לא הצלחתי לישון, וכל מה שחשבתי עליו היו הסיפורים על האקס ועל הרגל השלישית שלו. לא הפסקתי לדמיין איך אני אתפשט מולה, אחרי שהיא כבר ראתה את הזין הכי מפואר בהיסטוריה, והדימוי שלי בעיניה פשוט יתנפץ לרסיסים. בטח אני אהיה כל כך נבוך שאני לא אצליח לתפקד, אם היא בכלל תרצה שנמשיך.
הגעתי אליה אחרי שהתאמנתי שעות על שעות: מה אומרים, איך מתנהגים, מה עושים מתי. הכל כדי להיות בשליטה במצב הפגיע הזה. מצד אחד, זה הצליח. תפקדתי, לא נרשמו מבוכה או שיברון לב, אפילו התעליתי על הציפיות שלי מעצמי. מצד שני, זה היה שונה לרעה מכל סקס שהיה לי אי פעם. הרגשתי שאני מנסה להרשים יותר מדי, מחושב יותר מדי, ובגדול עושה הרבה רוח. לא נהניתי להיות איתה, בכלל לא חשבתי על מה שאני רוצה שיקרה, ולמען האמת - גם לא ממש עליה. הבנתי שנכנסתי לתחרות מול הפנטזיה הגברית המושלמת, במקום לבוא ממקום של נתינה ורצון לקבל.
(בן, 34)
3. את ענת הכרתי בפגישת עבודה. הגיע צוות מהחברה שלה ללמוד משהו שהצוות שלי עשה, ובזמן שהאחרים דיברו אנחנו החלפנו מבטים. היא הייתה קולית ומצליחה ונמשכתי אליה. כתבתי לה בהודעה ששמחתי לפגוש אותה, ומשם הפלירטוט נמשך. יצאנו לשני דייטים שכללו הרבה דרינקים, ובדייט השלישי קבענו לארוחת ערב אצלי בדירה.
התקשורת בינינו הייתה פתוחה וכנה, אבל שאלה אחת לא עלתה: אם אני רוצה לשכב איתה. היא הייתה אמא לילד קטן, ופחדתי שניכנס ככה לקשר שלא בטוח שאני מוכן לו. כל מיני תהיות הסתובבו לי בראש, אבל הרגשתי שיש ציפייה, אז שכבנו על הספה.
זה היה כמו לצעוד לגזר דין ידוע מראש. אחרי 30 שניות אמרתי לה שאני לא יכול להמשיך, וזה נגמר באורגזמה חד-צדדית. הרגשתי שאם אני שוכב איתה אני משקר לה, אז הגוף שלי החליט לא לשקר. תחושת הבושה השתלטה על הכל, ורק רציתי שהאדמה תבלע אותי. התחושה שלי הייתה שהיא מחפשת גבר-גבר שיזיין אותה, ואני לא הייתי הגבר ההוא באותו לילה. ככה התחרבן קשר שהיה יכול להיות הרבה יותר מוצלח. אני חושב שהרבה גברים היו במצבים דומים, והרגישו בסקס חוסר נוחות או פחד שהיה יכול להימנע אם רק היינו מדברים יותר. יש מעט מאוד גברים שאני יכול לדבר איתם על זה.
(מיכאל, 40)
<
4. כשהייתי סטודנט הכרתי מישהי שמצאה חן בעיני מהרגע הראשון, והרגשתי שזה זה. רציתי לקחת לאט את הקטע המיני, להיות מוקסם ממנה קודם כחברה ורק אחר כך פיזית. רק שאז, אחרי שלושה דייטים בחוץ, קבענו ללמוד אצלה בדירה למבחנים. עוד לא הרגשתי מוכן לשכב איתה, אז כדי לחשוב פחות על סקס ועליה כמי שאמורה לספק לי אותו - עשיתי ביד לפני שבאתי אליה. אבל אחרי שלמדנו שעה החלטנו לעשות הפסקה, ומצאנו את עצמנו במיטה.
היא שאלה אם יש לי קונדום ועניתי שלא, שבכוונה לא הבאתי. היא אמרה שלה יש. אמרתי שאני מעדיף שלא, אבל הרגשתי שזה מפריע לה. לא רציתי שהקשר ייפול על זה, אז זרמתי. אלא שלא עמד לי. זה היה טיפה מביך, אבל לא חשבתי שזה ביג דיל, כי היה לנו כיף בדייטים הקודמים וגם אצלה עד אותו רגע. בדיעבד זו הייתה הפעם האחרונה שראיתי אותה. המשכנו להתכתב כמה שבועות וניסיתי לקבוע איתה שוב, אבל בכל פעם היא מצאה תירוץ והתחמקה. בשלב מסוים הפסקנו לדבר.
שנים אחר כך המשכתי לחשוב מה הייתי יכול לעשות אחרת. אולי הייתי צריך להגיד לה שאני רוצה להתקדם לאט, אבל פחדתי שיהיה מלחיץ וכבד לומר את זה בשלב כל כך מוקדם ביחסים. תהיתי גם מה היה קורה אם היינו שוכבים באותו לילה, ודיברתי על זה עם חברים. חלקם אמרו שהיא בטח חשבה שאני פשוט לא נמשך אליה. הרי לכאורה גברים תמיד חרמנים ותמיד רוצים סקס, וכשהם לא – זה כי הם לא בעניין שלך. בכל פעם שמישהו העלה את האפשרות הזאת התעצבנתי, כי זה בדיוק ההפך ממה שהיה.
(יוני, 26)
5. יצאתי ממערכת יחסים ארוכה ורציתי להיות קצת רווק. התחלתי עם בחורות ברחוב, במסיבות ובטינדר, מה שהוביל להמון דייטים, אבל עם רובן לא שכבתי. סתם רציתי לעשות משהו בערבים וליהנות, ואם לא הרגשתי כימיה לא רציתי ללכת למיטה. אני חושב שזה נראה להן קצת מוזר.
אחת הנשים שדיברתי איתן בטינדר, שלא פגשתי במציאות עד אז, כתבה לי ערב אחד "בא לי סקס". זה הגיע אאוט אוף דה בלו, אבל הרגשתי שאני צריך לשחק את התפקיד שלי כגבר ולהשיג סטוץ. התקלחתי מהר, נכנסתי לאוטו ונסעתי אליה. כשהגעתי הכלב הענקי שלה זינק עלי, השיחה הייתה צולעת והרגשתי שזה לא הולך לשום מקום.
אחרי כמה שתיקות מביכות היא שאלה "טוב, נלך לישון?". הלכנו למיטה, ומצאתי את עצמי שוכב בינה לבין הכלב. לא היה שום סיכוי לחשוב על סקס בסיטואציה הזאת. אמרתי לעצמי שנירדם, יגיע הבוקר ואני אלך מפה. גם היא לא נראתה בעניין, אבל אולי היא הרגישה שהיא חייבת לי משהו. שנייה לפני שנרדמנו היא אמרה "טוב, נשכב?".
התפשטנו והתחלנו. היא שכבה על הגב, אני מעליה. היא לא רצתה שאנשק אותה. חצי עמד לי. עשינו את זה. לא גמרתי, היא לא נהנתה, גם אני לא. אחרי משהו כמו שבע דקות אמרנו - יופי, יאללה, מספיק. היא אמרה שהיא עייפה ושמחתי. לפני שנרדמנו אמרתי לעצמי שטוב ששכבנו, כי אחרת הייתי צריך לשקר לחברים שלי, ועכשיו אני אספר להם שהזדיינו ואיזה כיף היה. בבוקר חזרתי הביתה גמור. הרגשתי מטומטם ולא הבנתי למה עשיתי את זה.
(יניב, 29)
<<
6. בגיל 19 פגשתי את החברה הראשונה שלי. עד אז אפילו לא התנשקתי, וכשיצאנו למסעדה בדייט הראשון ביקשתי ממנה להתנשק. הרגשתי קצת מוזר לעשות את זה, כי לימדו אותי שגברים אמורים לפעול ולא לדבר, אחרת הם הורסים את הרגע. הדייט השני היה אצלה בבית, ודי מהר היא לקחה אותי לחדר שלה ועמעמה את האור. רציתי לקחת את זה לאט: לא נגעתי עד אז באישה, אפילו לא ראיתי פורנו, ולא הבנתי איך כל הכוראוגרפיה מתבצעת. הייתה שם חדוות גילוי, אבל זה גם הביך אותי מאוד. ידעתי שכגבר אני אמור לשלוט במצב.
היא הייתה הרבה יותר מנוסה ממני, הרגשתי שיש לה ציפיות וזה היה מאוד מלחיץ. כשהתמזמזנו נזהרתי לא לשלוח לה ידיים לחזה ולתחת, נתתי לה להוביל, אבל היא לא הפסיקה לשדר - קדימה, כמה פורפליי אפשר. אמרתי לה שאני מנסה להכיר את הגוף שלה ולהתקרב אליה, והיא אמרה "אז בוא תהיה בתוכי". הסתבכתי עם הקונדום ונכנסתי ללופ של חרדת ביצוע משפילה. היא איבדה עניין והרגשתי אשם. אני חושב שהיא ממש נעלבה מזה שלא עמד לי, וחשבה שאני לא נמשך אליה ולא שאני בחרדה ובמצוקה. לקח לי שש שנים עד שהצלחתי להסתכל לאחור ולהבין שזה היה דפוק לגמרי. זאת הסיבה שאני לא ממש כועס על הבחורה, ברור לי שהיא פעלה מתוך אותן תפיסות עקומות שאני הוצפתי בהן.
אחרי המקרה הזה נאטמתי לכמה שנים. קראתי ספר על אמנות הפיתוי וניסיתי להפעיל את הטכניקות שלמדתי על נשים. לבחורה אחת שהכרתי ברשת אמרתי "את הרבה פחות יפה ממה שחשבתי", כדי לערער את הביטחון שלה. אחרי שנתיים היא אמרה לי שזה ממש צילק אותה, כל כך התביישתי והתחרטתי והתנצלתי. בחורה אחרת הגיבה לגסות ולעוקצנות שלי באותו היחס. היא הייתה ממש מגעילה כלפיי, השפילה אותי וזלזלה בגבריות שלי. חזרתי הביתה ממש פגוע מהדייט איתה והפסקתי להתנהג ככה. כל התקופה הזאת לוותה אצלי בשנאה עצמית, תסכול ותחושת דחייה. רק בגיל 25, כשלמדתי להיות שלם עם עצמי, פגשתי את מי שהיום היא אשתי, והתחלתי להרגיש נחשק כמו שאני.
(אורי, 30)
7. כשהייתי בן 15 הלכתי לחוג אמנויות לחימה. עוזרת המאמן שם הייתה בת 18, היא התחילה איתי והיו לנו שיחות חמודות כאלה. התחלנו לצאת והרגשתי שזאת הזדמנות מהסרטים.
לילה אחד באתי אליה וציפיתי שנתנשק, מה שבאמת קרה. לא היה לי ניסיון ולא חשבתי לעשות משהו מעבר לזה, ואז היא התחילה לשלוח ידיים. האינסטינקט שלי היה להדוף אותה ועשיתי את זה, אבל הרגשתי אשמה ממש גדולה. חשבתי שאני מפספס הזדמנות לזיין. הייתה שתיקה מביכה לכמה שניות, ואז המשכנו להתנשק. הייתי די לחוץ ובשלב מסוים הלכתי הביתה. ירד לה ממני אחרי תקופה קצרה, אחרי שהיא הבינה שאני לא מנוסה וחושש להתקדם, וכנראה לא מספיק גברי בעיניה.
אחרי כמה שנים של התבגרות התחלתי להבין שהיה לגיטימי מבחינתי לסרב, ושהתגובה שלה מאוד פגעה בי. אני מרגיש שמה שעברתי זאת דוגמה קלאסית לתפיסה המעוותת שגברים מחונכים עליה. מטביעים בנו דחף הזוי, לרדוף תמיד אחרי סקס, וקשה מאוד להתגבר על זה.
(יובל, 20)
8. פגשתי מישהי באתר היכרויות והתחלנו לדבר. הייתי אז בתקופה של דיכאון ודרייב מיני נמוך. לילה אחד שוחחנו ואמרתי שאני מצוברח. היא הציעה שאקפוץ לשאכטה וזרמתי עם הרעיון. הגעתי אליה והיא הייתה ממש מהממת וסקסית, אבל לא ממש נוצר מתח מיני. נוצר אצלי מין לחץ פנימי שאני אמור למנף את הסיטואציה לסקס, אבל לא כל כך ידעתי איך. בסופו של דבר רק דיברנו ונפרדנו בחיבוק.
בנסיעה הביתה התעוררו בי כעס ושיפוטיות מאוד גדולים כלפי עצמי. שאלתי את עצמי שוב ושוב: "למה לא יזמת כלום?". אחרי שקצת התבוססתי בזה, נזכרתי ואמרתי לעצמי "אבל בכלל לא רציתי שיקרה משהו!", קלטתי פתאום שהלחץ הזה הוא חיצוני לי באיזשהו אופן. מאז עשיתי צעדים מול הדבר הזה ואני מאפשר לעצמי להיות יותר פגיע וחופשי בסיטואציות מיניות, אבל להגיד שממש השתחררתי מהלחץ הזה – אני לא יכול.
(אמיר, 40)
9. לקח לי כמה שנים להצליח לומר את המילים "לא רוצה" בתוך סקס. לא רוצה עכשיו, או זה לא נעים לי, או אני לא רוצה חדירה. רק כשהצלחתי להגיד את זה, לעצמי ואז לפרטנריות, שמתי לב שיש עלי לחץ. זה כאילו מובן מאליו שגברים תמיד רוצים חדירה ונהנים ממנה, אבל הרבה פעמים זו ממש לא החוויה שלי.
יש גם לחץ גדול על גברים לא לגמור מהר, וכמעט לא מדברים על זה. היו פעמים שניסיתי לחשוב על השואה, או לאונן לפני הסקס, או להישאר עוד קצת בפנים אחרי שגמרתי כדי לא לאכזב. בהרבה מקרים זה גרם לי לא ליהנות בכלל.
יש לי בת זוג קבועה כבר כמה שנים, וכשאנחנו שוכבים אנחנו מדברים תוך כדי, שזה מעולה ועוזר. אבל לפני שנה היא יזמה סקס בוקר, בלי לדבר איתי לפני. הייתי עוד חצי ישן ולא לגמרי רציתי. המין היה די מכני והרגשתי רע אחריו. היה לי קשה עם זה שהיא פשוט הניחה שאני ארצה, כאילו זה מובן מאליו.
(אבי, 25)
10. שמעתי מהרבה בחורות שיצאתי איתן שאני ביישן מדי ולא יוזם מספיק. אחת מהן אמרה לי את זה כבר בדייט השני, כי לא התנשקנו. אחרת התקשרה אחרי שכבר נפרדנו ואמרה שאני נחמד, ושחבל שהגישה שלי תפגע בי בהמשך עם נשים. מישהי אפילו חשבה שאני שומר נגיעה, כי רק בדייט החמישי יזמתי סקס. היא לא ניסתה ליזום בעצמה. זה כאילו שיש קצב נכון מסוים – נשיקה בדייט X, סקס בדייט Y – ושאם אנחנו לא מדביקים אותו זאת אשמתי. לצערי עד היום אני עדיין רואה את הביישנות שלי כבעיה, כי ככה הנשים וגם הגברים מסביבי תופסים את זה. אני מנסה להיות פחות כזה, אבל מרגיש שהאישיות שלי כבר מגובשת מכדי להשתנות.
(שחר, 30)
11. לא יצאתי עם בנות בתיכון. התביישתי והרגשתי שאין לי שפה משותפת איתן, כך שרק בצבא התחלתי לנסות. הייתי בפיגור של 5-6 שנות דייטינג, ולא ממש ידעתי איך להתנהג. היו בחורות שכנראה רצו לשכב איתי, אבל לא הבנתי את זה ולא יזמתי, כי פחדתי לצאת מטרידן או להתקדם מהר מדי. אני יודע שכמה מהן חשבו שזה טרן אוף מוחלט.
יש מקרה אחד שאני זוכר במיוחד. הכרתי מישהי דרך חברים משותפים, היא כתבה לי שאני מוצא חן בעיניה וקבענו דייט. הלכנו לפארק ולבית קפה, דיברנו ודווקא הרגשתי טוב. בסוף פשוט הסעתי אותה הביתה וזהו. נפגשנו עוד כמה פעמים, ובכולן לא היה בינינו מגע. בשלב מסוים היא ניתקה קשר. כשחזרנו לדבר, סתם כידידים, היא אמרה לי שעשיתי טעות גדולה. שהיא רצתה סקס בדייט הראשון, וגם באלה שבאו אחריו. חשבתי שאנחנו סתם מתקדמים לאט.
בשלב מסוים למדתי לקרוא רמזים. למדתי מתי להחזיק למישהי את היד, מתי להתקרב ולנסות לנשק, אם היא מעוניינת בי ובאיזו רמה. החוויות שעברתי פעם נראות לי היום קצת מצחיקות, אבל בזמנו הן ממש הכעיסו אותי. כולנו לכאורה נורא מתקדמים ומודרניים, אבל הבחורות שיצאתי איתן עדיין ציפו שאני אמלא את התפקיד של הגבר האסרטיבי. הרגשתי שתקעו אותי בתפקיד הזה.
(ליאור, 36)
12. בגיל 16, בחופש הגדול, שכבתי עם הבחורה הראשונה שיצאתי איתה. באתי אליה אחרי כמה דייטים, התמזמזנו על המיטה שלה ונסחפנו. הרגשתי שאני לא מוכן לזה, אבל דבר הוביל לדבר והסקס פשוט קרה. לקח לי זמן להודות בפני עצמי שהיא לא אהבת חלומותיי, ושהייתי מעדיף שהפעם הראשונה תהיה עם מישהי אחרת.
אחרי שבוע היא באה אליי. בגלל שכבר שכבנו היה ברור שנשכב שוב, אין לי דרך להסביר למה. הרגשתי שמאוחר מדי לסגת. בפעם הראשונה שכבנו בלי קונדום כי זה לא היה מתוכנן, אבל לא גמרתי. הפעם גנבתי קונדומים לאחי והעברנו את רוב הסופ"ש במיטה. בשבת בערב החלטנו להיפרד: היה לנו נעים יחד, אבל שנת הלימודים עמדה להתחיל, גרנו רחוק והרגשנו שהקשר לא יחזיק.
אחרי שבוע קיבלתי ממנה טלפון. היא אמרה לי שהיא בהיריון ממני, ושמאוחר מדי לקחת פוסטינור. מובן מאליו שנלחצתי נורא, אבל ניסיתי לחשוב מה עושים, למי מספרים ואיך קובעים הפלה. אחרי חצי שעה היא אמרה "עבדתי עליך" ונקרעה מצחוק. אותי זה לא הצחיק בכלל: גם ככה חשבתי שלהיכנס למיטה הייתה טעות, הרגשתי מאוד פגיע, ועכשיו היא גם עושה לי את זה? שנים אחר-כך היא ניסתה ליצור איתי קשר, אבל לא יכולתי לסלוח לה. אני לא חושב שהיא הבינה עד כמה הסיטואציה איתה הייתה לי קשה.
(תומר, 33)