יש לי וידוי. במשך הרבה שנים נגעתי גם כשלא ממש התחשק לי. לא, אף אחד לא פגע בי. הייתי במערכות יחסים עם גברים שאהבו אותי וגם היה להם חשוב לענג אותי. אבל זה הרי ברור לכולנו: מהרגע שהתחלנו צריך להמשיך. נוגעים? אז מתפשטים. ואם כבר עירום אז כמובן שגם אני וגם אתה, ואם כבר עירומים אז מגע באיברי המין, ואם כבר מגע באיברי המין אז חובה שתהיה אורגזמה. מהלך הדברים בסך הכל ידוע, ולא נהוג להתחרט או להאט.

סיפור אמיתי: אנחנו במיטה, בוקר שבת רגוע. מתחילים לגעת, זה נעים וכיף להתלטף. אני חשה אנרגיה עולה בתוך הבטן, מתחממת. הוא רוצה לקחת את זה ל"שלב הבא", וליטופיו מתקרבים לבין הרגליים שלי. ואז, ממש ככה פתאום - לא מתחשק לי יותר.

ומיד עולות המחשבות: אוף איזה באסה, למה קודם התחשק ועכשיו לא? אכזבה, אפילו כעס על עצמי. ומצטרפת לכך הספירה, מניין הימים שכבר לא שכבנו. וכל המחשבות האלה לא תורמות לחידוש האש. אני חוזרת לגוף, בודקת שוב… כן, אני כבר לא שם. האנרגיה המינית שלי התעוררה לה ונעלמה.

אפשר להגיד 'למה את מסתבכת? פשוט תעצרי', אבל זה לא כל כך פשוט. הוא לא יודע בדיוק מה קורה בתוכי, מה השתנה בתחושות בתוך הגוף וברכבת המחשבות שכבר דהרה לה קדימה. אני פוחדת לפגוע בביטחון שלו, שהוא ירגיש שאני לא נמשכת. שהוא ישפוט את עצמו בגללי ויחשוב שהוא לא טוב. אני פוחדת לאכזב - קשה שלא לתת לאנשים סביבנו את מה שהם רוצים לקבל, קשה שלא לרצות. ומכאיבה מכל המחשבה שזה אומר עליי משהו: שאני גרועה במין, שאני בת זוג גרועה שלא יודעת להראות אהבה.

לפעמים, אני לא נוגעת כלל ולא יוזמת, כי אני פוחדת לפגוע בעצמי: אני חוששת שאתחיל אבל אז ארצה לעצור, או שארצה רק קצת, או שארצה לגעת אבל להישאר עם בגדים, ואני מפחדת שלא אהיה קשובה לגבול שלי ואמצא את עצמי עושה משהו שאני לא רוצה. באותן דקות שבהן אני לא רוצה להמשיך ובכל זאת ממשיכה, אני הופכת את הצד השני לפוגע בי מבלי ידיעתו ומבלי לתת על כך את הדעת בעצמי. גם אם זה לזמן קצר, ה"כמה דקות" האלה של ניתוק מהגוף וקיום מגע רק מתוך ריצוי - גם כשהן קורות בסופו של מעשה אהבה לוהט והדדי - הן נזק מצטבר עבור הגוף וגם עבור היחסים. חמש דקות ועוד עשר דקות ועוד חמש בהן אני מזיזה את היד שלי כמו מכונה ורק מחכה שזה יגמר… או שהוא בתוכי למרות שלא בא לי בגוף יותר. כל אלה עשויים להיות חלק מ"עסקת החבילה" שבה חלק מהזמן נעים לי וחלק מהזמן לא. גם 5% פעולה מתוך ריצוי זה הרבה מאוד, ואין שום סיבה שבעולם לכך.

התחלנו אז יאללה. נקווה שהחשק יצטרף בהמשך

ונחזור למיטה, שבת בבוקר. בא לי לגעת, להיות יחד בעירום, אבל לא בא לי מגע באיברי מין. האש שבערה בדקות האחרונות נעלמה. יש פה רגע קריטי מאוד, שבו צריך לקבל החלטה. בפניי עומדות כמה אפשרויות: אפשרות אחת היא להמשיך ולקוות לטוב. "נגעת נסעת": התחלנו אז יאללה, ונקווה שהחשק יצטרף בהמשך. אפשרות נוספת היא לעצור הכל לגמרי, למשוך את הידית האדומה שעוצרת את הרכבת, זאת שאם מושכים אותה סתם מקבלים קנס. אפשרות שלישית היא להאט ולבדוק מה בא לי, כי בעצם יש מלא אפשרויות. והאש, כמו שבאה והלכה יכולה גם לחזור. אפשר גם לדבר, לשתף איפה אני עומדת עכשיו. אבל ההחלטה מה לעשות ברגע הזה היא עדיין שלי.

הלופ האכזרי של הריצוי קורה גם במערכות היחסים הכי יפות. דווקא כשאנחנו כל כך אוהבות ורוצות לשמור על שלמות היחסים ושהצד השני יהיה שמח, לפעמים אנחנו עושות דברים שלא מרצון ולא באחריות, כי אנחנו חושבות שככה צריך. אבל מעבר לכל ה"צריך" וה"ראוי" יש מקום שבו אפשר פשוט לגעת. אפשר לבקש הכל, וזה לא אומר שנקבל הכל, וזה ממש בסדר. תעשי בכל רגע רק מה שאת רוצה. מותר לך לגעת ולהפסיק, בהתחלה באמצע או בסוף, גם דקה אחרי שהתחלתם וגם דקה לפני שהוא גומר. זה שיזמת מגע לא אומר שאת מחויבת להמשיך, או לגמור, או שום דבר כזה. את לא צריכה להיות אחראית על האורגזמה שלו.  

סקס עושים כי רוצים, כי זה מענג וקרוב. בכל רגע נתון יש לנו את יכולת הבחירה המלאה להאט ולבחור בין מיליון אפשרויות לסוגים שונים של מגע. אין סדר אחד או חוק. אפשר שהזין שלו יעמוד וזה לא אומר שהוא חייב להיכנס אליי, או שאני חייבת לגעת בו בכלל. אפשר ללבוש תחתונים אחרי שכבר פשטנו אותם ולהמשיך במגע, אפשר להתחיל לענג את הצד השני ולהפסיק באמצע (מי המתמטיקאי שקבע איפה האמצע? שמישהו יראה לי אותו), ואפשר שאם הצד השני רוצה להמשיך להתענג, הוא ימשיך לענג את עצמו. זה אפילו יכול להיות סקסי ממש.

ריצוי זה הכי לא סקסי. הכי סקסי זה כשיודעים שהצד השני לגמרי פה איתי כי הוא רוצה. בכל שעה, בכל דקה, במיטה ולא רק. אף אחד לא רוצה שיגעו בו רק כי "כבר התחלנו". אם בן/בת הזוג שלכם אוהבים אתכן, כנראה שהם רוצים שבכל רגע ורגע תהיו קשובות לגוף שלכן.

הכותבת, שירי חפץ, מנחה למיניות מודעת ויוזמת פרויקט "100% אחריות - מדברים עם הילדים על מיניות בריאה". בימים אלה פותחת סדנאות תנועה-גוף-מיניות בסטודיו תמרה