חתונות בישראל מייצרות בכל פעם טרנד חדש, והנה עוד אחד מהם: את הרב לבוש השחורים שמקדש את הזוג המאושר מחליף ידוען, מאברי גלעד ועד אברום בורג שעורכים את החופה. הרבנות לא מכירה בהליך הזה, ההלכה דווקא כן. "באמצע ארוחת ערב אני זז מהכסא כורע ברך, ושואל התנשאי לי?", מספר חביאר אליסי על הצעת הנישואין לאשתו איזבל. הוא לא היה מופתע מהתשובה.
עשר שנים חלפו מהחתונה שלהם בקפריסין. אחרי שתי בנות, הם החליטו שהגיע הזמן להתחתן גם פה, לפי כל כללי הטקס. "רציתי שהוא ישבור את הכוס, רציתי חופה", מודה איזבל. "למרות שאני לא יהודיה, רציתי חתונה מסורתית יהודית. אני אוהבת את זה. אני אפילו יותר מסורתית ממנו". לשניים היה ברור שהם רוצים מישהו מיוחד שיחתן אותם, ולא רק בגלל העיתוי, או בגלל בעיית הדת. "וברגע שעושים חתונה לא קונבנציונלית, אז השם הראשון שעולה זה אברי", אומר חביאר.
איך ייראה הטקס? אתם קובעים
"כבר הרבה מאוד שנים אני חושב שהחתונה זה דבר שהוא לא דבר טכני", מסביר בורג למה הוא עושה זאת."אני משתגע כשאני רואה שבאים אורחי חתונות שלא מכירים את בני הזוג, ומספרים בדיחות שלא מצחיקות אף אחד. כולם לכאורה מרוצים, ומפספסים אולי את הרגע המדהים ביותר בחייו של אדם. זה רגע נורא שמח".
זה לא חדש. הרבה זוגות מעדיפים, כל אחד וסיבותיו הוא, לא להתחתן ברבנות. יש את קפריסין, יש רבנים רפורמים, ועכשיו יש גם אופציה נוספת. "אני עושה שתיים בחודש. בקיץ – אחד בשבוע, נאמר", אומר אברי גלעד. "אני לא עובד בחתונות, יש לי חיים. אבל יש עניין כזה, של לתת תשובה לאנשים שאין להם. הם רוצים להתחתן, ואין להם משהו שיעשה להם שמח".
"כל החתונות אותו דבר בדיוק"
הם באים מהתקשורת, מהתיאטרון ומהפוליטיקה. רגילים לאור הזרקורים, לאו דווקא אלה של צלמי החתונות. ועכשיו הם לוקחים על עצמם תפקיד חדש בקריירה – עורכי חתונות. "בפעם הראשונה שעשיתי את זה, אז זה היה באמת קצת מוזר לי, כי זה מסוג הדברים שבחיים לא הייתי מעלה על דעתי שאני אעשה", מתאר גדי סוקניק, שברפרטואר שלו רק כמה חתונות בלבד, כולן טובות אישיות, כמו במקרה של צלם הפפראצי ברק פכטר ובת זוגו נועה.
"אחרי הגירושים של ברק, הוא אמר שאם הוא יתחתן שוב, אני אחתן אותו, ואני הסכמתי. ואז הוא התחתן שוב". "קודם כל, רצינו טקס מאוד אישי, ובדרך שלנו", מספרת נועה, "וגדי הרבה יותר מדבר אלינו מאשר רב. לא שאני חס וחלילה מזלזלת במוסד הרבנות, אבל זה הרבה יותר דיבר אלינו". הטיוטות לטקס עברו במייל, עד לנוסח המוסכם.
ביום האירוע, מנסה אברי גלעד להרגיע את החתן: "תהיה אורח בטקס של עצמך. כל החתונות אותו דבר בדיוק, ולא משנה כמה אתה רוצה שהיא תהיה שונה, היא תהיה בדיוק אותו דבר. וזה בסדר גמור, אז בוא נעשה את זה אותו דבר, אבל נעשה את זה חמוד". גם בטקס עצמו הוא מתבל בציניות: "כמה מאיתנו אחרי עשר שנים מוכנים לעבור את הדבר הזה? אנחנו אחרי עשר שנים בדרך כלל מתים בתוך הזוגיות שלנו, והם חיים לגמרי. הם אפילו החליטו להתחיל מההתחלה. איזה כיף להם!".
למרות שמדובר באלטרנטיבי, רוב בני הזוג והמחתנים דבקים בטקס היהודי. "אבל זו לא סוגיה של כיפה", מבהיר בורג. "אני מבקש לשלב את בני הזוג המודרניים, כמות שהם, עם המסורת. והשילוב הזה הוא מאוד עוצמתי".
גילה אלמגור: מוכנה לחתן כל מי שרוצה אותי
_b.jpg "גילה אלמגור ויעקב אגמון - חתונה אמיר פיי גוטמן אור (צילום: אורי אליהו)")
ומה עם הכסף? בדייט הראשון עם ניר ואלחנדרה, אברום בורג קבע את כללי המשחק. "הדבר הראשון שהוא אמר לנו זה שהוא לא ייתן לנו מתנה, והוא לא רוצה מאיתנו כלום", מספר הזוג. בתרבות שבו המעטפות עוברות מז'קט לז'קט, גם להסכמים של בורג לא תמיד מאמינים. כמו שקרה לו פעם אחרי חתונה בצפון. "פתאום מהפינה מופיע מישהו, מסוג האנשים שאתה לא רוצה שיופיעו במגרש חנייה חשוך באיזה שדה בצפון", מתאר. "הוא אומר לי: כבוד הרב! כבוד הרב! ואני אפילו לא ידעתי שמדובר בי. הוא המשיך 'אברום! אברום! שכחת משהו! ומעביר לי סטפה גדולה של כסף".
רובם עושים את זה בחינם, יש כאלה שגובים מכמה מאות ועד כמה אלפי שקלים. "כסף כמובן זה לא העניין", מבהיר אברי גלעד. "כלומר, זה גם העניין, אבל זה שירות שהוא שליחות. אמנם שליחות שאני מרוויח עליה מאוד יפה, אבל זה כיף".
"להיות סלב זה לא מספיק, צריך להתכוון באמת"
אין לזה אודישן, פיילוט או פרומואים, ואולי גם הם לא רואים בזה את תפקיד חייהם, אבל לרגע אחד אברי, אברום, גילה וגדי – ועוד רבים אחרים שעורכים חתונות, חתומים על אחד הרגעים הכי משמעותיים בחיי בני הזוג. "אני מקווה שכל מי שעושה את זה, עושה את זה בחרדת קודש", דואג גלעד. "אני מקווה שהוא לא מסתפק בזה שהוא סלב, אלא שהוא עושה את זה באמת, בהתכוונות שיש לו מה לתת. זה שאתה סלב זה מספיק לשתי דקות, ואחר כך אם אתה לא עושה עם זה משהו, זה פשוט צונח ולא נשאר כלום".