הנה אייטם אופטימי על אהבה: מתוך כל השאול מופז שמסביב וגל האלימות חסרת הטעם, עלה הרעיון ללכת לשבזי, למרכז סוזן דלל. יצאנו עם מצלמה לנווה צדק כדי לראות זוגות לפני החתונה, אהבה בלי אינטרסים. הרחבה הכי יפה של העיר, היא אחר הצהריים עדיין ממלכת המתחתנים, כיכר שהפכה לתחנת חובה בדרך לחופה ממש לפני קבלת הפנים. החיים שלנו הרי מחולקים לצילומים - אני מצולם משמע אני קיים, והרי החתונה עומדת רחוק מעל כל האירועים של חיינו.
הממהרים באים לסדרה מהירה ברחבה בין הבניינים, 10 דקות לכל זוג. המשקיעים עושים סיבוב בסמטאות נווה צדק, ומי שמתסכל מבחוץ חושב שאין צרות בעולם בכלל.
זוגיות זה אכן דבר מסובך. אני יכול לספר מניסיוני שזה לא תמיד קל, אבל בנווה צדק זה הזמן רק לחייך. זה מעין יום ייחודי כזה שגם אתאיסטים לוקחים לעצמם רב, רק אחד מתוך 20 זוגות מוותר על הקלישאה ועל הרבנות, אבל כנראה שגם קלישאות זה עניין של זווית צילום.
בשפיים כבר פורשים את המפות הלבנות, הדי-ג'יי מסדר את הדיסקים והקייטרינג שלכם מחמם תנורים. אחר צהריים אחרון בלי טבעת, חתן כלה בשמלת קצפת בדרך אל השקיעה. ועכשיו - רק דבש עם נגיעות סילאן.