"אני יכולה לעשות לך את המפיות בצבע לבן, שמנת, פנינה, ניוד, קרם ברולה או גבינת שום שמיר", אמרה המעצבת והגישה לי את גוש המפיות על חמישים גווניו. בעלי לעתיד ישב בכיסא שלידי, ואני התחלתי לתהות האם יש סיכוי שהוא בכלל יציר דמיוני, שרק אני חשה בנוכחותו. למה? כי לאורכה של כל הפגישה עימה, המעצבת התעלמה ממנו לחלוטין ודיברה אך ורק אלי.
ישבתי שם והרגשתי שחזרתי בזמן לשנות הרווקות שלי, בהן, מרוב ייאוש מדושבגים תל אביביים, הזיתי לעצמי בן זוג. השתעשתי במחשבה שאולי כל החתונה הזאת היא משהו שאני בכלל מדמיינת. רק אחרי ששמתי את ידי על שלו, ווידאתי שהוא אכן קיים, שאלתי אותה בעדינות, "תגידי, למה את פונה רק אליי?"
המעצבת עצרה את שטף הדיבור ובהתה בי בפה פעור. כשהתעשתה, הפנתה את המבט אליו ואמרה, "אה, זה. זה מעניין אותך בכלל? סליחה. פשוט בדרך כלל הגברים, אם הם בכלל באים, יושבים ובוהים בסרטוני כדורגל בטלפון ורק מחכים שזה יגמר".
במקרה הספציפי הזה אני בהחלט יכולה להבין אותם. לאף אחד הרי לא באמת אכפת אם המפיות הן בצבע שמנת מתוקה או לבן חלומי. אבל מה שהטריד אותי לא היה צבע הנייר שבו האורחים ינגבו את שאריות העוגה, אלא ההנחה הבסיסית שבגלל שאני הכלה - אני האחראית הבלעדית על האירוע. והיא לא היחידה. מאז שהתחלנו לעבוד על ארגון החתונה, יצא לנו לעבור תסריטים דומים גם עם עוד כמה ספקים. רבים מהם פנו רק אליי אפילו ששנינו ישבנו מולם, או ביקשו שהכריע בסוגיות השונות כשהם אומרים דברים כמו: "מה שהבוס תגיד" או, "נו, אז מה את מחליטה, דוקטור?".
טובים השניים
אני לא באמת חושבת שהספקים הם החבר'ה הרעים שרוצים למוטט את החברה. הם פשוט התרגלו. אחרי שפגשו מאות זוגות בהם האישה מקבלת את רוב ההחלטות והגבר יושב כמו עציץ, הם הפנימו שזה המצב הטבעי לכאורה. גם הכסף משחק כאן תפקיד, אפילו עיקרי: כל ספק כזה יודע שלגבר אולי אפשר למכור חליפה אלגנטית וויסקי טוב, אבל לאישה אפשר לדחוף גם איפור, שיער, שמלה, תכשיטים, טיפולי יופי וצדפה גדולה וצבעונית לצאת ממנה. אבל לא כל הזוגות מתנהלים בצורה כזאת, וגם אלו שכן -למה בעצם זה חייב להיות כך?
להרבה נשים היה הרבה יותר כיף אם בני הזוג שלהן יהיו חלק פעיל בארגון החתונה. לא מעניין אתכם המפות? גם אותנו הסוגייה הזאת לא מרתקת במיוחד. אבל אנחנו מתעסקות בזה כי צריך וגם זה חלק מארגון החתונה. תתפלאו, אבל לא תמיד אנחנו רוצות להחליט על הכל לבד ולעשות את הכל לבד, ונשמח מאוד לעזרה שלכם, גם בדברים הקטנים.
מצד השני, צריך שניים לטנגו, ויש נשים שלא נותנות לגברים שלהן מספיק מקום להתבטא או לקבל החלטות. במו ידיהן הן גורמות להם להרגיש מיותרים. בעיני זאת טעות וחשוב לזכור שלמרות כל תשומת הלב שכלה רוצה לקבל, מדובר בערב זוגי שאמור לבטא את הרצונות של שניכם.
ארגון חתונה הוא פרויקט גדול ומורכב והרבה יותר תהנו אם תעשו את זה ביחד, הרי לא סתם בתנ"ך כתוב "טובים השניים מן האחד". העשייה המשותפת תקל על שניכם, תשפר את האווירה ותהווה תשתית טובה לזוגיות רבת שנים. ולכם הספקים: אם יושבים מולכם שני אנשים, תשתדלו לדבר עם שניהם. זו אפילו לא תקינות פוליטית, זה נימוס בסיסי.
נתקלתם בסיפורים נוספים מעולם החתונות? ספרו לעדי רם בפייסבוק.