השעון צלצל ב-8 בבוקר. בן זוגי הסתובב לעברי במיטה, ושאל בעיניים עייפות "לאן את הולכת?". אבל אני כבר זינקתי מהמיטה חדורת קרב, כאילו אני יוצאת לתרגיל כוחות משולב ולא לסייל שמלות הכלה של הילה גאון. "טוב, רק תיזהרי שלא ידרסו אותך", אמר הבחור וחזר לישון. בינינו, גם אם ידרסו, אני בטוחה שעד החתונה זה יעבור. אחרי הכל, שמלת כלה ב-900 שקל לגמרי שווה את זה.
אין עדיין תאריך , אבל למה שלא תהיה שמלה?
זאת כבר השנה השלישית שהמעצבת מציעה מכירה מיוחדת של שמלות מעונות קודמות. המכירה המוזלת והאטרקטיבית נמשכת יומיים, והמחירים של השמלות נעים בין 900 ל-3,900 שקל. מרגע שקיבלתי את ההצעה המיוחלת, היה לי ברור שאין לי שום סיבה הגיונית וכלכלית להשקיע יותר מזה על שמלת כלה. אז נכון שאין לי עדיין תאריך, אבל ממתי זה עצר בעדי בעבר?
בדרך לשם התנגן לי בראש הקטע האלמותי מ"חברים", שבו מוניקה מחפשת שמלת כלה בסייל, כשהיא מלווה במשרוקיות, רוח קרב ופיבי ורייצ'ל. בסופו של דבר היא מוצאת את עצמה בקרב עקוב מדם על שמלת חלומותיה, עם בחורה אחרת שאותה שמלה היא גם האחת שלה. בסדרה זה היה חינני, במציאות זה בטח פחות, וקיוויתי מאוד שהכלות בישראל יהיו יותר שפויות, בטח כאלה שרוכשות בבוטיק קטן ואיכותי כמו זה של הילה גאון.
כשהגעתי לחנות ב-9 בבוקר כבר היה תור של כ-15 בנות. כולן נראו מכוונות מטרה כמוני, כולן בחנו את המתחרות. כדי להימנע מכאוס מוחלט, המוכרות הכניסו רק 10 בנות כל פעם, והקבוצה הראשונה כבר הייתה בפנים. לנו, הבחורות שנותרו בחוץ, רק נותר להסתכל בקנאה על השמלות הממתינות ולעשות "עין רעה" לנשים שבפנים, שבכל רגע נתון יכולות לגנוב מתחת אפנו את שמלת החלומות. "תעזבי את השמלה, זה בכל מקרה לא יהיה לך יפה, תעזבי את זה!", שמעתי את אחת הבנות לידי ממלמלת בתפילה, כשקלטה שמישהי שמה יד על שמלה שחשקה בה מבעוד מועד.
"לבנות עם מטרה אין בושה"
אחרי כמה דקות, הגיע גם הרגע הגדול שלי להיכנס להיכל הלבן. בשלב הזה המוכרות כבר לא שמרו על כלל "עשר הבנות" ופשוט נכנעו לזרם הבריידזילות שלא רואות בעיניים. הללויה, הגענו! חשבתי, לפני שהספקתי להגיד "מה זה פאייטים?" רוב שמלות כבר נחטפו מהקולבים. ההלם הראשוני גרם לי לאבד זמן מיותר, והותיר אותי עם נפולת של שמלות כלה מאוד לא רצויות. בשן ועין הצלחתי בכל זאת ללכוד שלוש אופציות חצי ראויות, וניגשתי אל מאחורי וילון ההלבשה הקטן שהתקינו בחנות.
שם גיליתי את מה שידעתי תמיד: לבחורות עם מטרה אין בושה.
רוב הבנות היו כבר בשלבים שונים של עירום, וחלק מהן הסתובבו בחזייה ותחתונים בחנות כאילו מדובר בקוד לבוש נורמלי לחלוטין. תחרות יקרות ושיפון עדין התעופפו ונזרקו לכל עבר, ואני ניסיתי להבין איך למדוד את שמלת הכלה שבחרתי בלי עזרת המוכרות, שהיו כמובן עמוסות. בשארית כוחותיי ניסיתי להגיע למוכרת אחת שאמרה לי: "זה פשוט טירוף מה שהולך כאן, אני לא מצליחה להגיע לכולן".
לאחר שחלק מהבנות התחילו למדוד, והמצב קצת נרגע, התחלתי להסתכל מקרוב על המבחר. באחת היה קרע בגב, בשנייה התחרה הייתה קרועה ונפולה, ובשלישית היה כתם שחור בקדמתה. חלק מהשמלות היו מראש במצב לא משהו, והעובדה שהן נמדדו על ידי עשרות בחורות ונזרקו על הרצפה באותו הרגע לא עבדה לטובתן.
"השמלה קצרה לך מדי, ואת צריכה להוריד 5 קילו"
אבל אז, כמו שמש שיוצאת ביום חורפי, מצאתי סוף סוף שמלה שעלתה עליי ונראתה די טוב. התלבטתי עם עצמי מול המראה, כשאמא אחת החליטה לקחת אותי תחת חסותה. "מה, באת בלי מלווה?", שאלה ברחמים.
ניסיתי להסביר לה שתחת הנסיבות, מלווה רק תסבך את כל העניין, אבל היא כבר החליטה לעשות לי אנליזה מדוייקת ונטולת רחמים: "השמלה קצרה לך מדי, ואת צריכה להוריד 5 קילו כדי שהיא תיראה עלייך טוב", פסקה האמא האלמונית, ופתאום התגעגעתי כל כך לאמא שלי.
חזרתי לתא הלבשה כדי למדוד עוד שמלה וחשכו עיניי – השמלה הלבנה שלי, זאת שהבאתי מהבית, נעלמה. מישהי גנבה לי את השמלה, ואצטרך ללכת הביתה עירומה. כל ניסיון לבקש עזרה מהבחורות שסביבי נתקל בחומה. הן כמובן עסוקות בלמצוא את שמלת חלומותיהן, ואין להן זמן להתפנות לזוטות של בחורה אלמונית. הייתה שם אפילו אחת שהעזה לנזוף בי: "נו, מי בא למדוד שמלת כלה עם שמלה לבנה?".
הייתי די קרובה לענות לה, אבל ראיתי שהיא במצוקה אמיתית ושיחררתי את האומללה. לשמחתי, כעבור כמה רגעים של פחד אמיתי שאשוב הביתה באוטובוס לבושה בחזייה ובתחתוני סבתא, השמלה שלי נמצאה זרוקה, בפינה מרוחקת, לצד כמה שמלות לבנות כמוה. כשבאתי לחבק אותה לחיקי, אחת הבנות צעקה עליי "אני מודדת את זה!". לרגע חשבתי למכור לה אותו תמורת אלפייה, אבל המחשבה על העירום באוטובוס עצרה אותי.
כעבור שלוש שעות, יצאתי מהתופת. גיליתי שהישראליות הן כמו הניו יורקריות בדיוק: אמביציוזיות ולא רואות ממטר. במיוחד כשמדובר במשי לבן וקצת תחרה. בסופו של יום, המסקנה ברורה: בריידזילות, לא משנה מאיזה סוג, הן עם מסוכן, ומוטב יהיה לי לחפש שמלה שתתאים לי בול במקום מעט יותר נינוח.
