נגד גן אירועים: החתונה שלי לא תראה כמו שלכם

חתונה בשטח (צילום: Heidi van der Westhuizen, Istock)
מגיעים בקרוב? אנחנו הולכים כבר שעה באחו המעופש הזה | צילום: Heidi van der Westhuizen, Istock

בשלב מוקדם מאוד של תכנון החתונה הבנתי שאני לא הולכת להתחתן בגן אירועים. האופציה לבחור באולם כלל לא עלתה בחשבון, ובהתחלה עוד הייתי תמימה להניח שאוכל למצוא גן שימצא חן בעיני. מה, בטוח יש זוגות כמונו שמחפשים משהו פשוט, סולידי, לא מפונפן, לא מפולצן, לא מהודר מדי ולא מצ'וקמק לגמרי. בטוח יש אנשים שמרגישים, כמונו, לא בנוח בתפאורת גני אירועים עם דשא וריהוט לבן, ושלא יכולים לתאר לעצמם שהתפאורה הסינטטית הזו תהיה זו שתעמוד ברקע האירוע הכי גדול שלהם. ואם יש זוגות שמחפשים גן כזה – הרי שבטוח שהוא קיים.

אז התחלתי לראות גני אירועים. על שני דברים אמרתי שלא אתפשר: לא רוצה תאורה צבעונית על העצים (דוחה וולגארי), לא רוצה חצץ בשביל הגישה (סתם מאוס). אה, גם לא עצי דקל ננסיים, שולחנות מרובעים או סידורי פרחים; ובקיצור, לא רוצה שום דבר מהדברים האלה שמרכיבים את מראה החתונה הישראלית הממוצעת, כזו כמו שיש לכולם. חשבתי שאמצא משהו כזה בקלות. כמובן שלא מצאתי.

דווקא לא רצינו "חתונה מיוחדת". רצינו חתונה צנועה, כפרית, פשוטה באמת. הבנו שהדרך היחידה להרכיב אירוע כזה תהיה ליצור אותו בעצמנו, כלומר להתחיל מכלום, משטח פתוח, ולבנות פרט בפרט משם.

אין ספק – מדובר בכאב ראש, בבלאגן, ובעיקר בסיפור שעולה הרבה כסף; אבל בערב האירוע, כשהשקפתי על צלע ההר החשוף בו בחרתי להתחתן כשהוא חגיגי ומוכן לקבל את האורחים שלי, ידעתי שאני מסתכלת על אתר החתונה שלי – וידעתי שלטוב ולרע, היא לא נראית ולא תראה כמו חתונה של אף אחד אחר. (נועה יחיאלי)

חתן וכלה מסתכלים אל האופק (צילום: istockphoto)
צופים אל עבר החור האקזוטי בו בחרנו להינשא | צילום: istockphoto
בעד גן אירועים: תפסיקו לגרור אותנו לחורים שלכם

כשמדובר בחתונות בשטח, זה תמיד אותו הסיפור: החתן, אחיו ועוד שלושה גברברים מגיעים שבוע לפני האירוע אל השדה, ובמשך שעות מסכלים, עודרים, בוצרים, חופרים או אלוהים יודע מה עושים שם. אחר כך צריך להביא גנראטור, לתאם עם המשאיות של הציוד שיגיעו איך שהוא אל החור הזה, לדאוג לשירותים באמצע השומקום – ועוד לא הגענו לדבר על האורחים. האורחים יצטרכו, כמובן, להדס בעקבים על שביל העפר בדרך היורדת אל הכפר, ולנקות את אותן נעליים מאבק בשובם אל הציוויליזציה בתום האירוע. וכל זה רק כי היה לכם נורא חשוב להתחתן בטבע, נטורל, בלב השדה המהמם מול השקיעה.

פלצנים, נמאסתם. התוצאה העיצובית של כל העבודה הקשה וכאב הראש שאתם משקיעים שווה בסופו של דבר, במקרה הטוב, למראה של גן אירועים סטנדרטי. הרי לא יהיה שום דבר מיוחד לא במפות, לא בכלי ההגשה ולא בעיצוב מרכזי השולחן שתבחרו; חוץ מהנסיעה בדרכים לא-דרכים והקללות על האבנים והקוצים שיתקעו לנו בנעליים, לא תרוויחו הרבה מההחלטה האמיצה שלכם לכפור בגני האירועים ולהתחתן בשטח. תנו לנו בבקשה לחנות בחניה מסודרת, גם אם היא תחומה בעצי דקל ננסיים. עזבו אתכם מלהיות מיוחדים, כי גם הדרך שלכם היא כבר מזמן הכי שטאנצ. (כרמית לייבוביץ')

ומה אתם חושבים: חתונה בשטח או בגן אירועים מסודר?

>> במלחמה הקודמת: מוזיקה מזרחית בחתונה – חובה או ממש לא?
>> לכל הכתבות במדור מלחמת הכלות