נגד מלון: בארבע בבוקר – רק הביתה
אחרי שהסתיימה החתונה שלנו, בארבע בבוקר, גררנו את עצמנו לרכב עם אבא, אמא ואחות קטנה, ונסענו הביתה, לבית בו גדלתי. אני לא זוכרת הרבה, פרט לכך שהאחות הקטנה ואני ישבנו על המיטה שלה עם תרמיל מלא במעטפות, וחיפשנו בלהט את זו עם חתימתו של הדוד העשיר. את הצ'ק הכי נדיב שקיבלתי היינו חייבות לראות עוד הלילה, לא יכולנו להתאפק ולחכות למחר. כל שאר הדברים בעולם כן חיכו, כולל בעלי הטרי, אותו מצאתי מעולף על מיטת נעורי. התעלפתי לידו. ברור שלא התקלחנו.
כנראה שאם הייתי מחליטה לישון באותו הלילה בצימר או מלון, הייתי בוחרת במקום יפה. מקום יפה בישראל עולה במקרה הטוב 600 שקלים ללילה, במקרה הרע מעל 1,200. בשבועות שלפני החתונה הייתי שקועה מאוד בטבלאות אקסל, שעדכנו את עצמן מדי יום והזכירו לי כמה שקלים בדיוק אנחנו עומדים להוציא: אנחנו, בלי ההורים, כי החתונה היא שלנו ולפי טעמנו, וגם אם הצ'קים מהאורחים (כולל זה מהדוד העשיר) לא יכסו אותה, אנחנו מעדיפים לספוג את העלות בעצמנו. ואחרי כל החישובים, להוציא עוד 1,200 שקלים על התעלפות בלתי מקולחת במיטה זרה לא נראה לנו כמו משהו שאנחנו מאוד רוצים לעשות.
אבל האמת, זה לא באמת היה שיקול של כסף. אני אוהבת להתפנק בבקתות עץ המשקיפות על נופים גליליים, אבל אני פחות אוהבת לעשות את זה בארבע בבוקר. בארבע בבוקר, עם רגליים דואבות ואפס עניין במקלחת, אני רוצה ללכת לישון בבית. פינוקים במקומות יפים יחכו למחר. (נועה יחיאלי)
בעד מלון: להמשיך להיות סינדרלה עוד קצת
בהוצאות הכלליות של הפקת חתונה, לילה במלון נראה כמו עוד משהו שרק שותה לכם את התקציב ואתם לא באמת חייבים אותו. מיטה טובה יש לכם גם בבית, ואם החברים שלכם מספיק אוהבים אתכם הם כבר ידאגו לסדר אותו בצורה חגיגית לכבודכם. ובכל זאת, החלטתי שלא לוותר על התענוג של מיטה לבנה ומוצעת עם נוף לים בלילה שאחרי.
היתרונות ברורים מאליהם: קודם כל, זוג אחרי חתונה עושה הרבה בלאגן. להפשיט אחד את השני מהשמלה, החליפה ותוספות השיער הארורות יוצר מלחמת עולם, ולא, אני במכוון לא מזכירה את מלאכת הסקס הנעדרת. שנית, לשוקולד שעל המיטה ולבקבוק היין אין באמת תחליף, מלבד ארוחת הבוקר הישראלית והו-כה טרייה שמוגשת לחדר (כי זוג נשוי טרי ומאוהב אל לו לדרוך בחדר האוכל של ההמונים). לסיום, אם אתם מאלה שאוהבים לנצל את כל הפסיליטיס, יש לכם גם בריכה צמודה, ספא ואפילו חדר כושר.
אבל מה שבאמת שבה את ליבי בחדר המלון הייתה האפשרות שלי להמשיך וליהנות עוד קצת מסיפור הסינדרלה של החתונה. המחשבה שאחזור לישון במיטה המוכרת שלי, בבית האהוב והקטנטן לא עשתה לי נעים - רציתי נחיתה רכה על מצע רך של כריות מנופחות היטב. רבאק, שבעה חודשים אני מתכננת את הערב הגדול הזה, וכעבור חמש שעות עליי לשוב הביתה, לשטוף כלים? (לילי שרצקי אלמליח)
ומה אתם חושבים: מלון או בבית? טקבקו לנו!