יין לבן וגבינות. שידוך מגן עדן? | צילום:
לא יודעים כלום, אבל ממש כלום, על יין? הגעתם למקום הנכון. שמעתם משהו על זה שסטייק הולך עם יין אדום, אבל לא הבאתם את עצמכם להבין מה הקשר? טוב שבאתם. חמש דקות ואתם יודעים מה להזמין ליד המנה, ואפילו למה.
פרט ראשון שכדאי לדעת, בבואכם לערוך היכרות ראשונית עם עולם היין, הוא שרוב היינות נקראים על שם זן או זני הענבים שמהם הם עשויים. קברנה סוביניון, למשל, הוא שם של זן ענבים, וכך גם שרדונה, סירה ומרלו. יין זני הוא יין שעשוי מזן אחד של ענבים ויין גנרי הוא כזה שמכיל עירוב זנים. שיטות הייצור של היינות הלבנים והאדומים שונות, וישנם זנים מיוחדים שמיועדים לכל אחד מהם (יש גם יינות לבנים המיוצרים מענבים אדומים, אך אין יינות אדומים המיוצרים מענבים לבנים).
לבנים: קלילים ומוגשים קרים. יין לבן יכול להיות יבש או חצי יבש, כשההגדרה מתייחסת לכמות הסוכר שנותר ביין אחרי תהליך התסיסה: היינות החצי יבשים מכילים יותר סוכר והם מתוקים יותר מהיבשים.
אם אתם מחפשים יין ללוות איתו את הארוחה, עדיף לבחור ביין יבש כמו שרדונה וסובניון בלאן. היינות החצי יבשים דוגמת הריזלינג או הגוורצטמינר – שנחשב לאיכותי ועשיר יותר בטעם – הם מתקתקים, ולכן עדיף לסיים איתם ארוחה.
הסיבה שנוהגים להמליץ על יין לבן לארוחות של דגים, פירות ים או מאפים היא קלילותם היחסית של הלבנים, העולה בקנה אחד עם ארוחות שכאלה. בארוחות של סטייקים או מנות קדירה יש סכנה שהאוכל יאפיל על טעמיו העדינים של היין, במקום להחמיא להם.
אדומים: יינות יבשים (כלומר לא מתוקים) שמוגשים בטמפרטורת החדר, לרוב בעלי נוכחות חזקה יותר מהיינות הלבנים. יש גם יוצאי דופן, ובהכללה גסה ניתן לומר שמרלו ושירז (זן שנקרא גם סירה או זינפנדל) קלילים יותר ויכולים ללוות גם מנות דג, פירות ים או מנות בשר פחות כבדות כמו סטייק טרטר. קברנה סובניון ופינו-נואר עשירים יותר, כך שהם מתאימים בעיקר למנות בשר כבדות.
רוזה: יצורי כלאיים. הרוזה עשוי מזן ענבים שמשמש להכנת יין אדום, אך מיוצר בטכניקה שמייחדת יינות לבנים. מדובר ביין חצי יבש שמוגש קר, טעמו מתקתק מעט והוא מתאים ללוות ארוחה קלילה. היזהרו: אין הרבה יקבים שעושים רוזה היטב ואפשר ליפול על בקבוק בעייתי שיהיה, למשל, מתוק מדי.
שמפניה. מוגש קר ומתאים לארוחה קלילה | צילום:
istockphoto
מבעבעים: כאן אנחנו פוגשים שני סוגים: יש יינות מבעבעים שבהם הבעבוע הוא תוצר של הכנסת גזים מלאכותית (כמו במכשיר סודה), וכאלה איכותיים ונחשבים יותר, שבהם הגזים הם תוצאה של ייצור בשיטה טבעית. במקרה הזה תמצאו על התווית כיתוב כגון: " "Method Traditionell, "Methodo" או Classico"". "Cuve Close" היא מעין שיטת ביניים בין השיטה המלאכותית לאלו הטבעיות. זה המקום לציין שאף יין מבעבע, איכותי ככל שיהיה, אינו שמפניה אם הוא לא יוצר בחבל שמפיין בצרפת.
היינות התוססים יכולים להיות לבנים, אדומים או רוזה, יבשים או חצי יבשים. הם מטפסים באיכות ובמחיר, כשבפסגה נחה כמובן השמפניה. את התוססים האיטלקיים (אלו שנקראים למברוסקו) או הספרדים (קאווה) ניתן להשיג בארץ במחירים טובים ולרוב הם מאוד מוצלחים.
יינות מבעבעים מוגשים קרים, ובהחלט מתאימים ללוות ארוחה קלילה או לפתוח אותה – וקצת פחות הולמים ארוחה בשרית כבדה.
= תגובה ללא תוכן
= תגובה עם תוכן
