סגירת מעגל: ארבע שנים וחצי אחרי שהפרשה התפוצצה, ביום האחרון של שנת 2010, ניתן פסק הדין הקשה: נשיא המדינה לשעבר משה קצב אנס. הוא הורשע בשתי עבירות אונס ובמעשה מגונה במתלוננת א', וכן בהטרדה מינית של ה', עובדת נוספת שעבדה תחתיו בבית הנשיא. השופטים היו חד משמעיים: "כשאישה אומרת 'לא!', מדובר באי הסכמה".
"מתלוננות רבות ביקשו סיוע, אך לא התלוננו במשטרה"
מרים שלר, מנהלת המרכז לנפגעות תקיפה מינית בתל אביב, מסופקת מהתוצאות ומאמינה שהרשעתו של קצב יכולה להביא לשינוי אמיתי בקרב המתלוננות. "מאז פרשת קצב, כמו גם פרשת בר לב ובכלל, בכל פעם שישנו דיווח בתקשורת על תיק הטרדה או אונס בפרופיל גבוה, הדבר מיד מביא לעלייה ברמת הפניות למוקדי הסיוע".
לדברי שלר, עצם העלאת המקרים לדיון ציבורי גורם לנשים רבות להיזכר שוב בחוויות קשות שעברו. "אצל חלק מהנשים הדבר מציף פגיעה מהעבר וכן מעלה את ההתלבטויות והחששות. נשים רבות מסתובבות עם סוד גדול ואפל והחשיפה של המקרים האלה מועילה מאוד. גם יציאתה של ד"ר אורלי אינס לתקשורת הגבירה מאוד את המודעות והפנייה אלינו".
האם הבחנת בשינוי גם בפרופיל המתלוננות?
"לא. הדבר משפיע על כולן, מכל הסוגים, מכל הרקעים. לצערי, פגיעה מינית אינה בוחלת באף אחת. זה דבר שתוקף עשירות, עניות, יהודיות, ערביות, מזרחיות, אשכנזיות. את כולן".
עם זאת, שלר מסבירה כי עד כה העלייה התלולה בפניות לא הביאה לריבוי תלונות במשטרה. "העצוב הוא שלמרות החשיפה, פחות מ-20 אחוז מהנשים שאכן הגיעו וזכו לתמיכה במרכז התלוננו במשטרה. לצערי, דווקא ההפך הוא הנכון. בעקבות הטיפול במקרים כמו זה של א' וד"ר אורלי אינס, מרבית הנשים נמנעו מלקדם את התלונה". לכן מסכימה שלר כי ההרשעה היא מכרעת בהחלט, והיא זאת שבאמת יכולה לעשות שינוי ולהשיב את האמון של הנשים שעוברות פגיעה מינית במערכת המשפט.