יעל ועמית הכירו לראשונה לפני 7 שנים, בבסיס בוינגייט. פגישה אקראית שלא ניצת בה משהו ממשי, אבל ללא ספק זרע האהבה נטמן. ולא, אין כאן כפל לשון - תירגעו, סוטים. שנתיים לאחר מכן, הם נפגשו שוב במסיבה והחליפו טלפונים. אחרי שלושה חודשים של זוגיות מתוקה, יעל טסה לטיול הארוך בדרום אמריקה. עמית טס למרכז אמריקה ובמשך חמישה חודשים, הם הפרידו כוחות. אבל גם הנופים של אמריקה והפיתויים שבחוץ לא עצרו את הזוג הזה. אחרי שחזרו, הם העבירו שלוש שנים נוספות של זוגיות רחוקה (היא בלימודים שבצפון, הוא בלימודים בהרצליה). הזוגיות שרדה מסופ"ש לסופ"ש עד שסוף סוף נתיבי החיים של השניים התאחדו לכתובת מגורים אחת.
ההצעה הרומנטית הגיעה חמש שנים אחרי שהפכו לזוג ונענתה בחיוב ובדמעות. החתונה שתוכננה להיות אינטימית יותר, התנפחה לידי 450 איש שבאו לשמוח בשמחתם ואת הכל הם תקתקו בארבעה חודשים. ביום האירוע, כל מה שיכול היה להתפקשש - קרה. רגע לפני החופה, יעל (רזה רזה אבל אוהבת לאכול) לא יכלה להתאפק ובלסה את הסינטה שהוגשה להם לחדר בשנייה וחצי, וכל הרוטב נשפך על השמלה הלבנה החגיגית. ערימות של מגבונים הצליחו לטשטש את הצרה ולמנוע התקף לב קטן, אבל אז היא גם שכחה את הזר כלה בחדר ואת הברכה שכתבה לעמית אהובה בחופה. אבל סוף טוב הכל טוב: הזר ניצל, השמלה נוקתה חלקית והברכה? נעלמה, אבל במקום - היא פשוט אלתרה הקדשה מהלב, וזה יצא הרבה יותר טוב מהמקור.
אז לנו יש את האלבום שלהם. פייר? לא היה פשוט לבחור את התמונות, כי בכל אחת היה סיפור אחר לספר. ובכל זאת, הצלחנו לסנן לכדי היפות ביותר. מזל טוב!
יש לך אלבום חתונה ששווה לדבר עליו? דברי איתנו: women@mako.co.il