דילדו מזכוכית (צילום: istockphoto)
הם עשויים גם מזכוכית. אישה בוחנת דילדו | צילום: istockphoto

 אם כל אישה צריכה דילדו, אז מישהו צריך לייצר אותו בשבילה. המסע שלי לקיצור תולדות אביזרי המין כתופעה תרבותית הגיע לפרשת דרכים מעניינת: האם אבחר בסקירת ההיסטוריה התרבותית של הדילדו, או שאולי אפשפש מאחורי הקלעים של התעשייה, בחיפוש אחר רמזים לכוחו המאגי כמעט של האובייקט?

בחרתי באפשרות השנייה. לא יכולתי לעצור את עצמי. אחרי שגיליתי שצריך 62 אנשים בשביל לייצר דילדו אחד, אז שווה לי להשקיע בניסיון להכיר את האנשים שמייצרים אותו. התהליך, כך גיליתי, הוא די סטנדרטי. רוב הדילדואים והוויברטורים מיוצרים על ידי חברות מתמחות, המייצרות תחת מספר שמות מותג, אבל יש בשוק גם יצרנים ייחודיים, ואפילו "מעצבי דילדואים", המייצרים צעצועים במחירים של אלפי דולרים.

עיקר התעשייה הוא מסחרי גרידא, ומתבסס על עבודה בסווט שופס במדינות העולם השלישי, דוגמת סין או הודו. אם את הנייקי שלנו יכול לייצר ילד בן 14 שעובד 16 שעות ביום, אז למה לא את הוויברטור?

ויברטור שמנגן לך מוזיקה

הכל מתחיל בלוח השרטוט, שם מתבססים בדרך כלל על דגמים קיימים ושדרוגים של מוצרים מתחרים בשוק. במקביל, מהנדסים (כן, שמעתן נכון) בוחנים את החומרים שמהם ניתן לייצר את הדילדו המושלם, ומחפשים תכונות כמו מרקם, עמידות, קלות ייצור ואי רעילות בתרכובות כימיות שונות ומשונות. יש גם מהנדסים מכניים ומהנדסי חשמל, המייצרים מערכת חשמלית ומנוע אם מדובר באביזר רוטט.

אם חשבתן שקל לעצב דילדו, כדאי שתחשבו שנית. רוב הצעצועים מעוצבים בצורת פין, ומנסים לחקות אותו ככל האפשר. אבל יש גם מבחר רחב של דילדואים בצורות שונות, כשהפופולרים שבהם אחרי הפין הם דילדו דו ראשי ודילדו בצורת כף יד (פתוחה או סגורה, לחובבי וחובבות הפיסטינג). יש גם מבחר צורות פאליות שאינן נראות כמו איבר מין גברי ואפילו כדורים וברווזי אמבט, למי שלא מעוניינת שיידעו מה היא מחזיקה ליד המיטה. הוויברטורים קיימים בכל הצבעים, ויש אפילו כאלו שזוהרים בחושך, חלקם אפילו טכנולוגיים משהו ומגיעים עם מפרט שלא יבייש שום גאדג'ט שמכבד את עצמו. יש אפילו יצרן שפיתח אביזר מין מיוחד שמתחבר לאייפוד לקבלת רטט המתאים למוזיקה שאת שומעת. מקורי, לא?

לאחר שבחרו את הצורה הכללית, מנסים המעצבים לענות על מספר שאלות חשובות. הראשונה נוגעת לאנטומיה הנשית. דילדואים וויברטורים לנשים מעוצבים בצורה שונה מאלו שמיועדים לגברים. יש אמנם צעצועי יוניסקס (למעשה, רובם משווקים ללא זיהוי מגדרי), אבל כשמגיעים לליגה הגבוהה, של המוצרים היקרים, קיימת הבחנה משמעותית בין הצעצועים למגדרים השונים.

מינקס: הוויברטור הוורוד של שירי צין
המינקס: ויברטור מאבן טובה עם נוצה של שירי צין. אין הרבה כאלה\ | צילום:

 
השאלה השנייה נוגעת למה שמוכר וידוע. מעט מאוד צעצועים חורגים מהקו העיצובי הסטנדרטי, והם נחשבים לכישלון מסחרי. הצלחה אמנותית היא לא מה שמעניין את היצרים, שמחפשים פונקציונליות. עם זאת, קיימים בשוק גם "מעצבי דילדואים", דוגמת שירי צין, שלמדה עיצוב תכשיטים ומצאה את עצמה מעצבת דילדואים, ויברטורים ושאר אביזרים. צין משבצת את האביזרים באבנים יקרות (ממש יקרות), ומייצרת אותם מחומרים משובחים ונדירים כמו קריסטלים של סוורובסקי ועור. דילדו ממוצע עולה אצלה כמעט 10,000 שקל, אבל העסקים פורחים והלקוחות זורמים.

 אבל אין הרבה כמו צין, ופס הייצור הסטנדרטי הוא המעניין. לאחר שנבחרו החומרים והצורה ניגשים המהנדסים והטכנאים לבחור מנוע. גם כאן, הדרישות מגוונות: הוא צריך להיות בטיחותי, בעל אורך חיים וכושר הישרדות – מושג שחזר על עצמו שוב ושוב. המשמעות: על האביזר לעמוד בתנאים הקשים של לחות, חום וחיכוך מתמיד. הסוללות צריכות להחזיק כמה שיותר זמן, ורצוי גם שהן יהיו קטנות. עוד צריך להיזהר ממנועים מתחממים, וחשוב להקפיד על שילוב מדויק של עוצמה ותדירות. איך מגלים את השילוב המדויק? גם כאן – מנתחים מוצרים מתחרים ודגמים קיימים בשוק, ומנסים לשפר.

עבודה מהחלומות: נסיינית ויברטורים במשרה מלאה

הטכנולוגיה מאחורי הדילדו שלך משלבת אם כך הנדסת כימיה, חשמל ואלקטרוניקה, הנדסת אנוש ועיצוב. לאלה מצטרפת סוללת השיווק, שעוטפת את המוצר במסרים מכירות ותדמית ומשגרת אותו אל החנויות. עיקר התעשייה, למעשה, הוא סביב גופי השיווק, הפרסום וקידום המכירות, שברוב החברות מהווים למעלה מ-60 אחוז מהיקף העסק.

קיט סקס (צילום: אור גץ)
הם מגיעים גם בצורה של כדור. כן, גם זה ויברטור | צילום: אור גץ

 לאחר שמייצרים אבטיפוס לדילדו או ויברטור, נשלחים מספר מוצרים לבחינה על ידי צוות נסייניות מנוסות. זהותן נשמרת בסוד, אך החברות המפעילות מציינות שהן מקבלות משכורות מרשימות כדי לשתף את העולם בכישורים שלהן. הנסייניות מקבלות את המוצר לבדיקה, וממלאות סקר ארוך ומפורט שבו הן מתבקשות לתאר את החוויה. הן מנסות כל דילדו בין חמש ל-20 פעם (עדיין לא החלטתי אם אני מקנאה או מרחמת עליהן), ובסיום התהליך מעבירות את המידע לניתוח מעמיק אצל מחלקת המחקר. ממש ככה.

מחלקת המחקר מנתחת את שביעות הרצון ואת ההערות לשיפור. נושאים הדורשים שיפור טכנולוגי נבדקים, ובמידת הצורך מוכנסים שיפורים בדגם. מוצרים שקיבלו דירוג נמוך במיוחד נשקלים שוב ולעתים לא מיוצרים כלל. מוצרים שזוכים להתלהבות גורפת, מקודמים לראש רשימת המטרות של מחלקת המכירות והפרסום. בינתיים, כ-12 אנשים לפחות נהנו ממשכורת עבור עבודתם בתהליך הייצור.

בכתבה הבאה: איך יוצרים מותג, מתי דילדו הופך ללהיט, ולמה כל כך חשוב לשלוח דילדו במתנה ליוצרי "סקס והעיר הגדולה".