כשמאור כחלון, סטודנטית לחינוך בת 22 מחדרה, קבעה לפני מספר חודשים את התאריך לחתונתה עם בן זוגה פרץ בן חמו, הדבר האחרון שהיא חשבה שיקרה הוא שהאירוע ייפול על התאריך של האזכרה הרשמית לציון תחילת מבצע צוק איתן - שם גם נפל אביה, רנ"ג רמי כחלון ז"ל. "כשהבנתי שהאזכרה מתקיימת באותו היום הלב שלי התכווץ", היא אומרת, "אמרתי לעצמי 'איזה תאריך בחרת לך, איך השמחה קשורה בעצב', אבל בסוף הבנתי שזו תהיה חוויה עוצמתית".
לבן חמו ולאביה היה לדבריה קשר מיוחד לאורך כל חייה, "הוא היה האדם הכי מדהים שהכרתי. לא יכולת שלא לעמוד לידו ולראות איך טוב הלב שלו מתפרץ. הוא תמיד דאג ועזר לכולם, גם בדברים שנראים לא חשובים", היא מספרת, "כל החברים שלי ידעו שכשאבא של מאור בשטח אין מה לדאוג, החיבוק שלו תמיד שמר עליי ודחף אותי".
לפני שבע שנים, בשלוש לפנות בוקר, בזמן שבן חמו הייתה בטיול בצפון של האולפנה שבה למדה, נודע לה על הטרגדיה. "המדריכה העירה אותי ואמרה לי לשטוף פנים ולהתארגן. ראיתי שני שומרים מולנו, אבל בגלל ששהינו במקום מאובטח לא ייחסתי לעניין חשיבות. הם שאלו אותי אם קוראים לי מאור ואם אני הבת של רנ"ג רמי כחלון ועניתי שכן. הם אמרו שאבא נפצע קשה ושאני צריכה להתלוות אליהם".
אז הוסבר לבן חמו כי בעת פינוי אפודים של לוחמים נפצע אביה - ששירת כנגד לוגיסטיקה ראשי בגדס"ר צנחנים - מפיצוץ רימון. "הוא צעק לחיילים להתכופף וקיבל כמעט את כל הרסיסים. גם לפני שהמסוק פינה אותו הוא שאל על החיילים שלו. הוא אדם שלא משנה כמה הוא פצוע הוא יתרכז באנשים אחרים וישאל מי צריך אותו, כי הוא תמיד עושה את ההכי טוב שלו", היא מתארת. לאחר חמישה ימים נפטר אביה מפצעיו. "זה היה אחד הרגעים הכי קשים שיש. פתאום הבנתי שכל החלומות, הבקשות והתפילות שלי היו לשווא והרגשתי אכזבה. הייתי בטוחה שהוא יקום וזה לא התגשם. היה לי משבר אישי ושאלתי את עצמי למה הייתי אופטימית ומלאה באמונה במשך כל הימים האלו אם בסוף אבא שלי נהרג", היא נזכרת.
מאז נפילתו המשפחה מגיעה בכל שנה לאזכרה הרשמית בנוסף לזו הפרטית שהם מקיימים מספר שבועות לאחר מכן, ביום נפילתו. השנה, כאמור, השמחה התערבבה עם העצב הכבד – כשהחתונה ויום הזיכרון התרחשו באותו היום. "קיבלתי הודעת סמס על האירוע ולא שמתי לב לפרטים. כשהבנתי שהאזכרה מתקיימת באותו התאריך של החתונה לא ידעתי איך להגיב או להסביר את מה שאני מרגישה", היא מספרת. "כל שנה באזכרה הרגשתי ריקנות שלא הצלחתי למלא ולכן היה לי חשוב להתחתן לפניה. אחרי האזכרה אנחנו נוטים לכאוב ואז להמשיך בחיים כרגיל אבל היה לי חשוב שזה ילווה אותי במהלך התקופה הזו, דווקא כשאני מתחתנת", היא מסבירה.
ובכל זאת, מאור החליטה לקיים את החתונה באותו התאריך, "הרעיון של להתחתן ביום שגרם לשינוי כל כך משמעותי בחיים שלי הרגיש כמו סגירת מעגל. הרגשתי שהתאריך הזה לא סתמי, הוא בא כדי להראות מה זה אומר 'בחרת בחיים' ואיזו זכות זו להתחתן".
במהלך האירוע, היא אומרת, היא הרגישה שאביה נמצא איתה. "הרגשתי אותו בכל צעד שעשיתי לעבר החופה", היא מספרת, "מצד אחד הרגשתי את החיבוק והגאווה שלו ומהצד השני את החיסרון מכה בי, כי זה מזכיר שמשהו לא שלם. החתונה נתנה לי כוחות מחודשים. השירים קיבלו משמעות אחרת - תפילה שיהיה לעם שלנו טוב, שיהיה שלום, שלא יהיו יותר אסונות ושאף אבא או אמא לא יחסרו בשום חופה לעולם".
את מאור גם מלווה עמותת "משפחה אחת", המסייעת למשפחות שכולות. "זאת ללא ספק משפחה שנמצאת איתך ומאחוריך בכל שלב ושלב, גם בשמחות וגם בכאב", היא מציינת.